מחקרים עם קבוצת מדגם מוגבלת בחנו את הקשר בין שימוש כרוני באופיאטים לבין הפרעות בתנועתיות של צומת הושט-קיבה ופרסטלטיקה של גוף הוושט. מטרת מחקר זה הייתה להעריך את: (1) ההשפעה של חשיפה לאופיאטים על מאפיינים מנומטריים ו-(2) הקשר בין חשיפה לאופיאטים לבין נטל תסמיני משמעותי יותר בטווח הארוך.
עוד בעניין דומה
מטופלים שעברו מנומטריה ברזולוציה גבוהה (High Resolution Manometry - HRM) בין השנים 2007-2018 במרכזים רפואיים שלישוניים גויסו למחקר. החוקרים השוו בין מאפיינים דמוגרפיים, חשיפה לאופיאטים, תסמינים קליניים ומדדי HRM. מדדי Eckardt ו-PROMIS-GIי(Patient-Reported Outcomes Measurement Information System - Gastrointestinal) עבור תחום הבליעה נבחנו דרך ראיון טלפוני עבור מטופלים עם ושט בכיווץ יתר (Hypercontractile Esophagus - HE) או ספאזם של הוושט הרחיקני (Distal Esophageal Spasm - DES) על מנת לבחון את נטל התסמינים בטווח הארוך בנבדקים המשתמשים ושאינם משתמשים באופיאטים.
בעוקבת המחקר נכללו 4,075 נבדקים (869 עם חשיפה לאופיאטים במינון חציוני שווה ערך ל-30 מיליגרם מורפין [טווח בין רבעוני של 10-45]). תוצאות המחקר הדגימו כי לנבדקים בקבוצת החשופים לאופיאטים הייתה סבירות גבוה באופן מובהק לסבול מהפרעות בליעה (דיספאגיה; 65% לעומת 51%; p<0.01), DES (11% לעומת 5%, p<0.01) ו-HE (9% לעומת 3%, p<0.01). שימוש באגוניסטים חלקיים של אופיאטים לא נמצא קשור להופעת הפרעות בתנועתיות הושט. מטופלים הצורכים אופיאטים סבלו מנטל תסמיני משמעותי יותר בתקופת מעקב חציוני של 8.9 שנים (טווח בין רבעוני של 5.8-10.4) מאז האבחנה המנומטרית עם ציון חציוני של PROMIS-GI בתחום הבליעה של 21.5 (טווח בין-רבעוני של 17-25), בהשוואה לקבוצה של מטופלים שלא נחשפו לאופיאטים שלהם היה ציון של 15 (טווח בין רבעוני של 9.8-21; p=0.03).
מסקנת החוקרים הייתה כי כמעט שניים מכל שלושה נבדקים הצורכים אופיאטים ועוברים בדיקת HRM יסבלו מהפרעת בליעה, כאשר מעל 25% מהם יתייצגו לראשונה עם תלונה עיקרית של הפרעת בליעה ויאובחנו עם DES או HE. אנשים עם הפרעות ספסטיות המשתמשים באופיאטים סובלים מנטל תסמיני משמעותי יותר בהשוואה לאלו שאינם משתמשים באופיאטים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
