ספריית הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים שכנה בבניין הנמצא כיום ליד עיריית ירושלים, או יותר נכון במגרש הרוסים, לשם היה מגיע העותק המבוקש של כתב העת הרפואי ה-NEJM לקהל הקוראים שחפץ להכין עצמו לפני שהפרופסור משה רחמיליביץ, מנהל המחלקה הפנימית הידוע בקפדנותו, יצלוב אותו בשל אי התאמה להיותו רופא שאינו קורא את הספרות הרפואית (כך קראו פעם לז'ורנלים הרפואיים).
עוד בעניין דומה
באולם נדרשו הקוראים לשמור על השקט וכך היה גם באולם הקריאה הנרחב בגבעת רם, שם למדנו את המבוא לרפואה. גם העברת דפי החוברות של "אקדמון", שהוברחו לספריה, היתה צריכה להתבצע בשקט מופתי. בעין כרם היתה ספריה קטנה וגם בה נשמר השקט ללא עוררין.
עם מותו של הספר הכתוב והעברת הספרות המקצועית לנגישות דיגיטלית, גם מבית הלומד או ממסעדת הסטודנטים, הפכה הספריה את עורה והפכה בעצם למרכז קהילתי לתלמידי הרפואה היכולים להשתרע למנוחה על ספות רכות, לבקש מהספרנית שמיכות כאשר מיזוג האוויר מגיע לנקודת האפס ואף "לבדוק דואר" או "לחפש בספרות" - כלומר לראות מה חדש במשחקי המחשב או באתרי החדשות, שלא לדבר על יכולת ההתקשרות הבינלאומית בכלל וזו עם השכן ממול בפרט.
ספרים רבים, בעיקר כבדי משקל שהיו ספרי היסוד מהם למדנו, הועברו לכתישה מתוחכמת במפעלי הנייר בחדרה ואחריהם נשארו המסכים הבוהקים הנותנים לכל משתמש רציני את הגישה לכל מה שרצית לדעת על מחלות מסוימות ואכן העזת לשאול.
על מה שקורה בספריה בשעות הערב היותר מאוחרות יש לספר בגאווה לא מבוטלת: אחת לחודש מתאספים הסטודנטים בקומה השנייה של הספריה הרפואית. בכניסה הם מקבלים שקית נייר קטנה ובתוכה גרעיני תירס קולנועיים - פופקורן וגם בקבוקי שתייה, בניגוד גמור לשלט האוסר על הכנסת אוכל ושתייה לאזור שטיחי הספריה הנקיים. מסך קולנוע מאולתר בקדמת החדר מעיד כי בקרוב תהא כאן הרצאה, אך מי יגיע בשעת ערב לספריה להאזין להרצאה על מחלה שבעצם ניתן לקרוא עליה באתר הסטודנטים?
אלא שכאן מופיע הערב דוקטור האוס בכבודו ובעצמו והוא יפצח את הסימנים שהמטופל X סיפר לאיזה חמישה רופאים מתמחים שאף אחד מהם לא עלה על האבחנה. אלא שפרט להאוס עצמו יושב על השטיח בקרב הסטודנטים הפרופסור לרפואה פנימית שהוזמן על ידי הסתדרות הסטודנטים לרפואה, להסביר את הלך מחשבתו של האוס והאם באמת החלק הרפואי של הסדרה "האוס" מתאים למציאות. ההרצאה נמשכת כחצי שעה והיא מתחילה מיד לאחר הקרנת קטע מהסדרה.
באחת הפגישות הוצגה בעיה מתחום הרפואה המשפטית, השאלה היתה רצינית מאוד ולכן הפרופסור לכימיה, שהיה בעברו ראש המז"פ, סקר את האפשרויות העומדות לרשות הרופא המשפטי או המדען הפורנזי לפתרון הבעיה.
יוצרי סרטי קולנוע וסדרות רפואיות נעזרים בטובי הרופאים כדי לכתוב את התסריט נאמן למציאות, וכל זאת מבלי לפגוע בדרמה עצמה. בפרק או בסרט, אין ממתינים חודשיים לקבלת תור לביצוע בדיקת דימות והרופא במחלקת הרפואה הדחופה תמיד זמין - הוא גם בדרך כלל גבוה ונאה. גם סימני המחלה והאיפור על גופם של חולים הם לא פחות ממושלמים. הניתוחים מצולמים בחדר ניתוח וצילומי הרנטגן מוצגים לאחר מחיקת שם החולה ופרטי זיהוי אחרים.
לפני מספר שנים, במסגרת סמינר על רפואה וקולנוע, שוחחנו עם שתי רופאות בוגרות בית הספר המעולה של אוניברסיטת הרוורד, שההתמחות שלהן היא כתיבת החלק הרפואי של הסדרה ER שבכל פרק שלה צופים כ-24 מיליון איש. לכן, החומר הזה, הנמצא על צגי המחשבים ומסכי הטלוויזיה, מהווה אוצר לימודי שלא יסולא בפז ויש רק לנצלו על ידי שיתוף בין מורי הפקולטה לבין חובבי ומומחי חדר המיון של שיקגו, הרופאים של "האנטומיה של גריי" ושאר אלפי פרקי הרפואה הקולנועית. לעתים, הסדרה אופטימית מדי ועשויה לנטוע תקוות שווא בלב חלק מהצופים ולעתים הסיפור מעורר בצופה את ההרגשה שזו האבחנה שלו ועימה הוא הולך לרופא.
ההוראה ליד מיטת החולה לא משתנה והיא בעלת חשיבות עליונה לחינוך הרפואי ולהטמעת החשיבה הרפואית המסודרת. חלק גדול מהלימוד הרפואי, בעיקר במבואות ובחלק התיאורטי, ניתן ללמד בהצלחה לא מבוטלת בעזרת מערכות הוראה מתוקשבות שבאמצעותן הלומד יכול להתרכז בביתו או בכיתת מחשבים בחומר הנלמד. הוראה מתוקשבת כזו, החשיפה והשימוש בויזואליזציה - קרי, סרטים, מציאות מדומה ושיטות אחרות - מוסיפה רבות ליכולת האבחון והטיפול לא רק של הסטודנט אלא גם של המתמחה ואף המומחה.
"דיאגנוזה", הסדרה מבית "נטפליקס" שנעשתה בעקבות הטור הקבוע ב"ניו יורק טיימס" של ד"ר ליסה סנדרס מאוניברסיטת ייל לרפואה, המשתפת את קהל הקוראים והצופים במקרים שיש לפענחם לאחר שלא מגיעים לאבחנה למרות מאמצים רבים מקומיים - מראה עד כמה צפייה בחולה ובסימנים הקליניים יחד עם מחשבה בהירה של מאות אלפי צופים עשויות להביא מרפא למי שנחשב חשוך מרפא.
הספריה, אם כן, תורמת בכך את חלקה הצנוע ולכן גם כה חשוב לשוב אליה בערב, ל"אולם הקולנוע" ובמקביל להיחשף לידע של המורים הרחק מאולם ההרצאות הפורמלי. תהיו בריאים.
* השתתפה בהכנת הכתבה גב' שרון לנגא, מנהלת הספריה הרפואית ע"ש מוריאל ופיליפ ברמן