רופאים עם דיכאון נוטים לבצע יותר טעויות רפואיות
Physicians with depression more likely to commit medical errors, Pereira-Lima K,  research scholar, Dep. of psychiatry University Michigan Medical School, JAMA Nov 27, 2019

רופאים שנמצאו חיוביים לסימפטומים דיכאוניים יש סיכון מוגבר שיעשו טעויות רפואיות, זאת על פי תוצאות סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שפורסמו ב-JAMA. בהתחשב בכך שדיכאון ניתן למניעה ולטיפול, הערכה אמינה של המידה בה רופאים עם בדיקה לדיכאון חיובית, נמצאים בסיכון גבוה יותר לטעויות רפואיות, תהיה מועילה. הערכה כזו תיידע לקבלת ההחלטות בבריאות הציבור על אסטרטגיות לשיפור בטיחות המטופלים ורווחת הרופא.

לטענת החוקרים, מחקרים קודמים דיווחו על קשר משמעותי בין סימפטומים דיכאוניים של רופאים ושגיאות רפואיות, אך התוצאות לא היו בתמימות דעות, שכן נותרו שאלות לגבי כיוון קשרים אלה. מטרת המחקר הנוכחי  לספק הערכות סיכום לסיכון יחסי לקשרים פוטנציאלים אלה. בניתוח מחקר זה נכללו 11 מחקרים אמפיריים שנבדקו על ידי חוקרים, ודיווחו על מדד תקף של תסמינים דיכאוניים אצל רופא הקשורים לטעויות רפואיות שנצפו או אובחנו. במחקרים הנכללים השתתפו 21,517 רופאים.

הסיכון היחסי הכולל של טעויות רפואיות בקרב רופאים שהראו סימפטומים חיובים לדיכאון היה 1.95 (CI, 1.63-2.33 95%). החוקרים ציינו הטרוגניות גבוהה בכל המחקרים, שרובם הוסברו על ידי תכנון המחקרים בין המשתנים שנבדקו. אומדני סיכון יחסית נמוכים היו קשורים לטעויות רפואיות במחקרי אורך, והערכות סיכון יחסית גבוהות יותר במחקרי חתך. מטה-אנליזה של ארבעה מחקרים אורכיים מצאה סיכון יחסי מאוחד של 1.67 (95% CI 1.48-1.87) לטעויות רפואיות הקשורות לתסמינים דיכאוניים שהופיעו, מה שמרמז לפי החוקרים כי הקשר בין טעויות רפואיות לבין תסמינים דיכאוניים של רופא הוא דו- כיווני.

יש צורך במחקר עתידי כדי להעריך את הקשר בין סימפטומים דיכאוניים של רופאים לבין מדדים אובייקטיביים לטעויות רפואיות, כמו למשל מעקב פעיל. מחקרים הכוללים רופאים ממדינות שונות יכולים לענות אם היבטים תרבותיים וחברתיים-כלכליים ממלאים תפקיד בקשרים בין תסמינים דיכאוניים לבין טעויות. יש צורך במחקר עתידי גם באיזו מידה התערבויות להפחתת תסמיני דיכאון של רופא עשויים להקל על טעויות רפואיות ולשפר את רווחתו של הרופא ואת הטיפול בחולים.

האם פסיכותרפיה צריכה להיות חובה עבור סטודנטים ומתמחים לרפואה?
Should psychotherapy be mandatory for medical students/residents? Michael F. Myers, professor of clinical psychiatry in the Dept. of psychiatry and behavioral sciences, SUNY Downstate Medical Center. HemOnc, Oct 25, 2019

שעורי השחיקה וקשיים במערכות הרפואיות הם גבוהים מאוד בקרב המתמחים כיום, מה שמוביל לתהות אם עלינו להתקדם צעד אחד קדימה מאשר רק לייעץ לרופאים לפנות למטפל (תרפיסט) אם הם מתקשים. אסור לרופאים מתמחים להאשים את עצמם. הם עושים כמיטב יכולתם להתמודד עם מערכת רפואית מאתגרת מאוד של הדרכה ולימודים ובוא בעת טיפול בחולים.

