ברגע האמת, המחלקות הפנימיות, שהן הכי צפופות בבתי החולים, ניצבות בחזית לטפל בחולי הקורונה. אבל יש לזה מחיר. "הנפגעים העיקריים מהקורונה בארץ הם החולים שלנו במחלקות, כי יש לנו כעת פחות רופאים לטפל בהם, מאחר שחלק מהצוותים גויס להיערכות ולטיפול בחולי הקורונה", סיפר בהתכתבות פנימית מנהל מחלקה פנימית מבית חולים, שמבקש לא להזדהות.
עוד בעניין דומה
ובמציאות זו שבה התפוסה היתה למעלה מ-100%, עוד לפני אירוע הקורונה, גובר העומס ביתר המחלקות הפנימיות, שממשיכות לתפקד כרגיל, ויש כעת יותר מיטות במסדרונות. קצב קבלת החולים החדשים מואט, מתארכים העומסים בחדרי המיון וההמתנות לאשפוז והנטל על הצוותים הרפואיים מוכבד עוד יותר.
"ראש הממשלה ומשרד הבריאות יצאו למבצע הרואי. זה מרכז תשומת לב תקשורתית מרובה, וזה חשוב מאוד כדי לצמצם את הסיכוי שנוצף בחולי הקורונה. אבל איפה הם כאשר מדובר בתחלואה מידבקת וקשה כל ימות השנה כמו שחפת וחצבת או כשמדובר במגיפת החורף הקטלנית – השפעת?".
"חשוב לתת פתרון אד הוק לאירוע הנוכחי, אבל האם יקרה נס נוסף ויינתן מענה קבוע לפעילות הרפואית השוטפת ולטובת אירועים עתידיים, או שרגע אחרי שוך הסערה, ישכחו אותנו?", תוהה מנהל מחלקה פנימית אחרת. "אנחנו כרגיל בעיצומו של קרב, עם קורבנות רבים. 50 חולים אצלנו על 38 מיטות במחלקה. אבל זה אירוע שבשגרה, שמעלה פיהוק בדרג ההנהלה ובמשרד הבריאות", הוא מוסיף.
הקמת מתחמי הבידוד במחלקות הפנימיות וגיוס הצוותים, כדי לעמוד בנטל הטיפול בחולי הקורונה, מאירים מחדש את המשבר העמוק ברפואה הפנימית. המערכת כבר שנים במצב ספיגת יתר. שחיקת התשתיות – במספר המיטות, בתקני הרופאים והאחיות ובציוד הרפואי - מתנפצת כעת בפנים. האוכלוסיה גדלה ומזדקנת. התחלואה מורכבת יותר ויותר, ובינתיים, קצב תוספת המיטות מתקדם בזחילה, כמו צב, ולא מדביק את המציאות. גם תקינת הרופאים במחלקות, תקועה עוד בשנות שלטון מפא"י, 1976.
והנה, כאילו אין משבר, מנהלי המחלקות הפנימיות נענים בעת חירום זו לקריאת משרד הבריאות ועושים המתבקש מהם בהתגייסות מלאה. ברור לרופאים הפנימאים, בעלי הראייה ההוליסטית ויכולת האינטגרציה בין הדיסציפלינות הרפואיות השונות (על רקע ניסיון בטיפול במחלות מרובות, במגוון תרופות וטכנולוגיות מתקדמות) - כי זהו אתגר לאומי ומקצועי לבלום את המגיפה ואין זו העת לבוא חשבון עם מקבלי ההחלטות.
ובכל זאת, לפני שמונה חודשים הונח על שולחן משרדי הבריאות והאוצר דו"ח טור כספא לשיפור הרפואה הפנימית. הדו"ח הכיר לראשונה במשבר העמוק במחלקות והתווה את תכנית ההבראה. אלא שבניגוד לרצינות המאפיינת את התמודדות הממשלה עם נגיף הקורונה, הרי שהדו"ח החשוב מעלה אבק. אפילו לא דיון רשמי רציני אחד התקיים בעניינו. מראש הממשלה, ועד אחרון השרים, אף אחד לא צייץ, לא התבטא, לא יצא לתקשורת כדי לעדכן מהי תכנית השיקום אליה נערכת הממשלה (זמנית ככל שתהיה), עבור המחלקות הפנימיות, בהן מתאשפזים למעלה מ-330 אלף מאזרחי המדינה מדי שנה!
111 מחלקות כאלו יש בבתי החולים בארץ. בכל אחת מהן בממוצע 12 רופאים בלבד (כשליש מומחים, כשני שליש מתמחים) וכ-35 מיטות, אלא שמספרי המאושפזים גבוהים בהרבה. מחלקות אלו הן עמוד השדרה של המערכת הציבורית, והאירוע הנוכחי מדגים את חשיבותן, שהרי חולי הקורונה לא מאושפזים בבתי החולים הפרטיים, או במחלקות ייעודיות לתחלואות השונות (אף אוזן גרון, או עור, או עיניים וכיו"ב).
דווקא כעת, ברגע האמת, כשהרופאים הפנימאים הם שבחזית הטיפול בחולי הקורונה, חשוב שמקבלי ההחלטות יפנימו: חשוב לחזק את הרפואה הפנימית בישראל!