מדינה בטראומה

ההבנה שאלמנט הזמן קריטי בטיפול הנפשי בניצולים, הובילה לפתיחה מיידית של ערוצים רבים המציעים מענה טיפולי מאנשי מקצוע מתחומי בריאות הנפש. יוזמות רבות של מטפלים, המתנדבים לתת טיפול ראשוני, החלו לפעול כבר ביום א', 8.10, יום לאחר פתיחת מתקפת החמאס על ישראל.

במשרד הבריאות הבינו את הצורך במענה ובסוף השבוע שעבר פרסמו פנייה "לכל מי שזקוק לכך, לפנות לאחד מהמוקדים שנפתחו על מנת לקבל סיוע נפשי". על פי ההודעה, המפרטת את מספרי הטלפון של כל המוקדים, קופות החולים החלו ביום א' השבוע "לתת מענה טיפולי נוסף, לתמיכה רגשית של שלוש שיחות טיפוליות על ידי אנשי המקצוע". המענה הוא בנוסף למוקדי החירום של קופות החולים. כמו כן, מופעלים מוקדי ער"ן, נט"ל, השיבם, מטיבת"א ומרכזי החוסן ברחבי הארץ והמרכז הרפואי לבריאות הנפש מרחבים (באר יעקב) שנפתח כמרכז על אזורי לנפגעי חרדה לטובת מענה לנפגעים אלה מבתי החולים בסביבה.

משרד הבריאות הודיע אף כי בשל המצב הבטחוני הגדיל את תקציב מרכזי החוסן בדרום ב-8.8 מיליון שקל וכן הגדיל את תקציב מבחן התמיכה לעמותות שמפעילות מוקדי מצוקה בשלושה מיליון שקל. המשרד הודיע כי ימשיך ויגדיל תקציב זה ככל שיידרש.

"נכנסנו לתוך מרחב שננטש על ידי הממשלה"

לצד מערך משרד הבריאות, פועל מערך של מתנדבים שהתארגן במהירות להנגיש סיוע נפשי לאוכלוסיה. היוזמות השונות הן של יחידים וחברות פרטיות, בתי חולים, מרכזים אוניברסיטאיים, אנשי בריאות הנפש מחו"ל שמספקים ייעוץ מקוון לדוברי אנגלית, ייעוץ של אנשי מקצוע לדוברי ערבית ועוד ועוד. מאמצים כבירים נעשים על מנת לאגם משאבים ולתכלל את שירותי הסיוע הנפשי במוקדים השונים של פינוי קהילות עוטף עזה. כל זאת, עד ששירותי המדינה הרשמיים יטפלו במענים השונים בנקודות הפינוי.

"מערך בריאות הנפש הגיע למלחמה במצב קריסה. כעת, עשרה ימים לאחר תחילת המלחמה, נמצאים בשטח בעיקר מתנדבים וארגונים אזרחיים ובראשם מערך בריאות הנפש של ארגון המחאה 'אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה', מסבירות הפסיכיאטרית ד"ר נועה ורדי והפסיכולוגית ד"ר הדס שהרבני-סיידון.

כידוע, מערכת בריאות הנפש הציבורית, כולל הפסיכיאטריה והשירותים הנלווים, הוזנחה במשך שנים על ידי הממשלות המתחלפות. "אנחנו נכנסים לתוך מרחב שננטש על ידי הממשלה, שבו הצורך באנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש היה עצום גם לפני המלחמה. רשימות ההמתנה של בתי החולים והשירות בקהילה, אמבולטורים, שפ"חים, בבתי הספר, במרכזי החוסן הלאומיים והרווחה, עלו על גדותיהן. בגלל תת התקינה והעול שמוטל על העובדים במערך, תת האיוש של תקנים קיימים החמיר מאוד. המצב של המערך הפך אנוש בקורונה והפגיעה בו גדלה עם ההפיכה המשטרית, שדלדלה מאוד את החוסן הנפשי ולא אפשרה תקצוב ראוי בתחומי הרווחה והבריאות. זה נורא, אבל זו נקודת הפתיחה", הן אומרות.

