ניתוח לטיפול בדליפת שתן הסתבך, אך הסיבוך לא זוהה בזמן אמת ואף זמן רב לאחר מכן, למרות תלונותיה של האישה:

שושנה, אישה בת 54, סבלה מדליפת שתן בזמן מאמץ. לפיכך, התקבלה לניתוח מתלה שופכתי מסוג TVT. הבירור הטרום-ניתוחי היה תקין, כולל ציסטוסקופיה שבוצעה כחודש לפני כן ופורשה כתקינה. בהתאם למתועד בדו"ח הניתוח, הוא עבר בהצלחה ללא אירועים חריגים. אולם, לא כך היה.

כבר לאחר כחודש מאז הניתוח פנתה המטופלת עם תלונה על זיהומים חוזרים בדרכי השתן שהופיעו מיד לאחר הניתוח - אירועים שלא סבלה מהם כלל וכלל טרום הניתוח.

לאור פנייתה המוקדמת עם תלונה זו, סביר כי יעלה החשש המוצדק לחדירה, לפחות חלקית, של סרט ה-TVT לכיס השתן, ולכן עברה פעם נוספת בדיקת ציסטוסקופיה - בדיקה שאינה שגרתית בשלב זה. בדו"ח הפעולה נרשם "שלפוחית עם רירית אדומה דלקתית בכל האזורים".

מדוע לא בוצע בירור מקיף לתלונותיה של האישה?

הופעה כה מוקדמת של זיהומים חוזרים בדרכי השתן לאחר ניתוח TVT עם ממצא חריג בציסטוסקופיה מחייבת התייחסות ודרגת חשד גבוהה לחדירה של הסרט לנרתיק. למרות זאת, הוחלט שלא להמשיך בבירור.

במהלך כשלוש שנים בהם חזרה והופיעה המטופלת למרפאה עם תמונה סוערת של דלקות עקשניות בדרכי השתן, לא בוצעה הערכה חוזרת על מנת לחזור ולשלול גוף זר בשלפוחית. רק לאחר שלוש שנים וחצי לאחר הניתוח עצמו, חזר הרופא המטפל וביצע ציסטוסקופיה ושוב נרשם בדו"ח הפעולה: "אזור דלקת בצוואר השלפוחית, פרט לכך ללא ממצא חריג".

גם כעת לא פורש הממצא כחשיפת הסרט לשלפוחית ובעצם רק לאחר חמש שנים נוספות הגיעו לפתרון הבעיה כאשר האישה פנתה לבית חולים אחר לטיפול בבעיות הזיהום בשתן. רק אז, בבדיקת ציסטוסקופיה רביעית במספר, במוסד אחר, נתגלתה הבעיה - סרט ה-TVT חדר לשלפוחית ובשל כך היא נשלחה לביצוע ניתוח להסרתו.

במקביל לכל אלה, המטופלת חזרה והתלוננה על דליפת שתן במאמץ כפי שהציגה גם לפני ביצוע הניתוח המדובר. אולם, לאור מורכבות המקרה הוחלט עוד טרם הניתוח, ובצדק, שלא לבצע תיקון חוזר של דליפת השתן עד להתאוששות מלאה מהניתוח הנוכחי כאשר גם אז יהיה צורך לשקול היטב מהי הגישה הניתוחית העדיפה לאור סיכון גבוה יותר לפגיעה חוזרת בכיס השתן או בשופכה, הודות לבית החולים שבה נותחה לראשונה.

מדו"ח הניתוח השני עולים פרטים אשר העידו על היקף הנזק שנגרם בעקבות התרשלותו של המנתח שביצע את הניתוח הראשון - הניתוח היה מורכב יותר וכלל איבוד דם משמעותי שהצריך מתן ארבע מנות דם. כמו כן צוין כי היה קושי בהפרדת הסרט בשל הידבקויות במקום וקרע בצוואר השלפוחית.

