אנדארטרקטומיה של הקרוטיד

חוקרים סבורים כי ל-TCAR יש יתרון על פני TFCAS בחולים קשישים בסיכון כירורגי גבוה

השפעת הגיל על תוצאים באשפוז, לאחר רה-ווסקולריזציה דרך הקרוטיד, הנחת סטנט בקרוטיד דרך העורק הפמורלי ואנדארטרקטומיה של הקרוטיד

חדר ניתוח. אילוסטרציה

זה מכבר נתונים שנאספו בעבר הראו תוצאים טובים יותר של CEAי(carotid endarterectomy) בהשוואה ל-TFCASי(transfemoral carotid artery stenting), בחולים מבוגרים, בשל הסיכון המוגבר לשבץ בחולים שעברו TFCAS. כמו כן, TCARי(Transcarotid artery revascularization) עם היפוך של זרימת הדם הינה שיטה שפותחה על מנת להקל על התמרון מהלכים בעלי הסיכון הגבוה ביותר לגרימת אירוע מוחי (במהלך TFCAS). מהלכים שכאלו כוללים תמרונים בקשת אבי עורקים חולה וחציית הנגע בקרוטיד, לפני הנחה של מכשיר המגן מתסחיפים. במחקר זה, החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין גיל המטופל, לבין התוצאים לאחר TCAR,יTFCAS ו-CEA.

החוקרים איתרו את כל המטופלים שעברו פרוצדורות בקרוטיד, ממאגר ה-SVSQVIי(Society for Vascular Surgery Vascular Quality Initiative), בין שנת 2015 לנובמבר 2018. החוקרים חילקו את הנבדקים לשלוש קבוצות גיל שונות (בני 70 או פחות, בני 71-79 ובני 80 או יותר). לאחר מכן, השוו בין התוצאים באשפוז לאחר ביצוע TCAR לעומת TFCAS, ו-TCAR לעומת CEA, בכל קבוצת הגיל, על ידי ביטוי הקשר בין סוג הטיפול לגיל בזמן ביצוע שלו. לשם כך, השתמשו החוקרים באנליזת רגרסיה לוגיסטית, עם התאמה למאפייני המטופל לפני הניתוח.

החוקרים מצאו 3,152 נבדקים שעברו TCAR,י10,381 שעברו TFCAS ו-61,650 שעברו CEA. הם מצאו כי התוצאים הכלליים והמותאמים באשפוז, לאחר TCAR, לא היו שונים בקבוצות הגיל השונות. התברר כי שיעורי השבץ ושיעורי התמותה בעת האשפוז, לאחר ביצוע TCAR, היו 1.4% בחולים בגיל 70 או פחות, בהשוואה ל-1.9% בחולים בני 71 עד 79 ו-1.5% בחולים בגיל 80 ומעלה (P = 0.55). זאת ועוד, כאשר השוו בין TCAR ל-CEA, בקבוצות הגיל השונות, לא מצאו החוקרים הבדלים משמעותיים בתוצאים ולא נמצא קשר בין סוג הטיפול לגיל המטופל, בכל הנוגע לניבוי שבץ או מוות באשפוז (P = 0.80). לעומת זאת, דיווחו החוקרים כי הליך ה-TCAR היה קשור לירידה של 72% בסיכון לשבץ (4.7% לעומת 1%; יחס סיכויים של 0.28, רווח בר-סמך 95%: 0.12-0.65, P <0.01), הפחתה של 65% בסיכון לשבץ או מוות (4.6% לעומת 1.5%; יחס סיכויים של 0.35, רווח בר-סמך 95%: 0.20-0.62, P <0.001) וירידה של 76% בסיכון לשבץ מוחי/מוות/אוטם שריר הלב (5.3% לעומת 2.5%; יחס סיכויים של 0.24, רווח בר-סמך 95%: 0.12-0.47, P <0.001), בהשוואה ל-TFCAS, בחולים בגיל 80 או יותר. לבסוף, מצאו החוקרים כי לאחר TFCAS, הסיכויים לשבץ מוחי או מוות היו כפולים בגיל 77, בהשוואה ל-TCAR (יחס סיכויים של 2.0, רווח בר-סמך 95%: 1.4-3.0, P <0.01) וגבוהים פי 3 לאחר גיל 90 (יחס סיכויים של 3.0, רווח בר-סמך 95%: 1.6-5.8, P<0.01, P-value לקשר כולו – P<0.08).

החוקרים הגיעו למסקנה כי TCAR מהווה הליך בטוח יחסית, ללא קשר לגיל המטופל. הם סבורים כי יתרונותיו בולטים במיוחד בחולים קשישים, עם הפחתה משמעותית בשיעורי השבץ המוחי בעת האשפוז, בהשוואה ל-TFCAS (בגיל 77 ומעלה), ללא תלות במצב התסמינים או התחלואה הנלווית. לטענתם, יש הגיון בלהעדיף TCAR על פני TFCAS, בחולים קשישים הנמצאים בסיכון כירורגי גבוה.

מקור:

Dakour-Aridi, H. et al. Journal of Vascular Surgery 2020; 72(3); 931-942. https://doi.org/10.1016/j.jvs.2019.11.037

נושאים קשורים:  אנדארטרקטומיה של הקרוטיד,  הנחת סטנט דרך הווריד הפמורלי,  שבץ,  מחקרים
תגובות