אמון הציבור הוא הנכס הכי מהותי, חשוב וקריטי של משרד הבריאות לניהול מערכת הבריאות בישראל. תנאי יסוד שבלעדיו לא ניתן לשמור על הציבור ובריאותו, בשגרה ובחירום כאחד. אמון הציבור הוא גם האמצעי הכי חשוב ויעיל להכוונת התנהגות הציבור בתחום הבריאות.
בשנים האחרונות, ובעיקר על רקע פעילות מאורגנת וסדורה של פייק ניוז, אנו עדים לפיחות הולך וגובר באמון הציבור במערכת הבריאות הציבורית. תופעה מטרידה שיש בה כדי לסכן את הציבור ובריאותו ושחובה להתמודד עימה בכלים מקצועיים ותכנית סדורה.
חיזוק אמון הציבור במערכת הבריאות הציבורית ובמשרד הבריאות היא אחת המשימות הראשונות והחשובות ביותר שצריכה להיות על שולחנו של מנכ"ל משרד הבריאות הנכנס, משה בר סימן טוב. במציאות משתנה ומאתגרת חייב משרד הבריאות לעבור מתפיסה שרובה ככולה הסברה ויח"צ, לעולם חדש של שיח שוטף ורציף עם הציבור. אז נכון, יש הרבה דברים שחשוב לעשות בתחום הבריאות, אבל בסוף אמון הציבור הוא המכנה המשותף לכולם, והוא גם המפתח להצלחתם.
שנים ארוכות של אינטרסים כלכליים ותמריצים מעוותים פגעו בצורה מכוונת במערכת הבריאות הציבורית ובאמון בה. כמה פגעו? 83% מהציבור רוכש ביטוח בריאות בצורה וולונטרית, לעומת 35% בממוצע מדינות ה-OECD
צריך לומר בכנות, כי לא אחת נראה שיש גורמים במשרד הבריאות שמתעקשים לא להפנים עד כמה השקיפות ואמון הציבור הם קריטיים. רק לאחרונה נחשפנו להתנהלות חובבנית, שלא לומר רשלנית, שיש בה כדי להחריב כל חלקת אמון שעוד נותרה. אין דרך אחרת לתאר את הפארסה סביב תגובת המדינה לבקשה שהוגשה לבית המשפט, לקבל העתק מההסכם שנחתם בין חברת פייזר לבין משרד הבריאות. בקשה אשר זכתה לתשובה מפתיעה מטעם המדינה, לפיה ההסכם החתום לא נמצא, ויכול שהסכם שכזה בכלל לא נחתם. תשובה שנמסרה על פניו מבלי שנעשתה בדיקה אמיתית, מעמיקה ומקיפה.
אז רגע לפני שקופצים מהכיסא: ההסכם כן נחתם ונשמר במשרד הבריאות ובסוף העתק ממנו אף נמסר לבית המשפט. אולם, מקרה זה מבטא את הקלות הבלתי נסבלת שבה הצהירו הממונה על חוק חופש המידע במשרד הבריאות והפרקליטות בפני בית משפט והציבור, שהמסמך המבוקש אינו קיים. התנהלות רשלנית, שהיוותה כר פורה לתיאוריות קונספירציה, גרמה נזק רב למשרד הבריאות ולגורמי המקצוע והעצימה את הפגיעה באמון הציבור. את חוסר האמון, שאחרי שנתיים של פייק ניוז, ניתן לראות בירידה בהיענות הציבור לחיסוני שפעת, פוליו, חצבת וגם חיסוני שגרה אחרים.
שנים ארוכות של אינטרסים כלכליים ותמריצים מעוותים פגעו בצורה מכוונת במערכת הבריאות הציבורית ובאמון בה. כמה פגעו? 83% מהציבור רוכש ביטוח בריאות בצורה וולונטרית (לעומת 35% בממוצע מדינות ה-OECD). הם עושים זאת כי הם לא סומכים על כך שמערכת הבריאות הציבורית תדע לספק מענה מהיר ואיכותי בשעת הצורך. זהו ביטוי מובהק לחוסר האמון של הציבור.
הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק הכלכלי במערכת הבריאות ולהגדיל משמעותית את חופש הבחירה של הציבור בבתי חולים ואפילו את הבחירה ברופא הבכיר בחדר הניתוח
הדרך להשיב את הציבור מרצונו לחיק הרפואה הציבורית עוברת במספר צעדים דרמטיים שיש לנקוט ובהקדם:
זמינות - נכון להיום, זמני ההמתנה במערכת הבריאות הציבורית בלתי סבירים. יש לקבוע סטנדרטים ברורים ומדידים לאורך התורים לניתוחים, לפרוצדורות ולרופאים מומחים במערכת הבריאות הציבורית, ולאכוף זאת.
שירות ותנאי מלונאות - לשפר דרמטית את סטנדרט השירות בבתי החולים הציבוריים וסופסוף להעביר את "הזקנה" מהמסדרון אל החדר. אין שום כבוד, פרטיות, סודיות או איכות רפואית כשאדם מאושפז במסדרון.
חופש בחירה של המטופלים - בעוד במערכת הפרטית יש חופש בחירה כמעט מלא, במערכת הציבורית המבוטחים שבויים בהסדרים הכלכליים שבין קופות החולים ובתי החולים. הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק הכלכלי במערכת הבריאות, ולהגדיל משמעותית את חופש הבחירה של הציבור בבתי חולים, ואפילו את הבחירה ברופא הבכיר בחדר הניתוח. הגיע הזמן לשנות את המציאות הבלתי נסבלת שאליה הרגילו את הציבור, שמעודדת את חוסר האמון במערכת הבריאות הציבורית.
למשרד הבריאות אין פריווילגיה שלא להתמודד עם סוגיית חוסר האמון במשרד הבריאות ובמערכת הבריאות הציבורית, והוא חייב לעבור מהבטחות ארוכות טווח למעשים שיורגשו בטווח הקצר. לא עוד אמירות, הבטחות וחוזרים שלא נאכפים אלא מעשים ותוצאות.
יש להפנים את המציאות שהשתנתה ואת ההבדל בין הסברה לציבור - העברת מסר חד-צדדי, לבין תשתיות שיח שוטף ומשתף עם הציבור
לצד החובה לקצר תורים ולשפר את סטנדרט השירות במערכת הציבורית, יש לפתח בתוך משרד הבריאות תשתיות יציבות של שיח פרו-אקטיבי שוטף ורציף עם כל הגוונים של החברה הישראלית.
יש להפנים את המציאות שהשתנתה ואת ההבדל בין הסברה לציבור (העברת מסר חד-צדדי) לבין תשתיות שיח שוטף ומשתף עם הציבור. שיח עם הציבור זה עולם תוכן משוכלל ורב מקצועי שיש בכוחו להגביר את אמון הציבור, כמו גם להתמודד עם אתגרי הפייק ניוז. מכאן, שיש להטמיע כלים ואמצעים טכנולוגיים לצמצום מיס-אינפורמציה ומניעת דיס-אינפורמציה, דרך הנגשה של ידע ומידע מהימן באמצעים מותאמים לאוכלוסיה ועד יישום אמיתי של עקרון השקיפות במנגנוני המשרד.
חיזוק אמון הציבור הוא משימה לאומית שתוצב כיעד אסטרטגי עם תכנית מקצועית סדורה ומדידה של הנהלת משרד הבריאות, ולא עוד אמירה אמורפית.
ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למדיניות בריאות; מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ת"א ובפקולטה לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה
(המאמר התפרסם לראשונה ב-ynet)
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
