הלב שותת דם. הקולות והמראות בשידור חי בלתי נתפסים. גודל השבר הולך ומתגלה והכאב והאבל הולכים ומתעצמים. המציאות מכה בנו ללא רחמים. תאוריות, קונספירציות ופופוליזם התנפצו אתמול ב-06:30 עם האזעקה הראשונה, וכאחד שחווה את האזעקה ב-14:10 לפני 50 שנה, ברור לי שהפעם המצב הרבה יותר גרוע.
בתוך כל הרע והנורא, אנחנו, הצוותים הרפואיים, עומדים הכן על משמרתנו. אתמול טיפלנו ב-1,860 פצועים, חלקם עם פציעות קשות ואכזריות.
במיקרוקוסמוס הרפואי שלי, עמדו מוסטפא, חנאן, זאכי, מוזיר, עבו ומוחמד, כתף אל כתף עם ליאור, יעקב, אנטון, משה, עמרי, תומר, חוזה, אביטל, תהילה וצביקה, שניתחו וטיפלו בעדי, בגל, באלון ובעוד תשעה פצועים, שזרמו משדות הקטל - חלקם עדיין אלמונים.
זה ה-DNA שלנו, זה הדבק המחבר אותנו: הרפואה, החמלה, המקצועיות, אהבת האדם וקדושת החיים, מאחדים אותנו ביום פקודה. הימים, השבועות, ואולי אף החודשים הקרובים יאתגרו אותנו, אבל יחד נעמוד במשימות, כפי שעמדנו בעבר. כי אנחנו רופאות ורופאים. כי אין לנו ארץ אחרת! חיזקו ואימצו.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
