מציאת טיפול מתאים ויעיל למיגרנה יכול להיות ארוך ומתיש. כלי שיכול לחזות באופן אישי מהו הטיפול היעיל יכול לשפר ולקצר תהליך זה. היות והתרופה Duloxetine ממשפחת ה-SNRI היא גם תרופה המטפלת בכאב, החוקרים שיערו שככל שהמטופל רגיש יותר לכאב, הטיפול בתרופה זו יסייע לו יותר. החוקרים השתמשו במדדי כאב פסיכוסוציאליים בשביל לנבא את היעילות של תרופה זו במניעת מיגרנה.
עוד בעניין דומה
55 מטופלים עם מיגרנה נכנסו למחקר. 27 טופלו ב-Duloxetine ו-28 קיבלו אינבו. החוקרים מדדו תגובה לכאב, טיפול מותנה בכאב וחישה של כאב בזמן ולפני הטיפול. תוצאי המחקר כללו שינויים בתדירות הכאבים, מספר ימים עם מיגרנה, רמות כאב והערכה עצמית של השיפור במיגרנה לאחר 4 ו-5 שבועות. בשביל לבחון את השפעות הטיפול, התוצאים הושוו לשאלונים טרם המחקר. השערת החוקרים לגבי ניבוי הכאב נבחנה כתוצא נפרד במודלי רגרסיה נפרדים.
Duloxetine היה יעיל יותר מאינבו במניעת מיגרנות. המטופלים העריכו שיפור של 30.4% ± 52.3% בעת הטיפול בתרופת ההתערבות לעומת 27.3% ± 26.0% בעת הטיפול באינבו (p=0.001). בקבוצת ההתערבות, טיב הטיפול בכאב נובא על ידי רמות כאב גבוהות בחשיפה לחום (Tonic Heat)י(p=0.012); רגישות מוגברת לכאב בתחילת המחקר ניבאה אחוז גדול יותר של שיפור בעת הטיפול ב-Duloxetineי(r=0.47; p= 0.013) אך לא בעת הטיפול באינבו.
מקור: