מחקר חדש שנערך לראשונה על השפעת מה שמכונה "תרופות לימודים" לסטודנטים שאינם סובלים מ-ADHD, על ידי חוקרים מאוניברסיטת רוד איילנד ואוניברסיטת בראון בארה"ב, נעשה בתקופה שבה שימוש בסטימולנטים (תרופות מרשם ממריצות) כגון Adderall, Ritalin, Vyvanse נמצא בשימוש נפוץ בקרב צעירים אשר מאמינים שתרופות אלו ישפרו ביצועיהם האקדמיים. מחקרים של Weyandt ואחרים העריכו כי בין 5% ל-35% מהסטודנטים באוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה שאין להם ADHD משתמשים באופן בלתי חוקי בתרופות מפוקחות אלו, קונים או מקבלים מעמיתים, חברים או משפחה.

החוקרים במחקר זה, ליסה ויינדט, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת רוד איילנד בארה"ב, וטרה וייט, פרופסור למחקר במדעי התנהגות והחברה באוניברסיטת בראון, צפו ממצאים שונים מהדעה הרווחת הנ"ל. מחקר זה נתמך על ידי מענקים של אוניברסיטת רוד איילנד Neuroscience. החוקרים גייסו סטודנטים משתי האוניברסיטאות, בביטול אנשים שקיבלו תרופות ADHD או תרופות אחרות. לאחר בדיקות בריאותיות קפדניות, במחקר כפול הסמיות (double-blind) כל סטודנט קיבל אדרל בפגישה אחת ופלסבו בשנייה. זה אפשר להיווכח בהשפעות תרופה ופלסבו ביחידים ובקבוצה.

בניגוד לאמונה הרווחת בקמפוסים באוניברסיטאות, תרופות להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) עלולות שלא לשפר קוגניציה (חשיבה, תשומת הלב, הבנה, רכישת ידע ושימורו בזיכרון, לימוד,הגיון לוגי) בקרב סטודנטים ללא ADHD ולמעשה עלולות לפגוע בתפקודם, על פי מחקר חדש זה. החוקרים הניחו כי אדרל יגביר הקוגניציה בקרב סטודנטים בריאים, אולם במקום זאת, התרופה לא שיפרה את הבנת הנקרא ולא את רצף הקריאה, וגם פגעה בזיכרון העבודה (working memoryׂ). הסטודנטים ללא ADHD לא רק שלא נהנו מתרופה מבחינה אקדמית, אלא שזו השפיעה לרעה על ביצועיהם האקדמיים.

תוצאות המחקר החדש, שפורסם בחודש שעבר (July 19, 2018) בכתב העת Pharmacy מראות כי מינון רגיל של 30 מ"ג Adderall שיפר את תשומת הלב ואת ההתמקדות - תוצאה אופיינית לתרופה ממריצה - אך השפעה זו לא תורגמה לביצועים טובים יותר במגוון משימות נוירוקוגניטיביות שמדדו זיכרון לטווח קצר, קריאה שוטפת והבנה הנקרא.

לחוקרת הראשית של המחקר Weyandt יש תיאוריה מדוע זיכרון העבודה יהיה מושפע לרעה על ידי התרופה. מחקרי סריקה במוח מראים כי לאדם עם ADHD יש לעתים פעילות עצבית פחותה באזורי המוח השולטים על תפקודים ביצועיים כמו זיכרון עבודה, תשומת לב ושליטה עצמית. עבור אנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), אדראל ותרופות דומות מגבירות את הפעילות באזורים אלה ונראותת כמאפשרות תפקוד תקין. אולם, אם המוח מתפקד בצורה נורמלית באזורים אלה, לתרופה לא תהיה השפעה חיובית על הקוגניציה, ולמעשה היא עלולה לפגוע בקוגניציה. כלומר, יש צורך בגירעון בפעילות עצבית באזורי המוח השולטים על תפקוד הביצועי כדי להפיק תועלת מהתרופה.

הסטודנטים במחקר התבקשו לדווח על ההשפעות הנתפסות של התרופה ועל השפעתה על רגשותיהם ודיווחו על עלייה משמעותית במצב הרוח שלהם כאשר הם לוקחים Adderall. בניגוד להשפעות מעורבות זעירות על הקוגניציה, לתרופה היו השפעות רבות יותר על מצב הרוח ועל תגובות הגוף, בהגברת מצב רוח חיובי, דירוג רגשי של השפעת התרופה, קצב הלב ולחץ הדם. אלו הן השפעות קלאסיות של פסיכוסטימולנטים. העובדה שנראות השפעות אלו על הרגש החיובי ועל הפעילות הקרדיווסקולרית באותם סטודנטים שהיו להם השפעות קוגניטיביות קטנות או שליליות היא חשובה. היא מעידה שההשפעה הקוגניטיבית וההשפעה הרגשית של התרופות הן נפרדות. הרגשתו של סטודנט בהשפעת תרופה לא בהכרח אומרת שיש אצלו שיפור בקוגניציה אלא עלולה לחול ירידה, כפי שניתן לראות בצעירים ללא ADHD.
השפעות פיזיות של התרופות, כגון עלייה בקצב הלב ובלחץ הדם, היו צפויות והדגישו את ההבדל עם הקוגניציה. הסטודנטים כפופים בהשפעתן להשפעות פיזיולוגיות אבל לא נראה שהן משפרות את ההתנהלות הנוירוקוגניטיבית שלהם.

