ד"ר שופמן אמי

אונורה דה בלזאק (1799- 1850) סופר ומחזאי צרפתי, מחלוצי הריאליזם בספרות ואחד הסופרים המשפיעים והבולטים במאה התשע עשרה(וויקיפדיה).

בלזאק נולד בעיר טור בצרפת. נעוריו עברו עליו בתקופה הסוערת של מפלת נפוליאון וחידוש המלוכה בצרפת.

משפחתו רצתה שיהיה עורך דין. בצעירותו עבד מספר שנים בלשכות פרקליטים, למד בסורבון. רכש ידע רב בחוק הפלילי. בהמשך העדיף את הכתיבה ועזב את המקצוע הנ"ל.

"אבא גוריו" הינו רומן שהיווה  חלק ממכלול הרומנים והסיפורים של בלזאק שזכה לשם "הקומדיה האנושית".

עלילת הרומן מתרחשת ב1819 בעיקר סביב שלוש דמויות : הקשיש גוריו,פושע נמלט בשם זאן קולאן ששוהה תחת שם בדוי ווטרן וסטודנט למשפטים תמים מהפרובינציה בשם ראסטיניאק. השלושה מתגוררים יחד עם דמויות נוספות באכסניה של מאדאם ווקאר בפריז.

גוריו המכונה אבא גוריו יצרן איטריות שפרש מעסקיו, הוציא את כל הונו על שתי בנותיו דלפי ואנסטסיה, שמנצלות את אהבתו כדי לסחוט ממנו עוד ועוד כספים. הוא זוכה ליחס מלגלג מצד שאר הדמויות באכסניה, מלבד ראסטיניאק והסטודנט לרפואה ביאנשון.

באכסניה מתגוררת בחורה צעירה בשם ויקטורין שגברת קוטיור שהיתה קרובת משפחה רחוקה שלה וטיפלה בה במסירות לאחר מות אימה. מאחר ונכסיהם היו דלים ונאלצו לעבור לאכסניה. אביה של ויקטורין היה מיליונר  שהתכחש לה: "באמונה הדתית היה צפון ביטחון כלשהו לילדה הדחויה הזו, שאהבה את אביה, ואשר הלכה אליו כל שנה כדי להביא לו את סליחת אימה, אלא שבכל שנה היתה מתדפקת לשוא על דלת שננעלה ללא רחם. אחיה איש הקשר היחידי בינה לבין אביה לא בא לבקר אצלה אף לא פעם אחת במשך ארבע שנים, וגם לא שלח לה כל עזרה. היא התחננה לפני אלוהים  שיפקח את עיני אביה וירכך את לב אחיה. היא התפללה למענם בלי להאשימם. הגברת קוטיור והגברת ווקאר לא מצאו די מלים במלון הקללות שלהן כדי להגדיר ההתנהגות שפלה זו. כשהן גידפו את המיליונר המנוול, השמיע ויקטורין דברים רכים, שהזכירו את המיית התור הפצוע, שאפילו קריאת הכאב שלו מביעה עדיין אהבה"(עמוד17).

בתחילת הרומאן הדיירים ובעלת האכסניה התיחסו לאבא גוריו בצורה משפילה ותקפנית, נתונים לבורותם ולהשלכות של דימיונותיהם:

"כפי שכבר אמרה הרוזנת המתחזה, אבא גוריו היה שתקן וערמומי. לפי הגיונם של הסכלים שבעיניהם הכל גלוי, הואיל והם מרבים לומר דברים חסרי ערך: אם אדם ממעט לדבר על עסקיו, זהו סימן מובהק שמצב עסקיו בכי רע. כך נהפך בעיניהם אותו סוחר מכובד וחשוב, לנוכל ורמאי. ואותו איש אדיב ומנומס נהיה לזקן מוזר. לדברי פרשנותו של ווטרן, השקיע אבא גוריו את כספו בבורסה, ולאחר שהפסיד שם את ממונו, נעשה רמאי קטן...אחרים טענו שהוא סוכן סמוי של המשטרה...עוד סברו שהוא קמצן המלווה את כספו בריבית שבועית או אולי מהמר. בשל התנהגותו המסתורית היו מוכנים לייחס לו כל חטא...נוכחותו הועילה להם שכן, הוא שימש מטרה נוחה להלצותיהם ולהערותיהם. הדעה המקובלת היתה של גברת ווקאר. לטענתה, הואיל והוא שמור בצורה כל כך טובה ואפשר עדיין להתענג בחברתו, הרי זהו זקן מופקר בעל סטיות משונות"(עמוד25).

"הוא הבין שבנותיו מתביישות בו, ואם הן אוהבות את בעליהן, הרי הוא מהווה אבן נגף לאושרן. לכן הוא היה חייב להקריב את עצמו. הוא אכן עשה זאת. כי הוא היה אב. הוא הרחיק אפוא את עצמו מרצונו. כשראה שבנותיו מרוצות, הבין שפעל בתבונה... אותו אב נתן את כל כולו. במשך עשרים שנה העניק להן את אהבתו, וביום מסוים מסר גם את כספו, וכשהלימון נסחט עד תום השליכו בנותיו את שאריותיו בקרן רחוב... אבא גוריו הוא התגלמות הטוב העיר איזאן(רסטיניאק) שעה שנזכר כיצד גלגל את כלי הכסף המוזהבים שלו באישון לילה (כדי למכרם לכסות את חובות בנותיו)... יש משהו לא פחות נורא מנטישת האב על ידי שתי בנותיו, שהיו מוכנות לראות אותו מת: וזוהי היריבות בין שתי האחיות. לראסטו יש ייחוס משפחתי, בזכותו נתקבלה אשתו לחברה הגבוה והוצגה בחצר המלך. אבל אחותה העשירה, הגברת דלפין נוסינגן היפה, רעייתו של איש הממון, אינה חדלה להתייסר. הקנאה מכרסמת אותה. שתי האחיות רחוקות זו מזו מאד. שתי נשים אלה מתנכרות זו לזו כשם שהן מתכחשות לאביהן" (עמוד 67).

"מעכשיו כל מי שיתנכל לאבא גוריו, כאלו התגרה בי הכריז איזאן(רסטיניאק). הוא עולה על כולנו" (עמוד70).

רסטיניאק שמבקש לחדור אל החברה הגבוה בפריז, מתקשה להסתגל לצביעות ולגינונים שמאפיינים את האריסטוקרטיה הפריזאית. הוא זוכה להכוונה ראשונית מצד דודניתו הבארונית, ומצליח להתחבב על אחת מבנות גוריו, דלפי דה נוסינגן הנשואה לבנקאי עשיר. בד בבד מנסה ווטרן לשכנע את רסטיניאק לחזר אחר ויקטורין, שאחיה מופקד על ההון המשפחתי. ווטרן מציע לרסטיניאק לדאוג למותו של האח, כדי לאפשר לו לשאת את ויקטורין לאישה

ולשים את ידו על כספה. רסטיניאק מזדעזע מהרעיון ומסרב לשתף פעולה, אך מושפע מעמדותיו שך ווטרן בנוגע לחברה ומוסר:

" העולם היה כזה מאז ומתמיד. אנשי המוסר לעולם לא הצליחו לשנותו. האדם מטבע בריאתו הוא יצור בלתי מושלם. לפעמים הוא צבוע יותר ולפעמים פחות ואז התמימים אומרים עליו שהוא מוסרי או שאינו מוסרי. ואני לא מאשים בכך את העשירים או מלמד זכות על ההמון. האדם אחד הוא, בין שהוא בצמרת החברה ובין שהוא מתגולל בשוליה או אם הוא מצוי בתווך... אין עקרונות, יש רק אירועים: אין חוקים, יש רק נסיבות. איש נכבד מאמץ לו את האירועים והנסיבות כדי שיוכל לכוון את מהלכן. אילו היו עקרונות וחוקים קבועים, לא היו עמים מחליפים אותם כמו שאנו מחליפים חולצות... סודו של העושר הגדול, שמקורותיו לא נחשפו טמון במעשי פשע נשכחים שבוצעו כהלכה"(עמוד97).

