מניסיוננו הטיפולי עם מאות נפגעי שימוש בקנביס, רצינו לשתף ולידע את הרופאים לגבי תופעות הלוואי בקרב המשתמשים, בעיקר למטרות לא-רפואיות

02.02.2014, 13:57

למען הסר כל צל של ספק, מתן קנביס רפואי עשוי לסייע בקשת רחבה מאוד של מחלות גופניות, כולל מחלות חשוכות מרפא. במחלות המלוות בכאבים כרוניים, קנביס רפואי עשוי להיות יעיל במיוחד. במקרים ספציפיים קנביס רפואי עשוי גם להחליף מתן תרופות נרקוטיות המלוות בתופעות לוואי כגון סבילות, תלות פיזית ותסמונת גמילה, במיוחד בעת הפחתת או הפסקת קבלת התרופה. באופן כללי, התוויות משרד הבריאות לאישור מתן קנביס רפואי נותנות מענה לסבל במספר רב של מחלות כגון סרטן, הפרעות נוירולוגיות שונות ועוד.

קנביס רפואי גם לעתים כרוך בתופעות לוואי בתחום הפסיכיאטריה, אותן כדאי להכיר ולהיות מודעים להן.

מניסיוננו הטיפולי עם מאות נפגעי שימוש בקנביס (שם כללי הכולל חומרים כגון מריחואנה, חשיש, ג'ארס, שמן חשיש, "היידרו" [הידרופוני - hydroponic] ועוד), וממחקרים רבים בעולם הרפואי המגבים את ממצאינו הקליניים, רצינו לשתף ולידע את ציבור הרופאים לגבי ההפרעות המגוונות בפסיכיאטריה בקרב הנוטלים חומרים אלה, בעיקר למטרות לא רפואיות.

א. פסיכוזות

משתמשים רבים שנטלו קנביס ללא מטרות רפואיות פיתחו מצבים פסיכוטיים. בין אותן פסיכוזות פיתחו מה שמכונה Cannabis Psychosis, הנמשכת בערך כשבוע והמתבטאת בעיקר במצבים פסיכוטיים פרנואידיים, מצבים דמויי מאניה המלווים לעיתים באלימות ולפעמים באלמנטים דיסוציאטיביים. התחלתה לפעמים נובעת מהעלאת מינון הקנביס ולעתים היא מופיעה כבר בשימוש ראשון. סוג אחר של פסיכוזה שאפשר לאבחן הוא הפרעה פסיכוטית קצרת טווח (עד חודש), הפרעה סכיזופרניפורמית ופסיכוזה לא מוגדרת. בחולים אחרים שהשתמשו בקנביס, סם זה היה גורם מזרז או טריגר לפריצת מחלות נפש פונקציונאליות כגון סכיזופרניה.

מחקרים בעולם הוכיחו את הקשר בין קנביס לפריצת פסיכוזות. נציג שני מחקרים מהמשמעותיים ביותר:

1. מחקרם של T.M.Moore et al. שפורסם ב- Lancet ב-2007. מחקר זה הוא למעשה מטה-אנליזה של 35 מחקרים שדנו בסוגיה אם קנביס גורם לפסיכוזה. תוצאות המחקר היו, כי בקרב מי שהשתמשו פעם אחת בחייו בקנביס, הסיכון לפתח פסיכוזה היה גבוה ב-40% מאלו שלא השתמשו. המחקר גם מצא, כי הסיכון לפסיכוזה עולה עם העלאת כמות ותדירות השימוש: מי שהשימוש שלו יום יומי (וישנם רבים כאלה), הסיכון שלו לפסיכוזה עולה פי 2 עד פי 3 מאלו שלא משתמשים. מודגש במחקר שהסיכון לפסיכוזות גבוה הרבה יותר במתבגרים ובמבוגרים צעירים שצורכים קנביס. למעשה, קבוצת גיל זו מהווה את מירב צרכני הקנביס בעולם המערבי ובארץ.

2. מחקרם של G.P.Davis et al, שפורסם ב-Schizophrenia Research ב-2013. החוקרים, מאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק ומאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ערכו מחקר פרוספקטיבי על מדגם מייצג של 34,000 תושבי ארה"ב מגיל 18 ומעלה ב-50 מדינות. השלב הראשון של המחקר היה בשנים 2001-2 והשלב השני היה בשנים 2004-5. נערכו ראיונות לפרמטרים שונים של הפרעות נפשיות והתמכרויות בציר 1 ב-DSM-IV-TR ובציר 2, דהיינו הפרעות אישיות שונות.

התוצאות: כ-30% יותר סיכון לפסיכוזות היה לאלו שהשתמשו אי פעם בקנביס לעומת אלו שלא השתמשו. נמצאה עלייה של כ-80% בסיכון לפסיכוזות אצל אלו שהשתמשו לרעה (abuse), לעומת אלו שלא צרכו. כמו כן, הסיכון לפסיכוזות בקרב המכורים לקנביס (הנוטלים כל יום) היה גדול פי ארבעה, ביחס לאלו שלא נטלו את הסם.

