החטופים קיבלו קלונקס לפני שחרורם "כדי שייראו מאושרים"

לפני שחרורם קיבלו החטופים מהחמאס קלונקס "כדי שייראו מאושרים", כך אמרה פרופ' רונית אנדוולט, ראש אגף התזונה במשרד הבריאות, בדיון שנערך בוועדת הבריאות של הכנסת אתמול (ג') ובו סקרו ראשי משרד הבריאות ואחרים את המענים הניתנים לשבים מהשבי.

פרופ' אנדוולט אמרה גם כי הכדורים, כמו גם מעט אוכל, ניתנו לחטופים בטרם שוחררו על מנת שייראו מאושרים. בדיון העידו גם בני משפחה של חטופים שקראו למדינה לעשות הכול לשחרורם המיידי של כלל החטופים, לאור מה שמספרים החוזרים.

יו"ר הוועדה, יוני משריקי (ש"ס), קרא למשרד הבריאות לפרט את הממצאים מהעדויות אודות מצבם של השבים ושל החטופים, בהתחשב במגבלות הנובעות מצורכי החקירה ומצורכי פרטיות. הוא קרא למשרד לשלוח דו"ח מפורט לארגוני בריאות בעולם על הממצאים הרפואיים שהתגלו בעקבות חזרת השבים.

בדיון דיברו בני משפחה של חטופים. שיר סיגל, שאמה אביבה שוחררה בשבוע שעבר ושאביה קית' עדיין בשבי, קראה למשרד הבריאות להצהיר כי מטרת העל צריכה להיות השבת החטופים.

"אמא שלי לא תוכל להשתקם כל עוד אבא שלי שבוי. אנחנו לא סומכים עליכם שאתם עושים את מלאכתכם", זעקה. היא סיפרה עוד כי "אינה מסוגלת לשמוע את הסיפורים של אמא שלי. אני לא מסוגלת לשמוע איך אזקו אותם והתעללו בהם, לא נתנו להם תרופות וסיוע רפואי. היו שמועות שנותנים להם אוכל ומים, אבל לא נתנו להם כלום.

"מתרחשת שואה שלוש שעות נסיעה מכאן. כל עוד הם נמצאים שם, זה לא יהיה בסדר. אני צריכה שתהיו הפה שלי. הדבר היחיד שמעניין את אמא שלי זה שאבא שלי עדיין שם. היא אומרת, 'איך אני יכולה לתפקד כאשר בעלי עדיין שם?'. החזקתי מעמד 51 יום עד שהיא חזרה, אבל אני לא מסוגלת להחזיק מעמד יותר. למה חשוב עכשיו למוטט את חמאס ולא להחזיר את אבא שלי הביתה?".

יזהר ליפשיץ, שאמו יוכבד שוחררה לאחר שחמאס חשש שתדביק אחרים כשחלתה ושאביו עודד עדיין שבוי, הזהיר כי "כל יום מתים שניים מהשבויים ויצטרכו מיליארדים לשקם נפשית את המשפחות". עוד אמר כי עשרות אלפים מתושבי העוטף זקוקים לטיפול נפשי. "כל מי שלקח כספים שלא מיועדים לציוד ללוחמים או לטיפול נפשי, שיבין כי המאמץ צריך להיות לחטופים".

אסתר בוכשטב, אמו של יגב שנחטף עם אשתו רימון מקיבוץ נירים, אמרה כי "עדויות השבים מבהירות עד כמה מצב השבויים בכי-רע. מה שנשמע בתקשורת הוא לא מה שאנחנו יודעים. בהתחלה אומרים שזה בסדר, אבל המצב מאוד-מאוד קשה. חשוב להחזיר אותם עכשיו ובכל תנאי".

על הטיפול הרפואי בשבי אמרה: "אם יש שם אקמול, אז זה מה שייתנו לבעיות לחץ דם. לחטופים היתה תקווה שהולכים לשחרר אותם, וברגע שנפסקה התקווה המצב שלהם הולך אחורה. העדויות בתקשורת הרבה יותר חיוביות".

