מולקולות HLA מסוג MHCII קושרים ומציגים פפטידים המופקים מפתוגנים לצורך שפעול תאי T מסוג CD4. טעינת ה-MHCII בפפטידים בתוך האנדוזומים של התאים מווסתת על ידי מולקולות HLA-DM ו-HLA-DO. העמסת פפטידים נגרמת על ידי מולקולות DM, בעוד DO חוצצות בין DM ל-MHCII, מה שמוביל לשינוי ברפוטואר החיבורים האפשריים בין MHC לפפטידים ולעליה בכמות של MHCII–CLIP. על אף ששני הגנים המקודדים ל-DO (הם DOA ו-DOB) נחשבים שאינם פולימורפים, ישנם וריאנטים טבעיים נדירים אשר הינם פולימורפים. במחקרים קודמים, זיהו החוקרים וריאנטים של DOB אשר השפיעו על התפקוד של DO.
עוד בעניין דומה
במחקר זה, החוקרים הראו כי הוריאציות המופיעות באופן טבעי של גן ה-DOA משפיעות על תפקודן של מולקולות ה-DO. על ידי שימוש בנתונים של פרוייקט 1,000 הגנומים, החוקרים הראו שכ-98% מהאנשים מבטאים את האלל DOA*0101, והיתר מבטאים בעיקר את האלל DOA*0102, אשר נמצא כאלל מסוג gain-of-function. החוקרים ניתחו 25 וריאנטים טבעיים של DOα, אשר כללו את האללים השכיחים, שלושה אללים מסוג null, וריאנט אחד עם יכולת מופחתת ותשעה עם יכולת מוגברת לשנות את פעילותן של מולקולות ה-DM.
ניתוח פולימורפיזם של נוקלאוטיד בודד קישר באופן גנטי את האלל DOA*0102, אשר הינו אלל gain-of-function, עם זיהום עיקש של דלקת כבד נגיפית B. לעומת זאת, מצאו החוקרים שהאלל DOα F114L (אלל null) היה קשור לתוצא של היפטרות מן הנגיף.
החוקרים סיכמו כי המחקר שערכו הראה כיצד הוריאציה הטבעית הקיימת בגן ה-DOA השפיעה על התפקוד של DO וכן כי ניתן לקשר בין הוריאנטים בגן לבין תוצאים ספציפיים של זיהומים נגיפיים.
מקור: