עישון אימהי במהלך ההריון הוא גורם סיכון מוכח למוות פתאומי בילוד (SUID). במחקר זה החוקרים רצו לבדוק את השפעות עישון אימהי טרם ההריון, הפחתה בעישון במהלך ההריון, ועישון במהלך ההריון על היארעות מוות פתאומי בילוד.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו ניתוח נתוני המרכז לבקרת ומניעת מחלות (CDC) ונתוני Prevention Birth Cohort Linked Birth/Infant Death בטווח השנים 2007-2011, 20,685,463 לידות בסך הכל, מתוכם 19,127 מקרי מוות פתאומי בילוד. מוות פתאומי בילוד הוגדר כמוות לפני גיל שנה עם קוד ICD-10 R95(מוות פתאומי בילוד), R99 (מוות מסיבה לא ידועה) ו-W75 (תאונת חנק ילוד במיטה).
הסיכון למוות פתאומי בילוד היה יותר מכפול (יחס סיכונים מתוקנן 2.44, רווח בר סמך 95% 2.31-2.57) במקרים בהם האם עישנה במהלך ההריון ללא תלות בכמות העישון. הסיכון הוכפל בין עישון 0 סיגריות לבין עישון של סיגריה אחת ביום במהלך ההריון. עבור עישון של 1 עד 20 סיגריות ביום ההסתברות למוות פתאומי בילוד גדלה באופן ליניארי, כאשר כל סיגריה נוספת שהאישה עישנה ביום הגדילה את הסיכון ב-0.07. מעבר ל-20 סיגריות ביום הסיכון נשאר בפלאטו והיחס הליניארי הופר.
אימהות שהפסיקו לעשן או הפחיתו בעישון הורידו את הסיכון למוות פתאומי בילוד ביחס לאימהות שהמשיכו לעשן (הפחתת עישון: יחס סיכויים מתוקנן 0.88, רווח בר סמך 95% 0.79-0.98; הפסקת עישון: יחס סיכויים מתוקנן 0.77, רווח בר סמך 95% 0.67-0.87). בהנחת סיבתיות, 22% מהתמותה הפתאומית בילוד בארה"ב יכולה להיות מיוחסת באופן ישיר לעישון אימהי במהלך ההריון.
לסיכום, ממצאי המחקר תומכים בצורך בהפסקת עישון לפני הכניסה להריון. שיעור התמותה הפתאומית בילוד יכול היה להיות מופחת בצורה משמעותית אילו נשים לא היו מעשנות כלל במהלך ההריון.
מקור: