בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה שממצאיה פורסמו בכתב העת 'Neurology', החוקרים בדקו את השכיחות המאוגמת לאורך החיים של תסמינים דו-קוטביים (BS: bipolar symptoms) ושל הפרעה דו-קוטבית (BD) במטופלים הסובלים מאפילפסיה (PWE).
עוד בעניין דומה
בתאריך ה-5 ביוני 2021, החוקרים ערכו חיפוש בארבעה מסדי נתונים שונים (MEDLINE/PubMed, Ovid EMBASE, Ovid APA PsycInfo, ו-Web of Science) אחר מחקרים מקוריים המדווחים על BS/BD בחולי אפילפסיה, ללא הגבלות על שפת המחקרים או זמן פרסומם. קריטריוני ההכללה היו מחקר מקורי, מחקר חתך, דיווח על שכיחות לאורך החיים של BS/BD, או מספיק מידע על מנת לחשב הערכה לכך, ואשר דיווחו על השיטה שבה המשתתפים הוגדרו כדו-קוטביים. מחקרים המבוססים על אוכלוסיית ילדים בלבד לא נכללו. על מנת לחשב את השכיחות המאוגמת לאורך החיים של BS/BD, התאימו שני מודלים מטא-אנליטיים של השפעות אקראיות, אחד ל-BS והשני ל-BD. הסיכון להטיה הוערך באמצעות כלי הערכה סטנדרטי למחקרים המדווחים על שכיחות. ודאות הראיות הוערכה באמצעות גישת ה-Grading of Recommendations,י Assessment, Development and Evaluationsי(GRADE).
בסך הכל נסקרו 750 רשומות, ו-17 מחקרים נכללו באנליזה. 7 מתוכם סיפקו הערכות שכיחות רק ל-BS,י8 רק ל-BD, ו-2 הן ל-BS והן ל-BD. לאחר אי-הכללה של חריגים ואנליזה של תת-קבוצה באמצעות שיטת סקר כמנחה, השכיחות המאוגמת של BS בקרב PWE הייתה 12.3% (רווח בר-סמך של 95% 10.6%-14.1%) (7,506 PWE). השכיחות המאוגמת של BD ב-PWE הייתה 4.5% (רווח בר-סמך של 95% 2.2%-7.4%) (48,334 PWE). נמצאה הטרוגניות ניכרת, יותר עבור BD מאשר ל-BS, אשר יכולה להיות מוסברת על ידי הבדלים בדמוגרפיה של האוכלוסיות ומתודולוגיית המחקר.
החוקרים מסכמים כי הערכותיהם לגבי שכיחות התופעה צריכות לעודד את קיומם של מחקרים נוספים על תסמינים דו-קוטביים והפרעה דו-קוטבית בקרב חולי אפילפסיה. בשל התחלואה המובהקת הנקשרת עם הפרעה דו-קוטבית, על הרופאים המטפלים לסקור חולי אפילפסיה לנוכחותם של תסמינים דו-קוטביים. עם זאת, החוקרים מציינים כי למחקרם קיימת מגבלה בנוגע לוודאות הראיות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