התוצאות היו אף יותר נחרצות לגבי הפרעת אישיות סכיזוטיפאלית. הפרעה זו הופיעה כפליים יותר בקרב אלו שצרכו אי פעם קנביס, לעומת אלו שלא צרכו. שכיחותה של סכיזוטיפליות היתה קרוב לפי שלושה יותר בקרב אלו שהשתמשו לרעה בסם זה לעומת אצל אלו שלא השתמשו בו. שכיחותה בקרב המכורים לקנביס היתה פי שבעה יותר מאלו שלא נטלו את הסם. האלמנטים העיקריים הסכיזוטיפליים שהיו בקרב אלו שצרכו יותר קנביס היו: חשדנות ומחשבות פרנואידיות, אפקט לא מותאם או מצומצם והתנהגות מוזרה כולל מחשבות יחס, מחשבות מאגיות והפרעות תפיסתיות. כידוע, הפרעת אישיות סכיזוטיפאלית היא בספקטרום של סכיזופרניה ונטילת הקנביס עלולה גם להביא לפריצת המחלה.

המחברים הנ"ל מסכמים, שעל סמך מחקר זה, עם אוכלוסיה כה גדולה ומייצגת, אין ספק שקנביס מהווה גורם סיכון משמעותי לפסיכוזות.

ב. פגיעות קוגניטיביות

הממצא השכיח מנסיוננו הקליני - שימוש בקנביס גורם לפגיעה בזכרון, בקשב ובריכוז. אלו סיבות משמעותיות לכך שאנשים מידרדרים בלימודים, במיוחד מתבגרים, וכן יש פגיעה בתחומי חיים אחרים כמו עבודה וחברה. בהקשר זה, מומלץ לקרוא את מאמרנו שפורסם ב"הרפואה"- "קנביס סם בעל השלכות מסוכנות בתחום בריאות הנפש" ב-2000.

ג. הפרעות חרדה ודיסוציאטיביות

למרות שהמשתמשים יכולים לדווח על הרגעה בשל השימוש בסם, כדאי גם לדעת שחומר זה עלול להוות טריגר להפרעות חרדה, כגון התקפי פניקה והפרעות דיסוציאטיביות כגון דה-ריאליזציה (Derealization), ודה-פרסונליזציה (Depersonalization) עם פגיעה חמורה בתפקוד האישי, הזוגי, המשפחתי, החברתי והתעסוקתי. בחלק מהמטופלים, הפגיעה הדיסוציאטיבית עלולה להימשך חודשים רבים לאחר הפסקת שימוש בסם. בהקשר זה, מומלץ לקרוא את מאמרנו ב"הרפואה" –"דהפרסונליזציה לאחר גמילה מקנביס", שפורסם  ב-2005.

ד. החמרה במחלות נפש קיימות ופריצתן של מחלות לטנטיות

חולים הסובלים מהפרעות נפשיות פונקציונאליות חמורות (Severe Mental Illness) כגון סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית ודיכאון מג'ורי, אשר נוטלים קנביס, יכולים לפתח החמרה במצבם הן מבחינה קלינית והן מבחינת הפרוגנוזה, דהיינו היעדר או עיכוב בהפוגה ויותר אשפוזים. הספרות הרפואית מאששת זאת.

ה.התמכרות

בניגוד למיתוס הקיים, מדובר בחומר העלול למכר גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית. חלק מהמשתמשים זקוקים לטיפול גמילה אשר עלול להיות קשה וממושך, בייחוד בנטילת סוגי קנביס בעלי ריכוז גבוה של THC .
בין יתר הטיפולים המוצעים: שילוב של C.B.T ותרופות מקבוצת S.S.R.I ו- NDRI. ללא ספק, שילוב של טיפול של קבוצות לעזרה עצמית כגון נרקומנים אנונימיים (NA) יכול לסייע רבות.

ו. פגיעות נוספות כגון בנהיגה

ראו מאמר המחבר הראשון "עשר סיבות לא לצרוך מריחואנה בתחום בריאות הנפש" באתר זה.

ידוע לנו שנערכים מחקרים בעולם על מנת לבדוק את סוגיית היעילות של קנביס במצבים נפשיים מסוימים כגון PTSD. אין כעת תשובות ברורות לכך. ישנו מרכיב בקנביס הנקרא קנבידיול (CBD), שיש לו איכויות מרפאות בתחום הדלקות, הפרעות נוירולוגיות שונות וגם בתחום הנפש, בעיקר בהפחתת החרדה. לצערנו, קנבידיול נמצא בריכוז נמוך ברוב סוגי הקנביס כולל ב"מריחואנה רפואית", ביחס לריכוז הגבוה יחסית של ה-THC. ישנו חומר שיכול לפתור סוגיה זו, הנקרא Sativex, הניתן בספריי לחלל הפה והיתרון שלו שהוא מכיל THC ו-CBD ביחס של 1:1. בכנס איגוד הנוירולוגים בארץ ב-12.6.13 הציג פרופסור רייט מאנגליה את היתרונות שלו במצבים נוירולוגים שונים. בניגוד למריחואנה, היה לתכשיר זה פחות תופעות לוואי קוגניטיביות. ניתן להשיגו בארץ. פרופסור רפי משולם (עמו היתה למחבר הראשון שיחה בנושא בכנס בירושלים ב-29.12.13), הידוע במחקריו בתחום הקנביס, תומך מאוד בשימוש ב-Sativex.

יש לציין שמאמר זה נוגע אך ורק בזווית מסוימת של הבעיה, כוונתו להעביר אינפורמציה רלוונטית לציבור כלל הרופאים והוא אינו מתיימר ולא מנסה להקיף ולמצות את כל הנושא, אשר זקוק להתייחסות רחבה יותר.

* ד"ר אמי שופמן הוא מנהל לשעבר של המכון הירושלמי לטיפול בבעיות סמים ותחלואה כפולה - ביה"ח "כפר שאול - איתנים".
* ד"ר ארתורו ג. לרנר הוא מנהל מחלקה לתחלואה כפולה, ביה"ח "לב השרון".