מירב מור-רביב, שכמה מקרוביה שוחררו מהשבי וכמה מהם נותרו שם, סיפרה: "דודה שלי אמרה שהיא שמחה לחזור הביתה, אבל זה לפני שהיא ידעה שבעלה נרצח ושביתה הוחרב". היא הוסיפה ואמרה שחשוב שהצלב האדום יבקר את החטופים ותהתה מדוע ישראל אינה מפעילה יותר לחץ על הארגון.

ירדן גונן, אחותה של רומי שנחטפה מהמסיבה ברעים כשהיא פצועה, סיפרה כי רבים מהשבים שאלו "כמה זמן לקח לכם? שכחתם מאיתנו?". היא אמרה כי אחותה מוזנחת למרות פציעתה ותקפה את נשיאת הצלב האדום, ארגוני הנשים וארגון הבריאות העולמי. בנוסף דרשה שמשרד הבריאות יפרסם דו"ח בריאות נוקב על מצבם הבריאותי של כל החטופים.

בתוך כך נודע הבוקר (ד') כי הידרדר מצבה של חנה קציר, חברת קיבוץ ניר עוז ששוחררה משבי החמאס בפעימה הראשונה כשהיא במצב קשה. קציר מאושפזת במצב קשה עם בעיות קרדיולוגיות. בעלה רמי נרצח במתקפה ובנה של קציר, אלעד, שבוי בעזה.

"אמא שלנו היא ההוכחה לכך שכל יום בעזה הוא סכנת חיים. הזמן של השבויים הולך ואוזל. אנחנו יודעים באיזה מצב הם נחטפו, אבל אי אפשר לדעת באיזה מצב הם יחזרו", אמרה כרמית פלטי קציר, בתה של חנה קציר בראיון בגל"צ. פלטי סיפרה כי כי אמה אושפזה עם בעיות קרדיולוגיות אך נחטפה ללא בעיות קרדיולוגיות. "התנאים בשבי הם לא תנאים בהם בני אדם צריכים לחיות. הטראומה, הרעב והחוסר במענה רפואי גרמו לה לבעיות בלב".

מאמצי הטיפול במשוחררים

על ההיערכות לקבלת המשוחררים והמשוחררים העתידיים סיפרה ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה משרד הבריאות. היא אמרה כי מידע רפואי מוקדם שהחוק מאפשר קבלתו נאסף לפני שחרור החטופים ונערכו שיחות עם השבים כחלק מההיערכות לטיפול בשבים הבאים. בין השאר הוכנו מתחמים נפרדים, פרטיים, ששידרו אוירה חמה וביתית לשבים מהשבי, תוך מענה פיזי ונפשי. "למדנו להשתפר תוך כדי ההליך, והעדפנו רופאות על רופאים, איחוד משפחות וקהילות. בדקנו האם יש צורך בטיפול נפשי מיידי ומדויק, תוך העברת אחריות בהמשך לקהילה. בנוסף, תועדו פשעי מלחמה על ידי רופאים משפטיים".

יעל גור-קול, העובדת הסוציאלית הראשית במשרד, הוסיפה וסיפרה על ההכנה במערך הסוציאלי כולל היכרות עם חולשות ופרטים שדורשים תשומת לב מיוחדת. עוד ציינה כי החלטות נוספות שהתקבלו נגעו להדרגתיות בחשיפה לאורחים, הצפת רגשות וחיבור המשפחה לצוות שילווה אותה בהמשך וכן לשאלה מי יבשר בשורות מרות על קרובים שנרצחו.

שושי גולדברג, ראש מינהל הסיעוד במשרד הבריאות, אמרה כי בכל אחת מקופות החולים מונתה אחות אישית לכל אחד מהשבים, שדואגת שתרופות יגיעו מדי יום ושתיערך הערכה של מצבו הגופני והנפשי של כל חטוף כל העת.

על המענה של ביטוח לאומי דיברה בדיון ענבר דוד, מנהלת אגף איבה במשרד לביטוח הלאומי שסיפרה על הפעילות מסביב לשעון מרגע האסון. "הביטוח הלאומי קידם הכרה מהירה, הגעה אל בתי החולים בהם אושפזו השבויים, העניק כרטיס נטען על סך כ-10,000 שקל לכל אחד, ובמקביל, הוצמד עובד סוציאלי שילווה את השבוי ומשפחתו מעתה ואילך".