המטרה המרכזית של מחקר זה הייתה להחליט האם חסך קולי כרוני מוביל לקושי בפענוח דיבור בסביבה רועשת או שקטה בבני אדם.
עוד בעניין דומה
במחקר נסקרו הפרופילים הקוליים של 240 מטופלים עם התייצגות ספי הולכת עצם נורמליים וסימטריים דו צדדי הנמצאים בקורלציה עם אובדן שמיעה הולכתי אקוטי או כרוני הנובעים מסיבות שונות.
החוקרים מצאו כי מטופלים עם פגמים הולכתיים כרוניים ועם אובדן שמיעה בינוני עד בינוני-חמור, היו בעלי ציונים נמוכים ביכולת זיהוי דיבור בצד הפתולוגי בו היה אובדן השמיעה בהשוואה לצד הבריא. דרגת הפגיעה נמצאה בקורלציה משמעותית עם ביצועי זיהוי הדיבור בפרט במטופלים עם מלפורמציה מולדת. ציוני זיהוי הדיבור לא השתנו משמעותית בפגיעה הולכתית חריפה אל מול פגיעה קלה.
לסיכום, מחקר רטרוספקטיבי זה הראה כי אובדן שמיעה הולכתי כרוני נקשר עם חסרים בכושר הדיבור במטופלים עם ספי הולכת עצם תקינים. תוצאות אלו נובאו במחקר קודם בבעלי חיים אשר הראה כי התחלה של אובדן שמיעה הולכתי בגיל מבוגר גורם לסינאפטופתיה קוכלארית.
מקור:
Masahiro Okada et al. (2020) Ear & Hearing. doi: 10.1097/AUD.0000000000000787