ניסוי ה-ESCAPE‐TRD הוא ניסוי שהתפרסם בסוף שנה שעברה והשווה את שיעורי הרמיסיה של טיפול משולב של טיפול בנוגדי דיכאון ואסקטמין, בהשוואה לטיפול באוגמנטציה על ידי קווטיאפין בשחרור מושהה בקרב משתתפים עם דיכאון עמיד. ד"ר שחק יריב, פסיכיאטר ומנהל השירות לטיפול בהפרעות מצבי רוח ונוירומודולציה במחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי העמק, פירט לגבי משמעות התוצאות ל-Doctors Only.
לדבריו, "בתום השלב החריף של הניסוי (שהוגדר כ-8 שבועות של טיפול) הגיעו לרמיסיה 27.1% בקבוצה שטופלה באסקטמין ו-17.6% בקבוצה שטופלה בקוויטיאפין", עם זאת, "המחקר המשיך לעקוב אחר המטופלים במשך עוד 6 חודשים של טיפול ולאורך המעקב שיעור המגיבים והמגיעים לרמיסיה המשיכו לעלות לאחוזים מרשימים של עד לכ-60% בקבוצת האסקטמין וכ-40% בקבוצת הקוויטיאפין".
הוא הוסיף כי "מעניין לציין כי רוב המשתתפים שהגיעו לרמיסיה בתום 8 שבועות, שמרו עליה גם לאחר 6 חודשי טיפול משמר. בנוסף, המחקר נתן גם אינפורמציה חשובה לגבי הבטיחות של הטיפול עם שיעור גבוה של נשירה מטיפול בקבוצת הקוויטיאפין ביחס לאסקטמין".
בהתייחס למשמעות המחקר, ציין ד"ר יריב כי "חשוב להמשיך בטיפול מעבר לזמנים המקובלים כדי להגיע לרמיסיה, וכי אחוזי התגובה והרמיסיה ממשיכים לעלות במשך כמה חודשים של טיפול". בנוסף ציין יריב כי הגישה בנוגע לקטמין ואסקטמין משתנה כש"בתחילה הגישה הייתה כי מדובר ב-rapid antidepressant, והציפייה הייתה לתגובה מרשימה כבר אחרי טיפול או 2, אך גישה זו ממשיכה להשתנות ויש יותר הבנה שהיעילות של אוגמנטציה באסקטמין דורשת כמה שבועות של טיפול. זהו המחקר הראשון שהשווה ישירות את יעילות הטיפול באסקטמין לזו של תרופות אנטי פסיכוטיות מהדור השני (SDAs), התערבויות שלא נבדקו במחקר ה-STAR*D, כך שנוספה לנו עוד אינפורמציה חשובה לגבי היעילות של חלופות אלו".
כשנשאל ד"ר יריב לגבי האם ממצאי המחקר משפיעות עליו בהחלטה האם לטפל באוגמנטציה או בספראבטו, ענה כי "המחקר מוסיף אינפורמציה חשובה לגבי פרופיל היעילות והבטיחות של הטיפול באסקטמין שאפשר לחלוק עם המטופל. ניתן לפשט זו לשאלה 'האם תעדיף טיפול בעל סיכויי יעילות גבוהים יותר שיחייב אותך להגיע לבית החולים לטיפולים חוזרים בתדירות משתנה, אבל רוב תופעות הלוואי שלו יקרו במהלך הטיפול?', על פני 'האם תעדיף טיפול שתוכל לקחת בבית, אבל סיכויי ההחלמה איתו עומדים להיות נמוכים יותר ושיעור תופעות הלוואי גבוה?'. בשני המקרים, חשוב יהיה לציין בפני המטופל כי חשוב לקחת את התרופה במשך כמה חודשים כדי להגדיל את הסיכוי להגיע לרמיסיה ולהפחית את ההישנות".
לגבי קווי הטיפול בדיכאון עמיד אמר ד"ר יריב כי "ברור כבר ממחקר ה-STAR*D שאחוזי הרמיסיה פוחתים משמעותית אל מתחת ל-15% אחרי שתי התערבויות תרופתיות נוגדות דיכאון. לאחר מכן, התערבויות על ידי אוגמנטציות באמצעות ליתיום או הורמוני בלוטת התריס, החלפת הטיפול נוגד הדיכאון לתרופה נוגדת דיכאון אחרת או שילוב של שתי תרופות נוגדות דיכאון אינו מספיק יעיל. למרות הידע הרב שתומך בחוסר היעילות של התערבויות כאלו, הן נותרו שכיחות מאוד בשדה הקליני, ורבים מהמתמודדים עם דיכאון עמיד לטיפול תרופתי יקבלו אפילו 5 תרופות נוגדות דיכאון מסוגים שונים לפני שתישקל אפשרות לעבור לחלופות יעילות יותר". על רקע זה הוסיף ואמר כי "קווי הטיפול הבאים בתור כוללים פסיכותרפיה, שאליה מעט מאוד מחקרים התייחסו אבל חיונית לחלק מהמתמודדים, שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות מהדור החדש, אסקטמין או שיטות של גרייה מוחית כמו TMS או ECT. כפי שציינתי קודם לכן, כאן עולה שאלה שמצריכה דיון עם המטופל.ת לגבי היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות".
בנוגע ליעילות לאורך זמן של אסקטמין אמר ד"ר יריב כי "המחקר הקיים הראה שרוב אלו שמגיעים לרמיסיה בשלב החריף יכולים לשמור עליה ואחוזים נוספים מקרב המגיבים יגיעו לרמיסיה במהלך הטיפול המשמר באסקטמין שמבוצע בתדירות של פעם בשבוע או בשבועיים. קיים מחקר נוסף שעקב במשך כ-3 שנים אחר מטופלים שהגיעו לרמיסיה או הגיבו לטיפול עם אסקטמין, שגם כן מדגים את היעילות הגבוהה של הטיפול המשמר, וגם את שיעורים נמוכים של תופעות לוואי", אמר וסיכם ד"ר יריב, "המחקר הנוכחי נתן עוד פיסת אינפורמציה לגבי היעילות הגבוהה של אסקטמין גם כטיפול אחזקתי, וזה חשוב בשל שיעורי ההישנות הגבוהים המתמודדים עם דיכאון (ועוד יותר בדיכאון עמיד)".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות