קיים מחסור בעדויות על הקשר בין ערך ה-stromal cell-derived factor (SDF)-1 בבסיס לבין התוצאים הקליניים בחולים עם שבץ איסכמי חריף. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Cardiovascular Diabetology', מטרת החוקרים הייתה לבחון את הקשר בין רמות ה- SDF-1 בפלזמה לבין התוצאים הקליניים בהתבסס על המחקר הרב-מרכזי הגדול China Antihypertensive Trial in Acute Ischemic Stroke (CATIS).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו אנליזה שניונית על 3,255 משתתפים מהניסוי CATIS אשר עברו הערכה של רמות ה-SDF-1 בפלזמה בבסיס. החוקרים העריכו את הקשר בין רמות ה-SDF-1 בפלזמה לבין הישנות של השבץ, אירועים קרדיווסקולריים,ותמותה מכל סיבה למשך שנה באמצעות מודלי רגרסיית קוקס. בנוסף, החוקרים בדקו את ההשפעה הפרוגנוסטית של SDF-1 על התוצאים הקליניים בקרב חולים עם מאפיינים שונים.
מתוצאות החוקרים עולה כי רמות גבוהות יותר של SDF-1 בפלזמה לא נקשרו עם שבץ חוזר, אירועים קרדיווסקולריים, או תמותה מכל סיבה לאחר שנה מהשבץ האיסכמי (all P trend ≥ 0.05). עם זאת, נמצאו אינטראקציות מובהקות בין רמות ה-SDF-1 בפלזמה והיסטוריה של סוכרת על אירועי שבץ חוזר (P = 0.005), אירועים קרדיווסקולריים (P = 0.007) ותמותה מכל סיבה (P = 0.04) לאחר שנה אחת. כמו כן, נמצא כי ערך ה-SDF-1 בפלזמה של חולי סוכרת נקשר באופן מובהק עם סיכון מוגבר לשבץ חוזר ולאירועים קרדיווסקולריים לאחר תקנון למשתנים מתערבים. כך לדוגמה, נמצא כי log–SDF-1 גבוה יותר בסטיית תקן אחת נקשר עם יחס סיכויים של 1.65 (רווח בר-סמך של 95% 1.18-2.32) לשבץ חוזר ועם 1.47 (1.08-1.99) לאירועים קרדיווסקולריים בשנה אחת, אך לא עם תמותה מכל סוג 1.36 (0.96-1.93). עם זאת, לא נמצא קשר בין ערך ה-SDF-1 בפלזמה לבין התוצאים הקליניים בחולים ללא סוכרת (כולם P>0.05). הוספת ה-SDF-1 בפלזמה למודל גורמי הסיכון הקונבנציונלי שיפרה באופן מובהק את יכולת ניבוי הסיכון של כלל התוצאים. בדומה לכך, הממצאים בין ערכי SDF-1 מוגברים לבין התוצאים לאחר שנתיים נמצאו רק בקרב חולי סוכרת.
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שעלייה בערך ה-SDF-1 בפלזמה נקשרה באופן מובהק לסיכון מוגבר לשבץ חוזר ולאירועים קרדיווסקולריים רק בקרב חולי סוכרת עם רקע איסכמי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
