האם אינטליגנציה רגשית הכרחית להצלחת רופאים?

המטופלים מעדיפים שהרופא שלהם יידע בעל פה מידע רפואי, יהיה  עם שכל חד לשם קביעת אבחנה, ושיהיה בקיא היטב בבדיקות וטיפולים עדכניים אחרונים. כולם רוצים את הרופא הטוב ביותר, כך טוען פרופסור Ezekiel J. Emanuel מאוניברסיטת פנסילבניה ראש המחלקה לאתיקה רפואית ולמדיניות בריאות.
מציאת הרופאים הטובים ביותר כרוך לעתים קרובות בחיפוש אחר קורות חיים עם תכונות של "כוכבים" כמו בוגר באחד הקולג'ים הטובים, שלמד בבית ספר לרפואה הטוב ביותר, וסיים התמחותו בבית החולים היוקרתי ביותר של המדינה, וזכה במלגות אקדמיה תחרותיות ביותר. כמו כן, בתי ספר לרפואה רבים, רוצים רק את התלמידים המבריקים ביותר, כפי שהוערכו עם הממוצעים הגבוהים ביותר בציוני מבחן כניסה למועמדים לבי"ס לרפואה בארה"ב (MCAT). תהליך בחירה זה של סטודנטים לרפואה בארה"ב נמשך עשרות שנים. אבל האם זה מוטעה? האם התלמידים החכמים ביותר, כפי שנמדדו על ידי ציונים מדעיים ותוצאות של בדיקה סטנדרטית, באמת מייצרים את הרופאים הטובים ביותר?
הדגשה מוגזמת ליתרון האינטליגנציה הכללית ברפואה (מנת משכל - IQ)
ע"י מתן עדיפות לאוכלוסיות אקדמיות 'מיוחסות', מקצוע רפואה הדגיש באופן מסורתי יתר על המידה את האינטליגנציה הכללית, ולא הדגיש את האינטליגנציה הרגשית, אם לא התעלם ממנה לחלוטין. עם הערכות "אובייקטיביות" ואינפלציית ציונים, הביצועים בקורסי מדע קשים וב-MCAT היו הגורמים העיקריים לקבלה לבתי ספר לרפואה. למרות שציונים טובים במבחני: מתמטיקה, פיסיקה או כימיה אורגנית עשויים לסמן סוג מסוים של אינטליגנציה, להסתמך אך ורק על מדדים אלה התוצאות תראנה הערכה חלקית ולא מדויקת לפוטנציאל התלמיד להיות רופא מעולה ואכפתי. בתי ספר לרפואה לעתים קרובות מאחדים ציונים גבוהים ב-MCAT ובמדעים עם האינטליגנציה בפועל. לדוגמה, מבצעי מבחן טובים יכולים להשיג ציונים גבוהים מאוד במבחנים רבים, אך ייתכן שהם חסרים יכולת אנליטית אמיתית, בכישורי פתרון בעיות ובשכל ישר. ניקוד טוב במבחנים אלה אינו מגלה דבר על סוגים אחרים של אינטליגנציה, בעיקר אינטליגנציה רגשית, שהיא קריטית לרופא מעולה. לדוגמא,   לדעת איך לחשב את מהירות הכדור מתגלגל במישור נטוי, אינם רלוונטיים לחלוטין להיות דיאגנוסטיקן חכם, והרבה פחות לרלוונטי להיות לדוגמא אונקולוג רגיש הדן עם פציינט על טיפול סופני בחולה שפיתח גרורות ממחלת הסרטן.
סדרי העדיפויות של ציוני התלמידים וציוני הבחינות בדירוג של US News & World Report של בתי הספר לרפואה גורמים למעגל קסמים רע. בתי הספר לרפואה שמים דגש רב יותר על קריטריונים אלה, ובסופו של דבר שואפים לבחור תלמידים עם ציונים גבוהים יותר כדי לשמור על הדירוג שלהם. בין השנים 2000 עד 2016, ממוצעי הציון של תלמידים שהתקבלו לבתי ספר לרפואה בארה"ב עלו למעשה מ-3.60  ל-3.70,3  ומדדי MCAT במדעי הביולוגיה והפיזיקה עלו גם הם ב-5% עד 10%. אוניברסיטאות באירופה מדגישות את IQ אפילו יותר בבחירת סטודנטים לרפואה, משום שהם מסתמכים על מבחנים סטנדרטיים בסוף בי"ס תיכון, כגון בחינות ברמה A באנגליה.למתן איכות גבוהה ברפואה נדרשת בהחלט אינטליגנציה טובה. מנת משכל גבוהה יכולה לעזור לרופא לאבחן אי ספיקת לב ולבחור תרופות והתערבויות המתאימות, אך עדיין אין ערובה לכך שהרופא יכול להוביל צוות רב-תחומי או לסייע ביעילות למטופלים לשנות התנהגות שלהם באופן המשפיע ממשי על תוצאות בריאותם.
חשיבותה של האינטליגנציה הרגשית ברפואה (EQ - Emotional intelligence)
סף מסוים של אינטליגנציה כללית (מנת משכל - IQ) הוא הכרחי כדי להצליח בכל תחום. בתחום הרפואה, מנת המשכל נדרשת כדי לשלוט ולהעריך באופן ביקורתי את מכלול ומורכבות המידע המובנה בחינוך רפואי העכשווי. אבל מעבר לסף זה, הצלחה ברפואה היא בסופו של דבר מבוססת יותר על אינטליגנציה רגשית. פסיכולוגים במחקריהם זיהו 9 סוגים שונים של אינטליגנציה, המשתרעת מאינטליגנציה מתמטית ושפתית-לשונית ועד מוסיקלית ויכולת לצפות ולהבין את העולם הטבעי. אינטליגנציה רגשית (EQ - Emotional intelligence) היא יכולת לנהל רגשות ולפעול הדדית (אינטראקציה) באופן יעיל עם אחרים. אנשים עם אינטליגנציה גבוהה רגישים למצבי הרוח ולמזגיהם של אחרים, משדרים אמפתיה ומעריכים נקודות מבט (פרספקטיבות) מרובות כאשר מעריכים סיטואציות שונות.
האם אינטליגנציה רגשית (EQ) הכרחית באמת להצלחה?
חלק ניכר ממה שמייחד את תפקודי המוח האנושי מזה של היונקים, הוא קליפת המוח הפרה-פרונטאלית הגדולה יותר וקשרים תוך מוחיים נרחבים, המעניקים לבני אדם יכולת רבה יותר לנווט אינטראקציות חברתיות ושיתופי פעולה. זה הגיוני, אם כן, שבני האדם צריכים לנצל את היכולת הייחודית הזו במידה הגדולה ביותר.
בכול מושב של משא ומתן פשוט, משתתפים כולל מנהלים, רופאים ואחרים אשר מקובצים לצוותים ומציגים את אותו תרחיש ועובדות. כאשר אמורים להגיע לעסקה הטובה ביותר האפשרית, שתוצאתה נמדדת בכסף, התוצאות משתנות פי 4 או יותר. העסקאות הטובות ביותר הושגו בצוותים שמציגים אמון הדדי, הבנת אינטרסים של הצד השני ויכולת להגיע להסדר מועיל הדדי. שינויים אלה אינם תוצאה של הבדלים בכוח המוח אלא הבדלים באינטליגנציה רגשית. על פי Diamond במשא ומתן רגשות ותפיסות חשובים הרבה יותר מאשר כוח והגיון בהתמודדות עם אחרים. אינטליגנציה רגשית מייצרת פי ארבע ערך רב יותר כמו כלים קונבנציונליים ומינוף מצב של 'win-win' כי: (א) יש לאיש נקודת התחלה טובה יותר לשכנוע. (ב) אנשים מוכנים יותר לעשות דברים בשביל מישהו כאשר הוא מעריך אותם ולא משנה מי הם. (ג) העולם הוא בעיקר אודות רגשות, ולא על לוגיקה של win-win"".
אינטליגנציה רגשית ברפואה חשובה ביותר להצלחת רופאים במאה ה-21 
בשלוש יכולות: (1) הובלה יעילה של צוות. (2) תאום הטיפול. (3) ליצור שינוי התנהגות בקרב חולים ועמיתים (יכולות 1 ו 3 דורשות מיומנויות למשא ומתן). לפיכך, רופאים יעילים זקוקים הן למנת משכל- IQ נאותה והן לאינטליגנציה רגשית-  EQ גבוהה. עבור 10% החולים הכרוניים שצרכו כמעט שני שלישים מכלל הוצאות הטיפול הרפואי, האתגר העיקרי אינו פתרון של דילמות אבחון, או לפתור מוטציות גנטיות מורכבות, או הפעלת שיטות טיפול מיוחדות. אלא במקום זאת, רופאים המטפלים בחולים כרוניים עם מספר תחלואות נלוות חייבים להוביל צוותים רב-תחומיים המדגישים הדרכת המטופלים, הבטחת דבקות בתרופות, אבחון וטיפול בבעיות בריאות נפש הנלוות, הצפי להחרפת מחלות פוטנציאלית, ודיון מפורט ומפורש להעדפות טיפוליות. פעילויות אלו תלויות בהקשבה, בבניית אמון, באמפתיה ובהגדרת יעדים הדדיים. לכן, טיפול בחולים כרוניים, בנוסף לאינטליגנציה כללית מספקת, דורש אינטליגנציה רגשית גבוהה. Daniel Goleman בספרו על "אינטליגנציה רגשית" מציין כי היגיון ומיומנויות טכניות אכן חשובים, אך בעיקר כ"יכולות סף", כלומר שהם דרישות ברמת הכניסה לתפקידים בכירים ... אבל האינטליגנציה הרגשית היא תנאי בל יעבור של המנהיגות. בלי זה אדם יכול לקבל את ההכשרה הטובה ביותר בעולם; מוח אנליטי חד; ומלאי ​​אינסופי של רעיונות חכמים; אבל הוא עדיין לא יהפוך למנהיג רפואי גדול.

צמצום או התעלמות מאינטליגנציה רגשית - EQ בעת בחירת סטודנטים לרפואה והכשרתם, עשוי להסביר באופן חלקי מדוע אנשי רפואה אמריקאים אינם מצליחים כהלכה בהרכבת צוותים מתפקדים היטב לטיפול בחולים כרוניים וחולים סופניים. שיפור EQ ברפואה במאמצים לבחירת סטודנטים לרפואה המבוססים על EQ נעדרים במידה רבה מהקריטריונים לקבלה של בתי הספר לרפואה. מדוע? מבחינה היסטורית, ועדות הקבלה התמקדו יותר מדי על הכשרה אקדמית ועל ייחוסים תרבותיים.Robert McKee  פרופסור מאוניברסיטת קליפורניה מסכם שמצב כזה מקביל בעסקים: ידוע ממחקרים (ומשכל ישר) שאנשים שמבינים ומנהלים את הרגשות שלהם ושל אחרים הם מנהיגים טובים יותר. אחת הסיבות שאנחנו רואים מעט מדי אינטליגנציה רגשית במקום העבודה היא שאנחנו לא בוחרים ולא מעסיקים עבור תכונה זו. מעסיקים עבור אילן יוחסין. מחפשים היכן למד מישהו בבית ספר לרפואה, ציונים גבוהים וציוני מבחנים, כישורים טכניים ואישורים, לא אם הם בעלי יכולות לנהל  צוותים גדולים ולהסתדר עם אחרים. ללא ספק, אינטליגנציה רגשית-HQ כמו מנת משכל- IQ הוא גנטי במידה מסוימת. אבל כמו שישנן דרכים לשפר את האינטליגנציה הכללית, כך גם ישנן דרכים לשפר את האינטליגנציה הרגשית.
מכך נובעים 3 שינויים חשובים בחינוך הרפואי של המאה ה-21
ראשית
, על ועדות הקבלה לשים פחות דגש על IQ ולהגדיל את הדגש על EQ (אינטליגנציה רגשית) בבחירת סטודנטים לרפואה. זה יכול להיעשות על ידי ביטול דרישות קדם-רפואה לא רלוונטיות בכימיה אורגנית, פיזיקה, מתמטיקה, ומתן הכשרה בפסיכולוגיה ומנהיגות. בי"ס לרפואה בהר סיני מגייס חלק גדל והולך של תלמידיו מתכנית המכוונת למדעי הרוח. סטודנטים לתואר ראשון, בלימודי אנגלית, היסטוריה, ועוד מגמות לא מדעיות, לא עושים MCAT ומובטחת להם קבלה לסיני לאחר השנה השנייה שלהם בקולג'. מחקרים הראו כי תלמידים אלה מצליחים באותה מידה כמו סטודנטים לרפואה שהיו במגמות מדעיות, וגם נוטים יותר להיכנס לתחומים מבוקשים כגון רפואה ראשונית ופסיכיאטריה.
שנית
, הקבלה בבית הספר לרפואה צריכה לכלול הערכות מפורשות של אינטליגנציה רגשית EQ. צעד ראשון חשוב היה השינוי האחרון של MCAT, אשר כולל כעת סעיף של יסודות פסיכולוגיים, חברתיים וביולוגיים בהתנהגות. כדי לבנות על שינוי זה, על ועדות הקבלה לשקול גם שילוב דיונים למשא ומתן במסגרת תהליך הריאיון. לחלופין, בתי"ס לרפואה עשויים להשתמש בטכניקות להערכת EQ ליכולות רגשיות חברתיות או טכניקות ראיון לאירועים התנהגותיים.
שלישית
, בתי"ס לרפואה צריכים לכלול יותר הכשרה לסטודנטים לרפואה שלהם, התמקדות לא רק בניהול אוטם שריר הלב או בגנטיקה של יתר לחץ דם, אלא במפורש גם לשיפור EQ. יש ללמד סטודנטים לרפואה כיצד להקשיב למטופלים שלהם, לעודד שינויים התנהגותיים וכיצד לתאם עם חברי הצוות בקבוצות קליניות.

הגיעה העת שהרפואה תפחית את הדגש שלה על IQ
אם הרפואה מצפה לזהות ולהכשיר דור הבא של רופאים קליניים, יעילים ואכפתיים שיכולים להוביל צוותים רב-תחומיים ולעודד שינוי התנהגות המטופל, מקצוע הרפואה חייב להתחיל על ידי הכרה בחשיבות של האינטליגנציה הרגשית- EQ.

מה נוכל ללמוד להפקת לקחים לנעשה אצלנו בארץ
תוצאות בחירת סטודנטים לרפואה והכשרתם כרופאים, ניכרת היטב בארצנו בתפקוד הרופאים, כאלה עם מנת משכל גבוהה בלבד ללא אינטליגנציה רגשית, וכאלה גם עם אינטליגנציה רגשית. הרופאים עם או בלי אינטליגנציה רגשית משתקפים בעבודתם הקלינית עם מטופלים. ראוי לשים דגש להכשרה ולשיפור אינטליגנציה רגשית, בייחוד  בסיטואציה הייחודית אצלנו, שרופאים רבים המגיעים לישראל לאחר שלמדו רפואה במדינות שונות בעולם שלא שמו הדגשים על אינטליגנציה רגשית. כולם ירוויחו מזה, הרופאים, המטופלים, ומערכת הבריאות בארץ.