באופן כללי סטודנטים לרפואה ומתמחים ברפואה מודים בשחיקה דבר שהרבה יותר קל להם להודות  מאשר היו מודים בבעיית דיכאון. כאשר רופא אומר שהם שחוקים, הם עשויים לומר "אני עובד כל כך קשה, זו הייתה רוטציה נוראית", או "המקום בו אני מתמחה לא ממש אכפת לו מאיתנו". מצבים אלה עלולים לגרום לשחיקה אצל כל רופא שעובד קשה ושאין לו ייצוג אישי או דובר בשמו בתקופת ההתמחות.

"דיכאון אצל אונקולוגים רבים, סוד שמור בקפדנות". כן, אבל לא "פסיכותרפיה" כהגדרתה הקלאסית, תהליך שעובד רק אם יש התאמה טובה בין שני הצדדים וזה נעשה מרצון. מפגש עם פסיכולוג קליני יכול להיות מוטמע באוריינטציה מגמתית. לאחר מכן, יש לעודד ביקורים תקופתיים אך לא לתתם כחובה (מנדטורי). יש לראות בהם כחלק מרווחה כללית ושמירת הבריאות וקיזוז הלך הרוח הסטיגמטי שמרמז על כך שחלק מהמתמחים יהיו בסדר, ואילו אחרים יזדקקו לטיפול. תהליך זה יכול להימשך לאורך תקופת ההתמחות אם הוא או היא מוצאים זאת כמועיל.

נדיר מאוד לשמוע רופא אומר, "כן, חשבתי שיש לי שחיקה, אבל הלכתי למעשה לפסיכיאטר שאבחן אותי עם דיכאון חמור. אני לוקח עכשיו תרופה נוגדת דיכאון ומקבל פסיכותרפיה טובה." רופאים אינם ששים לחשוף את זה, למרבה הצער, מכיוון שלא ביטלו לחלוטין שיפוט הבחנה והפליה בהכשרה הרפואית. פסיכיאטרים העובדים בתחום זה, לוקחים זאת ברצינות רבה, מכיוון שאינם רוצים שמישהו עם דיכאון ילך לאיבוד ולא יקבל את הטיפול הראוי.

קיימת תנועת "אפס התאבדות", שמטרתה למנוע ולחסל התאבדות במערכות הבריאות. עם זאת, מובן  שזו מטרה שאפתנית וכי ההתאבדות יכולה לנבוע מאי טיפול יעיל. יש לתמוך בצעדים שיכולים ארגוני שירותי בריאות לנקוט כדי למנוע התאבדויות בקרב מטופליהם. ניתן להרחיב זאת גם לרופאים מתמחים. כל המתמחים והמומחים ברפואה הנכנסים יכולים להיפגש עם צוות הבריאות שלהם, כולל רופא ראשוני, פסיכולוג, תזונאי, ואולי מישהו שמאמן במדיטציה או ביוגה. זה יכול לכלול כל סוג גישות שהם הוליסטיים באוריינטציה שלהם - מדוע לחכות עד שיקרה משהו, כדי לספק שירותים אלה?

מרכזים מסוימים מעניקים כעת בדיקות פסיכולוגיות קצרות סטנדרטיות, כמו שאלון בריאות המטופל, למתמחים בתחילת התמחותם, עליהם הם חוזרים לאחר 3 או 6 חודשים. יש לקוות שרופאים מרגישים טוב עם זה, כשהם עובדים בסביבה המשגיחה ושומרת עליהם.

כשמחייבים ביקור בבריאות הנפש בתחילת ההתמחות, המסר הניתן צריך להיות "לימודים והכשרה לרפואה בבית ספר לרפואה והתמחות יכול להיות מאד מלחיץ. אולם מסמן כי למערכת אכפת מכם. המתמחה הולך להתמחות בתחום רפואי במשך שנתיים, שלוש או ארבע שנים, וכולם רוצים שהוא יצליח כאן".