ההרס שנגרם על ידי החמאס בקיבוץ כפר עזה, 15 באוקטובר 2023. צילום אדי ישראל/ פלאש90

ד"ר ורדי וד"ר שהרבני-סיידון מספרות על האופן שבו התגייסו מיד עם היוודע מימדי האסון. "יש ניסיון כרגע לשנע את כל המערכת הזו כדי לתת מענה לצונאמי הפניות, שמגיעות החל מהקו הראשון, ממי שהיו בבוקר שבת בנגב המערבי, שם נעשו פשעים נגד האנושות. נוסף לאסון השבעה באוקטובר, יש גלים של מצוקה נפשית כמו הטראומה של מפני הגופות, בני משפחה, אנשי הדרום שספגו טילים, הצוותים הרפואיים. מעגלים הולכים ומתרחבים של אנשים שנמצאים כרגע במצב קשה וגם כלל האומה והקהילה הישראלית, שזה המעגל הרחב ביותר, של הטראומה הלאומית וגם לזה צריך להתייחס", אומרת ד"ר ורדי.

ד"ר שהרבני-סיידון מצטרפת ואומרת כי לצד מעגלי הפרט, המשפחה והמעגל היישובי, כל אדם במדינת ישראל מתמודד עם הטראומה האנושית. "החברה הישראלית היא פוסט טראומטית ומה שאירע בשבת הוא רי-אקטיביציה של התלישות והזרות".

לדבריה, גם באוכלוסיה הערבית יש חוויה קשה מאוד בשל המורכבות של ריבוד הזהויות כאזרחים ישראלים מוסלמים. "זוהי טראומה עמוקה בגלל שזו היתה מתקפה על צלם האדם, על כבוד האדם, תוך התקפה על חוקי המלחמה, בלי עקרונות בסיסיים הומניים וזה טרף את הכלים ומעמיד את כולנו מול שאלות קיומיות כמו באיזה עולם אנו חיים, לאיזו חברה אנחנו שייכים ומהו הבית שלנו".

ההבדל בין חוסר אונים לחוסר ישע

"הקהילה בדרום בכלל מוכת טראומה", מוסיפה ד"ר ורדי. ההערכה היא שכ-50%-70% מתושבי העוטף סובלים מתסמינים של פוסט טראומה. "מדובר באוכלוסיה שהגיעה לאירוע כשהיא מופקרת, שאמרו לה להישאר בממ"ד עשר דקות ומצאה את עצמה כלואה בממ"ד במשך שעות ארוכות עם איום מעבר לדלת, כשאף אחד לא מגיע להציל", אומרת ד"ר שהרבני-סיידון.

מעבר לאירועים הקשים שעברו על תושבי יישובי העוטף שנפגעו, הטראומה נובעת מהעדר המענה למצוקה. "האנשים היו בבית שלהם, לא בג'ונגל מרוחק ומדינת ישראל לא הגיעה אליהם וזאת טראומה בלתי נסבלת שפוגעת בביטחון הכי הכי בסיסי ובתחושת השייכות והבית", מסבירה ד"ר ורדי. ד"ר שהרבני-סיידון מדגישה את ההבדל בין חוסר אונים לחוסר ישע: "בחוסר ישע אף אחד לא בא לעזרתם, אין ישועה. חוויה נוראית שבה מאבדים תקווה. אנשים היו במצב הזה, לבד בעולם במשך שעות".

לדבריהן, ההתגייסות המהירה לסיוע נפשי נשענה על תשתית הארגון שנולד בחודש ינואר, עם תנועת המחאה. "יכולנו להתעשת מהר, פנינו למערך בבקשה למתנדבים מורשים, קידמנו הכשרות לסיוע ראשוני בטראומה ואנו מסיטות את כל המאמצים שלנו כדי לסייע לנפגעים ולמפונים. מדי יום אנו מקבלים מאות הודעות עם בקשות. למשל, לשלוח עשרה פסיכולוגים לשפיים לטפל במפונים, לשלוח פסיכולוגים דוברי רוסית לים המלח לטפל במפונים משדרות ומנתיבות; באילת זקוקים לתגבור, משפחה שחילצה את עצמה זקוקה לעזרה ועוד ועוד.

"אנו שולחים צוותים אדמיניסטרטיביים המתלווים לצוותי בריאות הנפש ומזרימים מתנדבים ככל יכולתנו, החל מטיפול ועד הכנת טפסים לקליטת מטופלים, ניתוב שלהם ועוד".

"האנשים היו בבית שלהם, לא בג'ונגל מרוחק ומדינת ישראל לא הגיעה אליהם וזאת טראומה בלתי נסבלת שפוגעת בביטחון הכי הכי בסיסי". בתמונה גופות במכון לזיהוי פלילי באבו כביר השבוע. צילום: תומר נויברג/ פלאש 90

ניכר, הן אומרות, שמעבר להפקרת מערך בריאות הנפש בשגרה, המדינה לא היתה ערוכה לחירום או למלחמה בתחום. "אנו מנסים להשתמש בכוח שלנו כארגון עם מערך מסודר ואפשרויות לנהל אירועים כדי לעזור, אך בלתי אפשרי להמשיך ככה ואנחנו חייבים למצוא את הדרך לעבוד במערכת שנירתם אליה ולא רק בצורה כזו. כפי שזה היום, זהו בור בלי תחתית ולכן אחד הדברים שנעשה יהיה מעבר ממצב של תרומה למצב של הירתמות למערכים שיוקמו. כרגע המדינה נכנסה לאירוע באופן חלקי. יש מענים קיימים ויש הרבה מענים שלא קיימים. ברור לנו שהדרך לפנינו עוד ארוכה".

עשרות אלפי פניות למרכזים לבריאות הנפש

השבוע הודיע משרד הבריאות כי עשרות אלפי פניות הגיעו למרכזים לבריאות הנפש, ובין השאר כי בימי המלחמה הראשונים הגיעו למרכזי החוסן כ-4,000 פניות, שהם כמעט פי שלושה ממספר הפניות שהגיעו במצבי מתיחות אחרים השנה וכי לקו החם של ער"ן הגיעו כ-5,500 פניות.

בשל המצב הבטחוני, ההגעה הפיזית למרכזי החוסן הצטמצמה כמעט לחלוטין, ובמקביל למתן מענה למי שמגיעים למרכזי החוסן, צוותי המרכזים יצאו לתת מענה בשטח והגיעו לכ-150 בתי תושבים שנזקקו לכך.

בלה בן גרשון, הממונה על היערכות למצבי חירום וטראומה נפשית במשרד הבריאות, אמרה כי "התערבות ראשונית היא דבר חשוב ביותר כיוון שהיא מונעת הרבה פעמים התפתחות של תסמינים פוסט טראומטיים. מרכזי החוסן, שנותנים מענה במקביל לקווי הסיוע של ער"ן, מסייעים במתן מענה ראשוני נפשי וזמינים לכל מי שרוצה בכך. אנו קוראים לכל מי שצריך לפנות למוקדי קופות החולים ולמרכזי הסיוע על מנת לקבל מענה נפשי".

המגיפה ביום שאחרי

"המחסור החמור בשירותים פסיכיאטריים יורגש מיד עם סיום שלב החירום האקוטי", מתריע ד"ר שמואל הירשמן, יו"ר פורום מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים. "הבעיה מספר אחת של בריאות הנפש בישראל היא בעיית כוח אדם בשירות הציבורי ובשירות הפרטי - מחסור בפסיכיאטרים שגורם להתארכות ההמתנה לתור פנוי. כרגע יש התגייסות מדהימה ומחממת לב של פסיכיאטרים מהמגזר הפרטי לטפל בניצולים, אך כשיסתיים השלב הסופר-חריף, נראה את זה בצורת מגיפה עם מחסור חמור בשירותי בריאות הנפש, על ההשלכות המתלוות לכך".

