מחקרים אפידמיולוגיים הראו שמטופלים אסתמטיים עם עודף משקל או השמנת יתר סובלים ממחלה חמורה יותר בהשוואה למטופלים שנמצאים במשקל תקין. החוקרים שיערו כי אצל מטופלים עם עודף משקל עשוי להופיע הצטברות של רקמת שומן בדפנות של דרכי האוויר וכי זה עשוי לתרום לפתולוגיה בדרכי האוויר. מטרת המחקר הייתה לקבוע את הקשר בין רקמת השומן בדפנות דרכי האוויר לבין BMIי(Body mass index) בקרב מטופלים עם ובלי אסתמה.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בחתכים טרנסברסליים שנלקחו מריאות לאחר המוות של מקרי ביקורת (n=15), מקרי אסתמה לא קטלנית (n=21) ומקרי אסתמה קטלנית (n=16). החוקרים בדקו את הקשר בין רקמת השומן בדרכי האוויר, ה'רימודלינג' (Remodeling) והדלקת. האזורים של דופן דרכי האוויר ורקמת השומן הוערכו לפי ספירת נקודות והוצגו כאזור למ"מ של היקף ממברנה בזאלית (Pbm – Basement membrane perimeter). בנוסף, מספר האאוזינופילים והנויטרופילים הוצג כצפיפות באזורים.
תוצאות המחקר הראו כי טווח ה-BMI במחקר היה 15-45 ק"ג·מטר2 וכי ה-BMI היה גבוה יותר בקרב מקרי האסתמה הלא קטלניים (p<0.05). החוקרים זיהו רקמת שומן בדופן החיצונית של דרכי האוויר הגדולות (Pbm> 6 מ"מ), אך כמעט ולא בדרכי האוויר הקטנות (Pbm< 6 מ"מ). כמו כן, נמצא כי שטח רקמת השומן היה במתאם חיובי עם כמות האאוזינופילים והנויטרופילים במקרי האסתמה הקטלניים (Pbm> 12 מ"מ, p< 0.01), ועם כמות הנויטרופילים בקבוצת הביקורת (Pbm> 6 מ"מ, p=0.04).
המידע שעלה מן המחקר הראה כי ישנה רקמת שומן בדופן דרכי האוויר וכי היא קשורה ל-BMI, עובי הדופן ומספר התאים הדלקתיים. על כן, ייתכן כי הצטברות של רקמת שומן אצל מטופלים הסובלים מעודף משקל עשויה לתרום לפתופיזיולוגיה בדרכי האוויר.
מקור: