הבנה וביצוע של ההנחיות הניתנות בשחרור מהמחלקה לרפואה דחופה משפיעים במידה רבה על המשך הטיפול. במחקרים קודמים נמצא כי במקרים רבים המטופלים אינם מבינים כראוי את ההנחיות לגבי המשך הטיפול. במחקר זה נעשה ניסיון לאפיין את התחומים שבהם ניכר חוסר ההבנה.
במחקר נכללו מטופלים מבוגרים ששוחררו מהמחלקה לרפואה דחופה בבית חולים בשיקגו עם אחת מהאבחנות שנבחרו (נקע בקרסול, כאב גב, פגיעת ראש, אבני כליה וחתך בעור), ללא אבחנות נוספות. נכללו רק משתתפים דוברי אנגלית, ללא הפרעות נפשיות או חסרים קוגניטיביים. בעת השחרור מהמחלקה לרפואה דחופה נמסרו למטופלים מכתב שחרור אישי, הכולל את האבחנה, הטיפול התרופתי, המלצות לגבי המעקב והערות נוספות, וכן מכתב סטנדרטי לגבי האבחנה הספציפית, הכולל מידע והנחיות נוספות. 24–36 שעות לאחר שחרורם נערכו ראיונות טלפוניים עם המשתתפים, ונבדקה בהם מידת ההבנה של ההנחיות בחמישה נושאים: האבחנה, הטיפול התרופתי, טיפול נוסף, מעקב, ומצבים שבהם עליהם לשוב למחלקה לרפואה דחופה.
נכללו 159 משתתפים, מהם כ-50% נשים, וחציון הגיל היה 41 שנים. 70% מהמשתתפים מסרו כי קראו את המכתבים שנמסרו להם. אצל 66% מהמשתתפים נמצאו חסרים חמורים בהבנת ההנחיות (חוסר הבנה מוחלט או הבנה מינימלית בלבד) בתחום אחד לפחות, ואצל 33% נמצאו חסרים חמורים בשני תחומים או יותר. חסרים בהבנה נמצאו בעיקר לגבי טיפול נוסף (מלבד הטיפול התרופתי), ולגבי מצבים שבהם יש לשוב למחלקה לרפואה דחופה.
אצל 11 משתתפים נמצאו חסרים שהוגדרו כמסוכנים (אי הבנה של מינון הטיפול התרופתי או הנחיות הטיפול בפצע וכדומה). בקרב משתתפים שלא קראו את המכתבים נמצאו יותר חסרים בהבנה בתחומי הטיפול הנוסף והמעקב, אך לא בתחומים אחרים, בהשוואה למשתתפים שהעידו כי קראו את המכתבים.
החוקרים מסכמים כי על פי התוצאות, במקרים רבים מטופלים עוזבים את המחלקה לרפואה דחופה ללא הבנה ברורה של ההנחיות בשחרורם. חסרים בהבנה שכיחים במיוחד לגבי המשך טיפול מלבד הטיפול התרופתי ולגבי מצבים שבהם יש לשוב למחלקה לרפואה דחופה. חוסר קריאה של מכתבי השחרור תורם לחסרים אלו. דרושים מחקרים נוספים על מנת לאפיין גורמים התורמים לחסרים בהבנה ולפתח אסטרטגיות לשיפור התקשורת בתהליך השחרור מהמחלקה לרפואה דחופה.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