בימים אלה ד"ר הירשמן גם אחראי על בריאות הנפש במלון שקלט אנשים מעוטף עזה. "מצאתי שם אנשים מהשירות הפרטי שהקימו מערך שלם. ולכן, זהו רגע שהוא גם הזדמנות, להזמין אנשים מהשירות הפרטי לשוב לשירות הציבורי ולגייס אותם, כי המעבר לשירות הפרטי החמיר את החסר הבסיסי שקיים ממילא", הוא אומר.

"במשך שנים התפיסה של משרד הבריאות היתה להעביר את מרכז הכובד מבתי החולים הפסיכיאטריים לקהילה. אנו הסברנו שהמרכזים לבריאות הנפש מספקים לצד האשפוז גם 43% מהטיפול האמבולטורי של המדינה. היתה תפיסה לבזר ולהחליש את המרכזים ולהעביר את הטיפול לקהילה, לבתים מאזינים וכדומה. המצב כיום מראה כמה חשוב שיש מרכזים שמכילים את כל הרצף הטיפולי וגם משרד הבריאות מבין שבשטח יש לו אותנו.

"הארץ חולקה למחוזות וכל מרכז לבריאות הנפש לקח אזור. מרכזי בריאות הנפש הם המקום שמכשיר את המטפלים, יכול לתת מענים מיידיים ומקצועיים בשעת חירום, מרכזים שלישוניים של ידע מתמקצע וחשוב לחזק אותם".

הירשמן מדגיש: "חייבים להיכנס למהלך מואץ של הכשרה של אנשי מקצועות בריאות הנפש ובעיקר פסיכיאטרים וחייבים לתת לזה תיעדוף לאומי. בפוסט קורונה היתה עלייה של עשרות אחוזים בפניות של בני נוער שמצבם הנפשי הושפע מהסיטואציה. עלייה בהפרעות אכילה, חרדה, דיכאון ועליה דרמטית של יותר משליש במספר האשפוזים הראשוניים של בני ובעיקר בנות נוער. לכן, אנו מבינים שמחכה לנו מעבר לפינה מגיפה ברה״נית משמעותית מאוד ושצריך להיערך לה.

לצד מעגלי הפרט, המשפחה והמעגל היישובי, כל אדם בישראל מתמודד עם הטראומה. בתמונה נרות שהודלקו לזכר הנרצחים. כיכר דיזנגוף, ת"א, 17 באוקטובר 2023. צילום: תומר נויברג/ פלאש 90

"אנו מציפים את הנושא מול משרד הבריאות שכרגע יש לו לא מעט משימות, אבל חשוב כבר בתקופה זו להכין את פני העתיד. צריך להגדיל את מאגר המטפלים. ביקשנו שיוסיפו שלושה תקנים במיידי של מתמחים לכל בית חולים לבריאות הנפש עם מענקי תמרוץ, ואנו מעודדים את משרד הבריאות להכשיר מטפלים שיכולים לתת טיפול ראשוני למי שצריך התערבות קצרה וקלה יחסית ובמקביל לייצר את ההתמחויות הבאות".

משאבים רבים מבוזבזים כי הם לא מנוהלים נכון

בוועדת הבריאות בכנסת השבוע עלתה גם כן דרישה לטיפול מיידי בנפגעי הטראומה של המלחמה. הרב אריה מונק, מנכ"ל עמותת "בית חם" שדיבר השבוע בוועדת חירום של משרד העבודה והרווחה, אמר כי נדרש טיפול דחוף בטראומה ובפוסט טראומטיים. "זה לא יכול לחכות. תעבור חצי שנה וכולם יישכחו. הפוסט טראומתיים יתגלו בעוד תקופה, כשהמדינה תהיה באתגרים אחרים, ולכן הכספים צריכים להיות מוקצים עכשיו".

הוא סיפר כי ל"בית חם" יש 400 עובדים, מתוכם 170 הם עו"סים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים שנרתמו בהתנדבות למשימות הלאומיות. "ההתנדבות הזאת נגמרה", אמר, "יש להם מקומות עבודה. צריך לשחרר את הכסף עכשיו".

