ההשפעה של חידקת-דם (bacteremia, בקטרמיה) על התרחשות אירועי לב וכלי-דם ידועה, אך ההשפעה של זיהום זה במתאר הקהילתי עדיין אינה ברורה דיה. מחקר חדש, שפורסם לאחרונה באתר כתב העת Circulation, ביקש לבחון את ההשפעה של בקטרמיה הנרכשת בקהילה (community-acquired bacteremia) על הסיכון להיארעות אוטם לבבי ושבץ בשנה שלאחר מכן.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו 4,389 חולים מצפון דנמרק, שאושפזו עם תרבית דם חיובית שנלקחה ביום האשפוז הראשון. לכל מאושפז עם בקטרמיה התאימו החוקרים לפי גיל, מין ותאריך קלנדרי עד 5 מאושפזים אחרים ללא בקטרמיה (קבוצת ביקורת מאושפזים) ועד 10 משתתפי ביקורת מהאוכלוסייה הכללית (קבוצת ביקורת כללית). משתני התוצאה - מקרי אוטם לבבי ושבץ חדשים במהלך השנה שלאחר מכן - אומתו בעזרת רישומי ארגוני בריאות שונים.
שיעור היארעות אוטם לבבי או שבץ בתוך 30 הימים הראשונים בקרב המאושפזים עם בקטרמיה עמד על 3.6% ונמצא גבוה יותר במובהק הן בהשוואה לקבוצת הביקורת הכללית (0.2%; סיכון יחסי מותאם (adjusted risk ratio): 20.86; רווח בר-סמך של 95%: 15.38-28.29) והן בהשוואה לקבוצת ביקורת המאושפזים (1.7%; 2.18; 1.80-2.65). הסיכון המוגבר נותר בעינו גם בפילוח של המשתתפים לפי מגוון גורמים מזהמים ומוקדי זיהום.
גם בשארית מחצית השנה הראשונה (ימים 31-180) נמצא סיכון מוגבר, אם כי במידה פחותה ורק בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (סיכון יחסי מותאם: 1.64; רווח בר-סמך של 95%: 1.18-2.27). לא נמצא הבדל מובהק בהשוואה לאוכלוסיית המאושפזים ללא בקטרמיה (0.95; 0.69-1.32).
בחלוף 6 חודשים מהאשפוז לא נמצא הבדל בסיכון לאירועים אלו.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