ביטוי נוסף שניתן לראות להשפלתו של אבא גוריו על ידי בנותיו למרות שנתן להם כל מה שהיה לו:

"בימים נאים אני הולך לשאנזאליזה, לאחר שקודם לכן ביררתי עם החדרניות אם בנותי מתכוונות לצאת. אני ממתין להן בדרך. לבי פועם בחוזקה כאשר הכרכרות שלהן מגיעות. אני מעריץ אותן ביופיין וכשהן חולפות על פני הן שולחות לעברי חיוך שצובע בזהב את כל העולם...ואני נשאר וממתין שם עד שובן. אני רואה אותן שנית!...הייתי רוצה להיות הכלבלב שהן מניחות על ברכיהן. תענוגותיהן הן מקור חיי... האם זה נוגד את החוק אם אני הולך לראות את בנותי בערב, בזמן שהן יוצאות מבתיהן על מנת להגיע לנשף? איזה צער נגרם לי כשאני מגיע מאוחר ואז בבואי מודיעים לי הגברת יצאה.פעם אחת המתנתי עד לשעה שלו בבקר כדי לראות את נאזי(בתו הבכורה), לאחר שלא ראיתי אותה במשך יומיים" (עמוד101).

"היתה זו הפעם הראשונה שאיזאן נכנס לחדרו של אבא גוריו והוא לא יכל לעצור את הבעת השתוממותו לנוכח המראה העלוב של החדרון שבו חי האב, בייחוד נוכח העובדה שזמן לא רב לפני כן התפעל מפאר לבושה של הבת. בחלון לא היו וילונות. נייר הטפטים שהודבק על הקירות, היה מכורסם ומקולף בכמה מקומות מהרטיבות. הזקן שכב על מיטה רעועה, מכוסה בשמיכה דקה...רצפת העץ היתה רטובה ומאובקת...תאמר לי, מר גוריו, כיצד אדם שיש לו בנות כל כך עשירות כשלך יכל להתגורר בכוך כזה? "(עמוד113).

המשטרה מגיע בעקבות ווטרן, שנחשף כפושע מסוכן שזכה לכינוי "מתעה המוות". ווטרן מוציא לפועל את תכנית הרצח של אחיה של ויקטורין כדי שתירש את אביה, תתחתן עם רסטיניאק והוא יקבל את חלקו במזימה. המשטרה תופסת אותו באכסניה בעקבות הלשנה של אחת הדיירות במקום:

ווטרן(קולאן):"האם אתם טובים מאיתנו? הביזיון שמוטבע על כתפינו הוא פחות מזה שבלבכם, איברים מדולדלים של חברה רקובה... למשהו מכם יש יותר מעשרת אלפים אחים שמוכנים לעשות הכל למענו כמו שיש לי? שאל בגאווה. מעולם לא בגדתי באיש. הי מלשינה תביטי עליהם"(עמוד171).

אבא גוריו כועס על היחס הקשה של הברון נוסינגן כלפי אשתו, בתו של גוריו ומעודד את רסטיניאק לצאת איתה. אין לו כיצד לעזור לבנותיו כי כל הונו ניתן להן. כאשר בתו השניה אנסטסיה מספרת לו כי היא נאלצת למכור את התכשיטים המשפחתיים כדי לממן את חובו של מאהבה, גוריו מגיב בשבץ מוחי ומתמוטט.

כאשר שוכב גוריו על ערש דווי בנותיו אינן טורחות לבקרו, למרות שרסטיניאק התחנן לפניהן שיבואו. היחידים שמטפלים באבא גוריו בעת גסיסתו רסטיניאק וביאנשון הסטודנט לרפואה. רק לפני מותו גוריו קולט   שלמרות כל ההשקעה שלו בהן  חמרית ונפשית, בנותיו בגדו בו:

"אדם צריך למות כדי לדעת מי הם ילדיו...ידידי אל תישא אשה ואל תוליד ילדים! אתה מעניק להם את החיים, והם נותנים לך את המוות. אתה מביא אותם לעולם והם  מסלקים אותך ממנו. לא הן לא תבואנה! מזה עשר שנים ידוע לי. לפעמים הייתי אומר זאת לעצמי אך לא העזתי  להאמין בכך. דמעה בצבצה בכל אחת מעיניו, אך לא נשרה מהן. אה! אלו הייתי עשיר, אילו שמרתי את כספי, אילו לא הייתי נותן להן אותו, כבר היו ממהרות לכאן. אז היו מציפות אותי בנשיקותיהן... הכסף נותן הכל, אפילו בנות. הו! כספי היכן הוא! אילו היו לי כספים להוריש, היו עתה חובשות אותי, סועדות אותי...ידידי הטוב מר איזאן אינך יודע מה פירוש הדבר כשאדם מגלה פתאום כי מראה זהב נהפך לעופרת דהויה. מהיום בו חדלו עיניהן להקרין עלי את אורן, הייתי שרוי בחורף תמידי. צער וסבל היו מזוני, ואני אכלתי מהם עד תום. חייתי בהשפלה ובשפלות...אב שצריך להסתתר כדי לראות את בנותיו! אני הקדשתי להן את חיי, והיום הן לא יכולות להקדיש לי אפילו שעה אחת!...לא התנהגתי כראוי, ויתרתי על זכויותי. הייתי מגמד את עצמי למענן! מה אתה חושב?הבריות הטובות ביותר, הנשמות הטהורות ביותר היו נכנעות להשפעה המקלקלת של התבטלות אבהית זו. עלוב נפש אני וראוי לעונשי. גרמתי לבנותי לנהוג בצורה כה פגומה, אני פינקתי אותן והיום הן להוטות אחרי תענוגות...נתתי להן את כל מבוקשן... בניהן ינקמו את נקמתי"(עמוד221).

בהלויתו של אבא גוריו משתתף רק רסטיניאק, נער משרת מהאכסניה ושני אבלים שנשכרו בתשלום. בנותיו של גוריו אינן מגיעות להלוויתו

לסיכום 

בלזאק נתן לנו שיעור מאלף על הרוע האנושי בכל רבדי החברה. גם בקרב האדם הפשוט, בשכבת הביניים וכמובן בקרב האצולה. הסופר מיטיב לתאר את התלות ההרסנית בין כסף לרגש.

דווקא העבריין האמיתי ווטרן נצבע בגוון יחסית יותר חיובי מהצבועים העשירים שבחברה. הוא מנסה להלחם בעוולות כלפי המקופחים ואומר את אשר על ליבו באופן ישיר בלי הצביעות של האצילים הפריזאים. הוא לא מאמין במוסדות השלטון ומבצע את הצדק לפי תפיסתו, כאשר הערך העליון שלו לא לבגוד בחבריו.

אבא גוריו מגיע לתובנה נפשית עמוקה רק לפני מותו, שהנתינה האין סופית לבנותיו הולידה את ריסוקו בכל ההיבטים:הכלכליים, החברתיים, הגופניים והנפשיים. ואז הוא מאחל להן משהו נורא, שבניהן ינקמו בהן.

לצערינו תופעות מעין אלו שהורים נותנים הכל לילדיהם ובתמורה הילדים מתנכרים להם אינן נחלת המאה ה19 בלבד אלא גם קורות במאה ה21 .