מדוע קשה לפסיכיאטרים לאמץ חידושים?

מאת ד"ר ירדן לוינסקי יועץ פסיכיאטריה, חטיבת הקהילה, שירותי בריאות כללית.

תהיו כנים לרגע עם עצמכם ועברו לרגע בראש על המטופלים שלכם. לכמה מתוך הסובלים מדיכאון כרוני הצעתם טיפול בספראבטו? לכמה סיפרתם על טיפול ב-TMS? לכמה מטופלים חדשים הצעתם תרופות חדשות יחסית בסל כמו Rexulti? לכמה סיפרתם שיש גם טיפולים כמו השתלת VNS או DBS?

שינוי הוא חלק מהטבע. הטבע משתנה, העונות חולפות ומזג האוויר מתחלף. בעלי חיים מסתגלים לשינוי טמפרטורות. פתאום מגיע וירוס משום מקום ומשנה את העולם. בני האדם לעומת זאת, הם יצורים של הרגלים שמחפשים קביעות. אנחנו אוהבים סדר והמשכיות. אנחנו אוהבים דברים מוכרים שמייצרים אצלנו ביטחון. אנחנו לא אוהבים חוסר ודאות. לרוב גם יש לאנשים מסלול חיים ברור וקבוע. בית ספר, צבא, טיול, תואר, חתונה.

לכן, גם אין פלא שרופאים, כמו שאר בני האדם מתקשים לפעמים לאמץ חידושים. זוכרים כמה זמן לקח עד ששיטה מקובלת כמו CBT הפכה לפרק חובה שנבחנים עליו בהכשרה של פסיכולוגים? גם הרופאים לא שונים בהרבה. מחקר של Hauskamp et al, שבחן בשנת 2013 את קצב אימוץ הדור השני של תרופות נוירולפטיות מצא ששלוש שנים לאחר שהאולנזפין אושרה על ידי ה-FDA, רק 60% מהפסיכיאטרים ניסו אותה, ולאחר 10 שנים בשוק, היו 8.8% מהפסיכיאטרים שכלל לא התנסו בה. המספרים בתכשירים נפוצים כמו סרוקוול או אריפיפרזול היו נמוכים אף יותר (לאחר 3 שנים, רק 37.4% ו 42.8% בהתאמה)

בורלא וחבריו, שבדקו תפיסת טכנולוגיות מערערות כמו האפשרות לעקוב אחר מצב המטופל באמצעות שאלונים, ניטור על ידי שעון חכם או ביצוע סקירות MRI וניתוחן על ידי מערכות למידת מכונה, מצאו שמרבית הרופאים חושבים שהטכנולוגיות הללו לא שימושיות ומסוכנות. בורלא גם מצא שפסיכיאטרים צרפתים שנשאלו על שימוש בטכנולוגיה חדשה יחסית כמו TMS, הרופאים שלא חשבו שהיא יעילה גם מעולם לא התנסו בהדרכה מעשית בטכנולוגיה זו.

כל אלו הם ביטויים לאתגר של פסיכיאטרים רבים לבחון ולאמץ חידושים בתחום הטיפול. לקושי זה יש אבות רבים: מגבלות הזמן שלא מאפשרות להם להתנסות, הרגלי עבודה שהם מתקשים לשחרר, סוגיות כלכליות שבהם השקעה באימוץ טכנולוגיה חדשה דורשת מאמץ וויתור על ההשקעה בטכנולוגיה הקודמת. רופאים גם חוששים שהטכנולוגיה תתברר כלא יעילה מספיק והם יתבעו על ידי מטופלים או לא יקבלו תמיכה על ידי חבריהם לעבודה. תרופות חדשות שדומות מדי לתרופות קיימות לא מעודדות רופאים להתנסות בהן.

המשמעות של אתגרים אלו, הוא שקצב אימוץ תרופות חדשות וטיפולים חדשים על ידי רופאים איטי. מנתונים של חברות תרופות, קצב אימוץ תרופות חדשות על ידי פסיכיאטרים ישראלים איטי מאשר המקבילים האירופאים שלהם. התוצאה היא שאנחנו מתמידים בטיפולים מוכרים, גם אם אינם יעילים מספיק ולא מרבים לחשוב מחוץ להרגלי החשיבה שלנו.

ניתן כמובן לנסות ולשנות מגמה זו, בין היתר על ידי חשיפה של רופאים לטיפולים חדשים על ידי איגודים וארגונים, על ידי יצירת מנגנוני מנטורינג ושיתופי פעולה עם מוסדות מובילים, מציאת תמריצים לרופאים להתחדשות ושימוש בטכנולוגיות וחדשנות כדי לפנות את זמנם של רופאים ללמידה. בסופו של דבר, אם החדשנות לא תגיע מהרופאים, היא תגיע מהמטופלים שלא יחכו שהמטפלים שלהם יתחדשו.

בחסות חברת לונדבק ללא מעורבות בתוכן.

ספרות:

How quickly do physicians adopt new drugs? The case of second-generation antipsychotics. Haiden A Huskamp Et.al; Psychiatr Serv . 2013 Apr 1;64(4):324-30.

Bourla A, Ferreri F, Ogorzelec L, Peretti CS, Guinchard C, Mouchabac S. Psychiatrists' Attitudes Toward Disruptive New Technologies: Mixed-Methods Study. JMIR Ment Health. 2018 Dec 14;5(4):e10240.

Bourla A, Chaneac E, Poulet E, Haffen E, Ogorzelec L, Guinchard C, Ferreri F, Mouchabac S. Acceptability, attitudes and knowledge towards Transcranial Magnetic Stimulation (TMS) among psychiatrists in France. Encephale. 2020 Apr;46(2):88-95.