שׁוּם אָדָם אֵינֶנּוּ אִי, כֻּלוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ; ... מוֹתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם מְפַחֵת בִּי, יַעַן־כִּי אֲנִי מְשֹׂרָג בְּגֶזַע הָאָדָם. וְלָכֵן לְעוֹלָם אַל תִּשְׁלַח לִשְׁאֹל לְמִי צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים - לְךָ הֵם מְצַלְצְלִים" (מאת: ג'ון דאן, תרגם: מנשה לוין. הוצאת הקיבוץ הארצי, מרחביה)
אפתח בגילוי נאות, איני בין החברים בקבוצת ה"רילוקיישן", יחד עם זאת, אין יום שבו איני חושב על כך. ברצוני לענות לרצף הטעויות וההטעיות בטור הדעה של ישראל הראל ל"הארץ", המאשים את הרופאים השוקלים לעזוב, שהם מפקירים את מטופליהם ומדינתם.
כותב הראל: "עלות ההכשרה של כל רופא היא מאות אלפי שקלים. משלם המסים, המממן עלות זו, אינו מתלונן". ובכן, רוב הרופאים המתקבלים לסטאז' היום לומדים לימודי רפואה מחוץ לישראל משום שהמדינה לא מטפלת במשבר השדות הקליניים בהוראה. כלומר, המדינה חוסכת כסף על חשבון בריאות הציבור ובוחרת להשקיע את כספיה בהנצחת הבערות באוכלוסיות החלשות בחברה. נקודה נוספת בהקשר זה היא שהרווח המתקבל למדינה ממערכת רפואה ציבורית מתפקדת גדול לעין שיעור מהשקעתה. מר הראל מוזמן לראות ביקור בוקר במחלקה פנימית בהובלת רופא ערבי ובהשראתו, תוך חתירה למצוינות קלינית ואנושית. לכך אין מחיר כספי, זהו זהב טהור.
עוד כותב הראל: "... הגדרות אלו אינן שייכות לחוזה המוסרי שיש לרופאים עם תושבי המדינה; הן כלולות בשבועת הרופאים". הראל מתכוון להגדרות להענקת סיוע רפואי לכל אדם באשר הוא, גם ללא קשר לדעה פוליטית. ובכן, הפוסל במומו פוסל, הרי ההפיכה המשטרית היא זו שתגרום לאפליה מובנית במערכת בטיפול במטופלים – ראה את החוק למניעת טיפולים לאסירים, החוק להבניית אפליית להט"ב על בסיס "מצפון" ועוד ועוד.
90% מהרופאים מתנגדים להפיכה המשטרית, ובבוא מלחמת האזרחים יצטרכו לבחור לאיזה אמבולנס הם יעלו. רק המחשבה על הצורך לבחור צד ממנו אטפל בכל אדם מעוררת בי חרדה ועצב, אך אני מודע לאפשרות כי היא תקרה
לפי שבועת הרופא העברי, שנכתבה בידי פרופ' היילפרין, מגדולי הנוירולוגים שקמו בארצנו, הרופאים הצעירים נשבעים בזו הלשון: "... חכם ליבכם גם לבריאות הרבים להעלות ארוכה למדווי העם". ובכן – חכם ליבנו – תובנתנו האתית והפרופסיונלית מכתיבה לנו להיאבק ולא לשתוק, להיאבק ולהציל את החברה והבריאות.
אך את ההאשמה הקשה מנסח הראל כך: "הנהייה אחר מנעמי חיים שישראל אינה יכולה להעניק מעידה על רמתם המוסרית־מקצועית של היורדים... לא רק את החולים הם מפקירים, גם מהמאבק על דמות המדינה הם בורחים. את חבריהם להתמודדות הם נוטשים. את משפחותיהם והמעגלים החברתיים שהם שייכים להם הם זונחים. את המולדת!". זוהי האשמה קשה שיורדת ללב הדילמה כיצד לנהוג בעת שבה נשמטת הקרקע מתחת רגליך, והמקום בו גדלת מפנה גבו לערכים הבסיסיים ביותר בהם אתה מאמין כאדם, כאזרח וכרופא.
הראל תולה את הירידה מהארץ בנהייה אחר מנעמי חיים וברמה מוסרית ירודה של היורדים, אך ברור לכל רופא הבוחר לעזוב כי הפיצוי של "מנעמי חיים" בחו"ל (אף כי הרופאים נאלצים להתחיל בקריירות חדשות שם) לא יפצה על התחושה הקשה של הגירה ממולדתך, מכור מחצבתך ועל תחושת הזרות והגלותיות המתחדשת. כל רופא שעוזב את הארץ מפחת את דמותה האנושית. זהו הפעמון המצלצל, הראל.
השלטון הנוכחי בישראל בגד באזרחים ושבר את הבסיס הערכי המאפשר (בקושי רב) להחזיק רפואה המתיימרת להיות שוויונית וצודקת. הרופאים היו הראשונים לרתום את הארגון היציג שלהם להילחם בהפיכה ולהתריע מפני סכנותיה לבריאות הציבור. חובתנו המוסרית והפרופסיונלית הכתיבה זאת
בזמן מלחמת האזרחים בספרד בחר ארנסט המינגווי לשמש כאיש צוות באמבולנס בכוחות המתנגדים לפשיזם הספרדי, על אף נצחונו הקרב ובא. הפעמונים צלצלו וצלצלו, והוא היכה בהם בעוצמה. כעת, זהו תפקידנו. בישראל, 90% מהרופאים מתנגדים להפיכה המשטרית, ובבוא מלחמת האזרחים יצטרכו לבחור לאיזה אמבולנס הם יעלו. רק המחשבה על הצורך לבחור צד ממנו אטפל בכל אדם מעוררת בי חרדה ועצב, אך אני מודע לאפשרות כי היא תקרה.
עד כה, הרופאים ואנשי הבריאות נלחמים בהפיכה תוך כדי העבודה במסגרת הציבורית, בשלב זה לפחות, זהו האמבולנס של כולם. השלטון הנוכחי בישראל בגד באזרחים ושבר את הבסיס הערכי המאפשר (בקושי רב) להחזיק רפואה המתיימרת להיות שוויונית וצודקת (וגם זאת תחת עוולות הכיבוש, אפליית המהגרים ועוד ועוד). הרופאים היו הראשונים לרתום את הארגון היציג שלהם להילחם בהפיכה ולהתריע מפני סכנותיה לבריאות הציבור. חובתנו המוסרית והפרופסיונלית הכתיבה זאת.
אם כך, רופא הבוחר לעזוב לעת עתה מבצע בחירה אישית וכואבת בעלת השלכות קשות עליו, על משפחתו ועל מטופליו. רופא הבוחר לעזוב יעשה זאת בלב כבד עד מאוד. כשם שסטפן צוויג היגר ממולדתו בין מלחמות העולם, כך הרופאים העוזבים את המשמרת היום. אך בניגוד לסטפן, סופם יהיה טוב יותר, וזאת משום שהמלחמה בהפיכה תצלח, גם בתמיכתם מבחוץ וגם על בסיס מחנה המאבק מבפנים. אני מקווה שלפחות חלקם יחזרו לכאן. בניגוד לדברי הראל, המחנה התומך בהפיכה הוא זה שהוכה בסנוורים של פיתוי השחיתות והמשיחיות והוא זה שהובילנו על פי תהום.
ודבר אחרון, אמנם אנו כעת בקרב בלימה, אך מתקפת הנגד של מתנגדי ההפיכה בוא תבוא, והיא לא תסכים להתפשר על חזרה לסמי-דמוקרטיה, המאבק יתווה את הדרך לתיקון יסודי של מדינת ישראל, להיות מדינה צודקת, לא כובשת, לא מפלה ולא דתית–הלכתית. ההפיכה צמחה מתוך כר פורה של עוולות שאליהן הפנינו את עורפנו לאורך השנים, גם כרופאים. אנו מבינים כעת את הנזק העצום שנגרם. בשיקום המדינה נוביל את התיקון באותן עוולות.
הכותב, ד"ר אמיר ביבר, הוא רופא מומחה בראומטולוגיה, עפולה
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