מורכבותו של הניתוח השני, שכללה דימום מוגבר וקושי בהפרדה של הסרט מכיס השתן, קשורה בוודאי למשך הזמן הארוך (שמונה וחצי שנים) שחלף מאז הניתוח הקודם וכן ממצב של דלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן במהלך התקופה, שלא טופלו כראוי.

הניתוח בוצע ברשלנות והבעיה לא זוהתה

בהתאם לספרות הרפואית לעניין סיבוכים מיידיים ומאוחרים של ניתוח מסוג זה, ניתן למצוא כי חדירה של סרט ה-TVT לשלפוחית השתן במהלך ניתוח היא סיבוך מוכר ולא מאוד נדיר ומופיע לפי פרסומים שונים בספרות, בשכיחות הנעה בין 2.7% ל-13.8% מן המקרים. כעיקרון, זיהוי התקלה עוד במהלך הניתוח בציסטוסקופיה מאפשר הוצאת הסרט ומיקומו מחדש וזאת, ברוב המקרים, ללא השלכות עתידיות על המטופלת.

חדירה של סרט לשופכה או לכיס השתן היא סיבוך נדיר בהרבה המופיע בשכיחות של כ-0.02% מן המקרים. ממצא שכזה של סרט החודר לכיס השתן ומזוהה זמן רב לאחר ניתוח נובע משתי התרשלויות: התרשלות בביצוע הניתוח והתרשלות בחוסר הזיהוי של הבעיה במהלך ביצוע הציסטוסקופיה.

התרשלות נוספת: הוחלט שלא להמשיך בבירור למרות הממצאים החריגים

במקרה זה, עצם הופעת דלקות חוזרות בדרכי השתן מיד לאחר הניתוח ועצם הממצא שהודגם בשלפוחית לאחר הבדיקה הציסטוסקופית כבר כחודש לאחר הניתוח רק מאוששים תיאוריה זו ושוללים את המחשבה שמדובר באירוע של חדירה הדרגתית של הסרט לכיס השתן לאחר הניתוח. במקרה זה, היה על הרופא המטפל לשקול את הסרת הסרט כבר בשלב זה - ההתרשלות השלישית.

מעבר לכך, גם בבדיקה שנערכה כשלוש שנים וחצי לאחר הניתוח, שהראתה ממצא דלקתי חריג, לא ניתן מענה לבעיה היסודית, והמטופלת המשיכה לסבול עוד מספר שנים מדלקות שתן - ההתרשלות הרביעית. כמו כן, עצם ההחלטה שלא להמשיך בבירור לאחר הבדיקות הציסטוסקופיות לאחר שבכל אחת מהן נמצא ממצא חריג, מהווה התרשלות נוספת.

לסיכום, מדובר בסיבוך ניתוחי שכנראה לא זוהה במהלך הניתוח עצמו. בנוסף לכך, תלונות האישה בשבועות שלאחר הניתוח והממצאים בבדיקה הציסטוסקופית שבוצעה לאחריו היו מספיקים על מנת להבין כי מדובר בתקלה שיש לתת לה מענה ניתוחי נוסף שבמסגרתו הוצאת סרט ה-TVT ושלא להמשיך בטיפול שמרני באנטיביוטיקה בלבד, כיוון שברור הוא כי היא לא תפתור את שורש הבעיה.

המקרה נוהל במשך שנים באופן רשלני והביא למצב של סבל גדול למטופלת בשל הדלקות החוזרות בדרכי השתן ובסופו של דבר לניתוח מורכב בהרבה מאשר היה ניתן לבצע במידה שהתקלה היתה מזוהה במהלך הניתוח או בשבועות הראשונים שלאחר מכן.

בנוסף, הבעיה הבסיסית בעטיה פנתה המטופלת לראשונה לניתוח לא נפתרה ולאור מורכבותו של הניתוח החוזר להוצאת הסרט, לא היה ניתן לפתור את בעיית הדליפה באותה העת. לא זו אף זו, כי תיקון הדליפה בעתיד ילווה בסיכון אפשרי לסיבוך גדול עוד יותר.