העמותה מפעילה שבע מרפאות לבריאות הנפש ברחבי הארץ, ושני גופים גדולים לטיפול וליווי נפגעי ונפגעות טראומה מינית - מרכז "בנפשנו" ומרכז "בליבנו". "עכשיו צוות שלנו חזר מבסיס חיל האוויר בדרום אחרי טיפול בנשות טייסים", סיפר.

לדברי הרב מונק, הבעיה העיקרית היא חוסר תכנון. "השבוע גויסו מיליארדים רבים, אבל הבעיה היא תכלול של משרדי הממשלה מול הארגונים האזרחיים. הרבה משאבים מבוזבזים כי הם לא מנוהלים נכון, כי המדינה לא יודעת לעבוד נכון ובצורה מסונכרנת עם הארגונים האזרחיים ועם המגזר השלישי. חייב להיות סעיף שבו האוצר משחרר כסף דרך המשרדים אל ארגונים שעובדים איתם, ארגונים מוכרים, כל השנה. צריך לשחרר את הכסף עכשיו ולא להגיד לקחת הלוואה על חשבון, כמו שנעשה באסון מירון. נפגעי אסון מרון מטופלים ב'בית חם' ועד היום אף אחד לא משלם על זה".

בדיון שנערך אתמול (ד') בוועדה לביקורת המדינה בכנסת בנושא טיפול בטראומה וחרדה במלחמה, עלה כי גם עכשיו, שבוע וחצי מאז תחילת המתקפה טרם נמצא גורם מתכלל שמגייס את הפסיכולוגים הקיימים לשירות הציבורי על מנת לתת מענה לחוסר הרב שקיים בשטח.

יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי לוי, פנה במכתבים לכל הגורמים האחראים על מנת שיגדילו את התקציב לשעת טיפול של פסיכולוגים כדי שיהיה זה מעשי לפנות לפסיכולוגים מחוץ ולגייסם לשירות הציבורי. "כיצד חושבים שבסכום של 40 שקל לשעה אפשר לגייס פסיכולוגים. בייביסיטר מקבל לשעה הרבה יותר", אמר.

לדברי ד"ר קרני גיגי, נציגת פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית, שהשתתפה בדיון, יש מספיק פסיכולוגים אבל אין גוף ציבורי האמון על גיוסם. "לא יכול להיות שמשרד הבריאות יבסס מענים על ידי התנדבות. אנחנו באירוע רב מערכתי ויש מטרה למנוע שיהפוך לאירוע פסיכיאטרי".

מנהלת מחלקת טראומה במערך בריאות הנפש במשרד הבריאות, בלה בן גרשון, ציינה את תקציב מרכזי החוסן של משרד הבריאות - 26 מיליון שקל ותוספת שניתנה עתה של 10 מיליון שקל. היא תיארה את הפעילות סביב השעון דרך הטלפון והזום, דרך אתרי הדחק של בתי החולים.

"בכולם", ציינה בן גרשון, "קיבלו שירות מאות רבות של נפגעי חרדה ויש צוותים רב מקצועיים שם". לטענתה, קיים גורם מתכלל של מערך בריאות הנפש במשרד הבריאות, מנכ"ל משרד הבריאות רואה חשיבות עצומה בנושא ו"שהכל יינתן במקסימום. עמדתנו היא ש'אין שיקום פיזי בלי שיקום נפשי'. אנחנו באמצע הלחימה - אפשר יותר טוב ואפשר עוד, אבל כל המערך של משרדי הממשלה מגויס עד תום ועושים פה עבודת קודש. שואלים אותי כמה ישנתי? לא אני ולא הצוות ישנים כבר יותר משבוע".

יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי לוי, סיכם את הדיון באומרו: "שכר הפסיכולוגים בשירות הציבורי הוא תעודת עניות למדינת ישראל. התפקיד של מנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא לתכלל את כל הפעולות בין המשרדים השונים למתן מענה מושלם במרכזי החוסן. אני אפנה לכלל הגורמים על מנת שיימצא תקציב וגיוס מיידי לפסיכולוגים החסרים כעת בשירות הציבורי".