עם זאת, הממצאים מבוססים על מחקר פיילוט ויש צורך לשכפל אותם עם מדגם גדול בהרבה של סטודנטים. לאור התוצאות החשובות והבלתי צפויות של המחקר, החוקרים Weyandt ו-White מתכננים להגיש בקשה למימון פדרלי כדי להמשיך את המחקר עם קבוצה גדולה יותר של סטודנטים בריאים.

הערותיי: מחקר ראוי למחשבה ולדיון כמו מחקרים אחרונים העוסקים בסוגיית שימוש לרעה בסטימולנטים ע"י סטודנטים. לפי המחקר, עד 30% מהסטודנטים (מחקר קודם של Timothy Wilens מצא אף 65% מהסטודנטים) משתמשים בסטימולנטים - תרופות מרשם להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) לצורך לימודים בעוד אין להם ADHD. החוקרים טוענים שאין תועלת ואף עלול להיגרם נזק לסטודנטים כיוון שאצלם יש תפקוד נורמלי באזורי המוח השולטים על תפקוד ביצועי לזיכרון עבודה, תשומת לב, שליטה עצמית, ולתרופה לא תהיה השפעה חיובית על הקוגניציה ולמעשה היא עלולה לפגוע בקוגניציה. כלומר להערכתם, יש צורך בגירעון בפעילות עצבית באזורי המוח השולטים על תפקוד הביצועי כדי להפיק תועלת מהתרופה.

נשאלת השאלה, מדוע שליש עד שני שלישים מסטודנטים משתמשים בסטימולנטים, הרי אם זה לא עוזר להם, לא היתה בשנים האחרונות עלייה כה גדולה של סטודנטים ללא ADHD הנוטלים סטימולנטים.
לפיכך, אני נוטה לקבל את מסקנות המחקר של טימוטי ווילנס, כפי שאני נוכח במרפאתי מנסיוני הקליני. במחקרו  Non-medical Stimulant Use in College Students, The Journal of Clinical Psychiatry הוא מסיק כי בקרב סטודנטים המשתמשים בסטימולנטים יש סיכוי גבוה יותר לקיומה של הפרעת קשב (ADHD) או להפרעת התנהגות (CD) או להתמכרות לחומרים ממכרים, בהשוואה לסטודנטים שאינם משתמשים לרעה בסטימולנטים. נמצא שהסטודנטים נוטים יותר להשתמש לרעה בסטימולנטים עם השפעה מידית מאשר סטימולנטים בשחרור מושהה. מסקנותיו הן שסטודנטים העושים שימוש לרעה בתרופות מרשם ממריצות מפגינים חוסר תפקוד קליני פסיכיאטרי משמעותי, סימפטומים ברורים של ADHD, קשיי התנהגות (CDׂ), התמכרות לאלכוהול ושימוש בסמים.

מצד שני אני נוכח בסטודנטים רבים מאד שלא ניתן להגדירם ולאבחנם עם ADHD אולם יש להם תסמינים קלים של קשיים בקשב, ריכוז, ארגון , זיכרון ועוד, אשר נוטלים סטימולנטים בהצלחה מרובה לתפקודיהם האקדמיים, דבר חשוב לעתידם האקדמי והמקצועי ולשאיפותיהם. מה עוד שרוב הסטודנטים לא חוו תופעות לוואי מהתרופות. אם כך, נשאלת השאלה מדוע לא לאפשר להם זאת. רצוי להיכנס לעובי הקורה בסוגיה זו ולקבוע הנחיות מתאימות שיסייעו בעד הסטודנטים ומצד שני שלא יפגעו בהם. להערכתי, על סמך מחקרים רבים עד כה וניסיון קליני שצברתי, ניתן לקבוע הנחיות כאלו.

אני עצמי נוהג על פי נסיוני וקובע פרטנית לכל סטודנט שפונה אלי את ההמלצה הנכונה והטובה עבורו תוך התחשבות והתייחסות לתנאיו ולמצבו: האם יש לו כיום לקות למידה או שהיתה לו רק בבי"ס יסודי; מהי מידת הצלחתו או אי הצלחתו בלימודיו בבי"ס תיכון; מה הם כישוריו ויכולותיו הלימודיים; מהי מנת המשכל שלו; האם  קיימים אצלו סימפטומים של קשיי קשב וריכוז שלא ניתן להגדירם ולאבחנם כהפרעת קשב (ADD/ADHD); ומה הן שאיפותיו בלימודים ולעתיד.