ביצוע ביופסיה מהכבד מלווה בסיכון קטן להופעת דימומים. עד כה לא נמצא אף כלי קליני או מעבדתי לחיזוי דימום בעקבות ביצוע ביופסיה מהכבד. מטרת מחקר זה הייתה לקבוע האם מבדקי הומאוסטזיס כלליות ו/או מילוי שאלון קליני יכול לסייע בזיהוי מטופלים עם סיכון מוגבר להופעת דימום בעקבות ביופסיה מהכבד.
עוד בעניין דומה
במחקר זה נכללו מטופלים רצופים שהוזמנו לביצוע ביופסיית כבד והשגחה של לילה בבית החולים. לפני ביצוע הביופסיה בוצעו בדיקות הומאוסטזיס שגרתיות, Platelet Function Analyzer 100, תרומבואלסטומטרייה, מבדק ייצור תרומבין, זמן עד פירוק קריש ושאלון קליני. דימום שנחשב לצורך המחקר כלל המטומה בכבד או הופעת נוזל חופשי בבדיקת אולטראסאונד 24 שעות לאחר ביצוע הביופסיה או ירידה בערכי ההמוגלובין של 2 ג'/ד"ל לפחות במטופלים שלהם נוזל חופשי בחלל הבטן טרם ביצוע הביופסיה.
במחקר נכללו 302 נבדקים; 173 עברו ביופסיה מהכבד בגישה דרך העור ו-129 עברו ביופסיה דרך הוריד הג'גולרי. תוצאות המחקר הדגימו כי אירעו 21 אירועי דמם (7%); 20 אובחנו לפי קריטריון מבוסס אולטראסאונד ואחד לפי תוצאות מעבדה. אף אחד ממבדקי ההומאוסטזיס או מסעיפי השאלון הקליני לא חזה אירוע של דמם בעקבות הביופסיה מהכבד בקבוצת המחקר הכוללת. תוצאות דומות נצפו גם לאחר ניתוח לפי תתי-קבוצות, שהתמקדו בעיקר בגישה דרך העור או דרך הוריד הג'גולרי ובמטופלים עם שחמת הכבד. החוקרים ראו כי תלונה על כאב שעתיים לאחר ביצוע הביופסיה היתה שכיחה יותר במטופלים שסבלו מדימום עקב ביצוע הביופסיה (55% לעומת 23%; p=0.002).
מסקנת החוקרים הייתה כי מבדק הומאוסטטי נרחב הכולל מבדקי הומאוסטזיס כלליים לא משפר יכולת חיזוי להופעת דמם עקב ביצוע ביופסיה מהכבד. לעומת זאת, כאבים המופיעים שעתיים לאחר הפעולה צריכים לרמוז לרופא המטפל כי ייתכן והמטופל סובל מדימום ממקום הביופסיה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
