מחקר נוסף מראה: גם ניתוח קטן יעיל לחולות סרטן שד מוקדם

מחקר רטרוספקטיבי גדול הראה שטיפול ניאו-אדג'ובנטי בכימותרפיה, שהפך בלוטות לימפה חיוביות לשליליות, הוביל לשיעור נמוך של הישנות סרטן שד פולשני כאשר בוצעה דיסקציה ממוקדת בבית השחי (TAD) או ביופסיה של בלוטת הזקיף (SLNB). תוצאות המחקר הוצגו בכנס סרטן השד שנערך לאחרונה בסן אנטוניו ופורסמו באתר Medpagetoday.

שיעור ההישנות של הסרטן בבית השחי כעבור שלוש שנים היה פחות מ-1% בשני סוגי הניתוחים, ואילו שיעור ההישנות מקומית לאחר שלוש וחמש שנים היה 1.5% ו-2.7%, בהתאמה, אצל כל החולות, ולא היה הבדל משמעותי בין שתי האסטרטגיות הניתוחיות.

התוצאות מספקות ראיות נוספות התומכות במחקרים קודמים המצביעים על כך שמטופלות שהגיבו לכימותרפיה לפני ניתוח יכולות להימנע מדיסקציה נרחבת של בלוטות הלימפה בבית השחי (ALND).

המחקר הוצג על ידי ד"ר ג'יאקומו מונטניה, רופא ממרכז ממוריאל סלואן קטרינג בניו יורק. תוצאותיו תומכות בוויתור על דיסקציה של בלוטות הלימפה בבית השחי בחולות שכימותרפיה טרום ניתוחית הפכה את בלוטות הלימפה שלהן לשליליות לסרטן.

ניסוי פרוספקטיבי מתמשך יספק תובנה לגבי תפקוד הזרוע ושיעורי הופעת לימפדמה אחרי הטיפולים השונים. שיטת TAD מאפשרת הסרה של פחות בלוטות לימפה. עם זאת, עדיין לא ברור אם ההבדל בין השיטות הוא בעל משמעות קלינית והאם TAD הוא חסכוני.

מונטניה ציין שבמחקר התרחשו ארבע חזרות מבודדות בבית השחי, שלוש בחולות עם סרטן שד חיובי ל-HER2 ואחת בחולה עם סרטן שד מסוג TNBC. כאשר נשאל כיצד התגלו ההישנויות בבית השחי, נאמר שמידע פרטני כזה לא היה זמין ממחקר רטרוספקטיבי גדול.

רופא מהמרכז הרפואי מונטפיורי בברונקס ציין שאופן הזיהוי של הישנות הוא נושא חשוב, שאינו מתואר במחקרים רבים. הוא סבור שלחולים רבים יש חזרות תת קליניות בבית השחי, שלא יודעים עליהן אלא אם הן מתפתחות וגדלות.

במחקר נותחו נתונים של 1,144 חולות שסבלו מסרטן שד מסוג T1-4 N1-3 ואובחנו מאפריל 2013 עד דצמבר 2020. כולן קיבלו כימותרפיה ניאו-אדג'ובנטית. אוכלוסיית המחקר כללה 666 חולות שעברו הליך SLNB ו-478 שעברו הליך TAD. חציון משך המעקב היה 4.2 שנים.

הנתונים הראו כי 23% מהחולות סבלו ממחלה חיובית ל-HR שלילית ל-HER2, ל-54% היתה מחלה חיובית ל-HER2 ול-23% היה TNBC. כל החולות השיגו ירידה פתולוגית ול-66% היתה תגובה פתולוגית מלאה (ypT0/is).

המספר החציוני של בלוטות זקיף שהוסרו היה 3 (4 בקבוצת SLNB לעומת 3 ב-TAD). מספר גדול יותר של חולות בקבוצה TAD קיבלו טיפולי הקרנה (85% לעומת 78%) וכימותרפיה אדג'ובנטית (8.6% לעומת 4.5%).

שני סוגי הניתוחים הביאו לתוצאות דומות: הישנות בבית השחי אחרי שלוש שנים: 0.5% עם TAD, 0.8% עם SLNB; הישנות מקומית אחרי שלוש שנים: 0.8% עם TAD, 1.9% עם SLNB; הישנות חודרת: 7.8% לעומת 7.3%, בהתאמה.

התוצאות כעבור חמש שנים עבור שתי הקבוצות יחד היו 1% הישנות בבית השחי, 2.7% הישנות מקומית ו-10% הישנות פולשנית.