התרחיש מוכר וחוזר על עצמו שוב ושוב: גבר ואשה נפגשים בבר, לעיתים בפעם הראשונה, ובמהלך הפגישה הם שותים יחד אלכוהול. משהו משתבש במהלך אותה פגישה והאשה מוצאת את עצמה כעבור מספר שעות במקום זר לה לחלוטין, בחברת אותו הגבר, מעורטלת מבגדיה, מבלי שיש לה זכרון כל שהוא למה שקרה לה מאז שהייתה בבר.נראה לה, על פי המצב בו היא נמצאת, כי קיימה יחסי מין עם אותו הגבר אבל גם עובדה זו אינה רשומה כלל בזכרונה והיא בחזקת השערה העולה בדעתה כשהיא מתפכחת בהדרגה וחוזרת לשלוט בחושיה.

הקורא הנבון יאמר מיד כי הגבר השקה אותה, קרוב לוודאי, ב"סם האונס". אכן יש מספר חומרים כימיים מוכרים העונים להגדרה של "סם האונס", הבולטים בהם הם שניים המכונים GHB ו-GBL. שניהם חסרי טעם וריח וכשהם מוחדרים בחשאי לכוס המשקה של האשה הם גורמים לערפול ההכרה ולפגיעה קשה בזכרון.

בכ-1,700 מקרי תקיפה מינית בשמונה השנים האחרונות לא נמצא ולו מקרה בודד בו נמצאו שרידי סם האונס. איש לא הועמד לדין בישראל עד היום באשמה של שימוש בו

חומרים אלו מתקיימים במחזור הדם כ-8 שעות ומופרשים בשתן עד 12 שעות מהמועד בו נכנסו לגוף. לאחר מכן לא ניתן לזהות אותם אלא בבדיקות יקרות במיוחד הנעשות במעבדות בחו"ל בשערות הקורבן. מרבית הנשים שנפגעו אינן מבינות את מה שקרה להן ואינן פונות לעזרה במסגרת זמן קצוב זה ולפיכך אין זה מפליא כי הסם חומק מידי החוקרים כל פעם מחדש. רשויות החוק לא הצליחו, בשל תכונותיו הכימיות, לזהות את קיומו של הסם גם בכל אותם המקרים בהם עלה חשד סביר לשימוש בו.

בשנת 2014 פורסם, כי על פי נתונים שנאספו בישראל ב-8 השנים קודם לכן על כ-1,700 מקרי תקיפה מינית לא נמצא ולו מקרה בודד בו נמצאו שרידי הסם. איש לא הועמד לדין בישראל עד היום באשמה של שימוש ב"סם האונס".

חשוב מאוד להבין כי למעשה די בשימוש באלכוהול, ללא "סם האונס", על מנת לאבד לחלוטין את הזכרון. מצב ייחודי זה המוכר בספרות הרפואית כ"אמנזיה אלכוהולית" (Alcoholic Blackout) מאפשר לאשה שיתוף פעולה מלא, לכאורה, עם בן הזוג בקיום יחסי המין מבלי שהדבר "נרשם" כלל בתודעתה.

אלכוהול מסיס במים והוא חודר לתאים בגוף בקלות רבה. הוא נספג בעיקר בקיבה ובתרסריון. כאשר הקיבה ריקה ספיגת האלכוהול מהירה מאד ורמות מירביות בדם מושגות תוך 30-90 דקות. הגוף מפרק את האלכוהול בעזרת אנזים מיוחד הנמצא בכבד וברירית הקיבה. ריכוז האנזים בכבד בשתיינים כרוניים עולה עם השנים של שתייה חוזרת והם מסוגלים לשתות כמויות גדולות של אלכוהול מבלי להראות סימני הרעלה כל שהם. לעומתם, שותה אפיזודי שאינו שתיין כרוני יגיע לרמה רעילה של אלכוהול בדם כבר בכמויות קטנות בהרבה. שתייה אפיזודית מוגברת (Binge Drinking), המוגדרת כשתיה של 5 או יותר מנות אלכוהול באירוע יחיד, מביאה במרבית המקרים את השותה האפיזודי להרעלה חדה.

הסימפטומים והסימנים השכיחים של הרעלת אלכוהול משתנים מאדם לאדם ומותנים בגורמים גנטיים, בסוג האלכוהול, בכמות השתייה ובקצב השתייה. שתיה מהירה אינה מאפשרת לכבד לפרק את האלכוהול והשפעתו על המוח לכן חזקה הרבה יותר. בהרעלת אלכוהול שכיח למצוא הפרעה בדיבור, אי יציבות בהליכה, הפרעה בזכרון, התנהגות חסרת מעצורים ולבסוף גם שקיעה במצב ההכרה.

ההגדרה המקובלת ל"אמנזיה אלכוהולית" היא "מודעות מאוחרת לאובדן הזכרון במהלך שתיית אלכוהול". על מנת להבין תופעה זו חשוב להתעכב במיוחד על ההשפעה הייחודית של האלכוהול על הזכרון.

תיאור ראשון של "אמנזיה אלכוהולית" הופיע בספרות הרפואית בשנת 1946, בשנת 1952 פורסמו תוצאות מחקר ראשון שנערך בקרב כ-2,000 אלכוהוליסטים, אשר דיווחו על אירועי אמנזיה בהשפעת אלכוהול. עבודות מחקר רבות שהתפרסמו לאחר מכן, על ידי חוקרים רבים ושונים, אישרו תצפיות ראשוניות אלו.

חשוב מאד להבין כי למעשה די בשימוש באלכוהול, ללא "סם האונס", על מנת לאבד לחלוטין את הזכרון

מוכרות שתי צורות של אמנזיה אלכוהולית: אמנזיה מלאה ואמנזיה חלקית. אמנזיה אלכוהולית מלאה מאופיינת בתחושה של "זמן אבוד" כאשר אין כל יכולת להעלות זכרונות מזמן אבוד זה גם באמצעות רמזים הניתנים לאותו אדם ועל אף העובדה כי השפעת האלכוהול כבר פגה. אמנזיה אלכוהולית חלקית שכיחה לערך פי-3 מאמנזיה מלאה. היא מאופיינת בחסימה חלקית בלבד של הזכרון כאשר האדם מסוגל לחזור ולשחזר באופן מקוטע את האירועים שהתרחשו תחת השפעת האלכוהול באופן ספונטני או לאחר קבלת רמזים מתאימים. בנסיונות מבוקרים שנעשו באנשים ששתו מנה בינונית או מנה גדולה של אלכוהול נמצא כי אנשים אלו שכחו כשליש מהמידע שהוצג להם 3-5 ימים קודם לכן בהיותם שתויים.

שכיחות האמנזיה האלכוהולית היא גבוהה מאד בקרב צרכני אלכוהול. עבודות אפידמיולוגיות שנערכו בקרב סטודנטים בארה"ב הראו כי 70% מהם שתו אלכוהול לפחות פעם אחת בחודש שקדם לסקר וכי 40-50% מהם חוו אירוע של אמנזיה אלכוהולית. בעבודה אחרת נמצא כי בקרב 772 סטודנטים צעירים הצורכים אלכוהול 51% מהם דיווחו על אמנזיה אלכוהולית אותה חוו לפחות פעם אחת בחיים. 40% מהם דיווחו על אמנזיה אלכוהולית בשנה האחרונה שלפני הסקר ו-9.4% דיווחו על אמנזיה אלכוהולית בשבועיים האחרונים שלפני הסקר. בקרב 2,548 סטודנטים בניו-זילנד שכיחות האמנזיה האלכוהולית היתה 33%. שכיחות דומה של 35% נמצאה בקרב מתמחים ברפואת ילדים, 33% בקרב סטודנטים לרפואה בשנה הראשונה ללימודיהם ו-35% בקרב מדגם של 2,076 גברים פיניים.

התפיסה הגורסת כי אלכוהול פועל באופן שווה על כל חלקי המוח התבררה כלא נכונה. עבודות מחקר הראו, כי האלכוהול משפיע בצורה שונה על חלקי המוח השונים. הראשונות להיפגע הן אונות המוח המצחיות והאונות הרקתיות לרבות המערכת הלימבית החיוניים לתפקוד הזכרון. מאידך, האונה הצדעית האחראית לתפקוד המוטורי רגישה הרבה פחות להשפעת האלכוהול. לפיכך התפקוד המוטורי נפגע פחות מתפקוד הזכרון בהרעלת אלכוהול. השפעה דיפרנציאלית זו מאפשרת לאדם לשמור על פעילות מוטורית סבירה תחת השפעת אלכוהול בעוד הזכרון כבר אינו מתפקד באופן תקין.

עצם השתיה של כמויות גדולות של אלכוהול אין בה די כדי ליצור אמנזיה אלכוהולית. הגורם הקובע ביותר על פי עבודות המחקר הוא קצב העליה של ריכוז האלכוהול בדם, נתון המושפע בעיקר משתייה מהירה ומשתייה על קיבה ריקה. גורמים נוספים הקובעים את הרמה בדם הם משך השתייה, כמות השתייה, רמת האלכוהול המירבית בדם וגורמים גנטיים לרבות מין השותה.

אמנזיה האלכוהולית הינה "תופעת סף" המופיעה באופן פתאומי בדומה לאמנזיה הנגרמת בעקבות חבלת ראש ואינה מתפתחת בתהליך איטי והדרגתי. לפיכך, בהעדר סימני הזהרה מתאימים, אדם השותה אלכוהול אינו מודע לכך כי הוא "עומד לאבד את הזכרון". ומרגע שכבר איבד את הזכרון אין הוא מודע לכך אלא רק עד לאחר שיתפכח מהשתיה.

מבחינה טופוגרפית, התהליכים של יצירת זכרונות חדשים ושימורם מרוכזים במוח האנושי במערכת הלימבית הנמצאת באונה הרקתית הרגישה להשפעת אלכוהול יותר מכל חלק אחר במוח. באמנזיה אלכוהולית קיימת היכולת הנורמלית לאגור מידע חדש ב"מדור הזכרון המיידי" של המוח אך שם המידע יכול להתקיים דקות ספורות בלבד. תחת השפעת האלכוהול אובדת היכולת הנורמלית לשמר זכרונות טריים אלו ולהעבירם מ"מדור הזכרון המיידי" לאכסון ממושך ב"מדור הזכרון לטווח ארוך". כפועל יוצא מהפגיעה ביכולת לשמר את הזכרונות החדשים נפגעת גם היכולת לשלוף בעתיד את אותם זכרונות שאבדו לנצח. מאחר והזכרון לטווח ארוך עצמו אינו נפגע באירוע של שתיית אלכוהול הרי שנשמרת האפשרות להעלות לתודעה את כל הזכרונות שהיו קיימים קודם שהחל אירוע האמנזיה האלכוהולית לרבות למשל את הכניסה לבר ותחילת השתייה.

קיים הבדל ברור בין המינים ברגישות לאלכוהול. עבודות מחקר הראו כי נשים, בהשוואה לגברים, נושאות סיכון מוגבר לסבול מאמנזיה אלכוהולית, גם כאשר מבוצע תיקון סטיסטי ביחס לגובה, משקל וכמות השתייה. נמצא, כי בממוצע נשים שסבלו מאמנזיה אלכוהולית שתו כמחצית הכמות ששתה הגבר באותו האירוע. הדבר נובע מפעילות מופחתת של האנזים המפרק את האלכוהול הנמצא ברירית הקיבה אצל נשים, בשל קצב פירוק נמוך יותר של אלכוהול בכבד שלהן ובשל היותן בעלות מסת גוף קטנה יותר עם עם יחס מים/שומן קטן בהשוואה לגבר. לפיכך גם "נפח פיזור" של מנת אלכוהול זהה בפזה המימית של הגוף באשה קטן יותר בהשוואה לפיזור בגופו של גבר. ריכוז האתנול בדם באשה, השותה מנה זהה של אלכוהול לזו ששותה הגבר, עולה לכן מהר יותר וגבוה יותר ומגביר בכך את הסיכוי להרעלת אלכוהול.

אין ספק, כי האחריות לקיום יחסי מין שלא בהסכמת האשה, בין אם נעשה במהלכם שימוש ב"סם האונס" או בלעדיו,נמצאת כולה ותמיד על כתפי התוקף ועליו בלבד

מכאן גם נובעת המסקנה הברורה כי אשה הנמצאת תחת השפעת אלכוהול- באירוע שתפיסתו הסובייקטיבית לאחר מכן היא זו של אמנזיה אלכוהולית- יכולה לשמר במהלך השתייה את היכולת המוטורית שלה ויכולה לקחת חלק בפעילות מינית מבלי שתוכל להיזכר לאחר מכן מה קרה ומה אירע במהלך אותה פעילות. יתר על כן, אשה הנמצאת במצב של אמנזיה אלכוהולית מסוגלת לשמר מספיק זכרון מיידי פעיל על מנת להמשיך בפעילויות מורכבות לרבות ניהול שיחה הנחזת לבן הזוג כתקינה והכל ללא רישום של פעילות זו בזכרונה של האשה. לעתים, בן הזוג לפעילות מינית זו אינו מבין ואינו מודע לאמנזיה בה נמצאת בת זוגו, גם אם מחשבתו מלכתחילה היתה לפתות את האשה וליטול ממנה את יכולת השיפוט וההתנגדות.

כפי שעולה מתוך העובדות הרפואיות המפורטות לעיל, נשים רגישות הרבה יותר מגברים לחשיפה לאלכוהול. כאשר אישה שאינה רגילה בשתיית אלכוהול מפריזה בשתייה או שותה אלכוהול בקצב מהיר, על קיבה ריקה היא עלולה להכנס בקלות יחסית למצב של אמנזיה אלכוהולית, וכל זאת ללא כל שימוש בחומרים כימיים נוספים.

אין ספק, כי האחריות לקיום יחסי מין שלא בהסכמת האשה, בין אם נעשה במהלכם שימוש ב"סם האונס" או בלעדיו, נמצאת כולה ותמיד על כתפי התוקף ועליו בלבד, אך אין בכך כדי לפטור את האשה ממידת הזהירות הנדרשת גם כשהיא שותה "סתם אלכוהול".

אבינעם רכס הוא פרופסור (אמריטוס) ב"הדסה" ויו"ר בית הדין של ההסתדרות הרפואית.
המאמר פורסם בגירסה מקוצרת ב"הארץ" בתאריך 15.3.2015