ידוע כי חומרים פעילים המסייעים לקרישת דם, יכולים לשחק תפקיד מהותי בהצלת חיי מטופלים במהלך ניתוח. לחומרים אלו יתרונות רבים, הכוללים ביו-קומפטביליות ושימוש בנטייה הטבעית של הדם לקרישה.
עוד בעניין דומה
על אף ש- human neutrophil peptide‐1י(HNP‐1) דווח כבעל תפקיד במנגנון הקרישה, לא ברור עד כה איזה חלק שלו אחראי על תפקיד זה. חוקרים זיהו לאחרונה פפטיד חלקי בשם HNP‐F שמקורו ב-HNP‐1, כמקדם קרישה על ידי מבחן יכולת קרישת דם. HNP‐F מראה את ההשפעה הטובה ביותר על קרישת הדם, במקטע שבין החצי הקדמי והאחורי של הפפטיד. יתר על כן, הדמיה מיקרוסקופית הדגימה צימוד טסיות ועלייה בריכוז פקטור 4, לצד תמונות מסריקת מיקרוסקופ אלקטרונים התומכות בעובדה ש-HNP‐F אכן משפעל טסיות. זאת ועוד, טרומבו-אלסטוגרפיה הראתה ירידה בזמני הקרישה ועלייה במאפיינים הפיזיקליים של קרישת הדם. ניסויים על כבדים של עכברים הדגימו אפקט קרישה משופר, לאחר טיפול בתמיסה של הפפטיד. כמו כן, עצם חיוניות התאים ומבחני המוליזה תמכו בבטיחות הביולוגית של HNP‐F. ישנה היפותזה כי המטען על שטח הפנים והמבנה של HNP‐F הם בעלי היכולת להיקשר לפיברינוגן או תרומבוספונדין 1.
באופן כללי החוקרים טוענים כי HNP‐F הינו בעל יתרונות רבים, בתור חלבון המשפעל קרישת דם. לדעתם, ניתן לצפות שיהפוך לחומר ביולוגי פוטנטי המקדם קרישה, כתוספת או כטיפול אפשרי במספר שימושים הקשורים לקרישת דם.
מקור:
Kim, K. C. et al. (2019). Biotechnology Journal. https://doi.org/10.1002/biot.201800606
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
