מחקרים מסויימים הציעו כי נשים עם מוטציה פתוגנית בגנים BRCA1/2 מתייצגות עם ירידה ברזרבה השחלתית, אך ממצאים אלו מוטלים עדיין בספק.
עוד בעניין דומה
חוקרים ביצעו מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי חד-מרכזי על מנת לבחון את הרזרבה השחלתית ושיעור הפריון העצמוני של נשים נשאיות למוטציה פתוגנית של BRCA 1/2 בהשוואה למקרי ביקורת (נשים שהגיעו לייעוץ שימור פוריות לפני טיפול גונדוטוקסי). החוקרים בחנו מדדים הקושרים בין ריכוז פלסמתי של הורמון אנטי-מולריאני (Anti-Mullerian Hormone - AMH), מספר הזקיקים שטרם הבשילו בשחלה (Antral Follicular Count - AFC) ומצב נשאות של גן מוטנטי של BRCA 1/2 בעזרת מודלים של רגרסיה תוספתית לא-ליניארית מוכללת (Non-Linear Generalized Additive Regression Models) ורגרסיה לוגיסטית מתוקננים לפי גיל, שימוש בגלולות למניעת הריון, BMI, מצב עישון סיגריות ומבדקי AMH.
אוכלוסיית המחקר כללה 119 נשאיות לגן פתגוני של BRCA 1/2 ו-92 מקרי ביקורת. מתוכן 110 נשים (42 נשאיות - מהן 30 שהיו ללא סרטן, ו-68 מקבוצת מקרי הביקורת) עברו הערכה של רזרבה שחלתית. ניתוח פריון עצמוני כלל את כל הנשים אשר ניסו בעבר להכנס להריון (134=n).
תוצאות המחקר הדגימו כי ישנה דעיכה מוקדמת ברזרבה השחלתית של נשאיות לגן פתוגני של BRCA 1/2, אך לא נצפה הבדל ברמות חציוניות של AMH או AFC בין נשים נשאיות לקבוצת מקרי הביקורת. החוקרים ביצעו רגרסיה לוגיסטית על מנת לנתח שכיחות של רמות קיצוניות של AMH (≤5 פיקומול/ליטר) ו-AFC (≤7 זקיקים). רגרסיה זו חשפה כי לנשים נשאיות לגן פתוגני של BRCA 1/2 יש סיכון מוגבר לירידה ברזרבה השחלתית (AMH: יחס סיכונים מתוקנן של 3.57, רווח בר-סמך של 95%, 1-12.8, p=0.05; AFC: ויחס סיכונים מתוקנן של 4.99, רווח בר-סמך של 1.1-22.62, p=0.04).
מסקנת החוקרים הייתה כי ראוי לשים לב לרזרבה השחלתית של נשאיות לגן פתוגני של BRCA 1/2, בשל הסכנה המוגברת לירידה מוקדמת של מאגרים אלו.
מקור: