היחס בין לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי בקרב נבדקים שאינם מאושפזים לבין תוצאים קרדיווסקולריים אינו ברור. לאחרונה אף התווסף רובד נוסף של מורכבות לשאלה זו הודות לקווים מנחים עדכניים סותרים בהם שני רפים שונים (לחץ דם של 140/90 ומעלה או לחץ דם של 130/80 ומעלה) להתחלת הטיפול ביתר לחץ דם.
עוד בעניין דומה
במחקר זה נעשה שימוש במידע על 1.3 מיליון מבוגרים באוכלוסיה הכללית. על מידע זה בוצע ניתוח של השרדות רב-משתנית במודל COX בשביל לבדוק את ההשפעה לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי על הרכב תוצאים שכולל התקף לב, שבץ או דימום מוחי במשך תקופה של 8 שנים. עם הניתוח נלקחו בחשבון מחלות קודמות ומשתנים דמוגרפיים.
לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי חזו באופן עצמאי תוצאים בלתי רצויים. לפי מודלי החיזוי, יתר לחץ דם סיסטולי קבוע ומתמשך (140 ומעלה, יחס הסיכונים לכל עלייה ביחידה 1.18, רווח בר-סמך 95%: 1.17-1.18) ויתר לחץ דם דיאסטולי ומתמשך (90 ומעלה, יחס הסיכונים לכל עלייה ביחידה 1.06, רווח בר-סמך 95%: 1.06-1.07) חזו באופן בלתי תלוי את התוצא העיקרי. תוצאות דומות הודגמו גם כאשר נבחן הרף הנמוך לקביעת יתר לחץ דם (130/80 ומעלה) ועם לחצי דם סיסטוליים ודיאסטוליים ללא רפים. יחס בצורת Jי(J-Curve) בין לחץ דם דיאסטולי לבין תוצאים הוסבר בחלקו על ידי גיל ומשתנים אחרים ועל ידי השפעה רבה יותר של לחץ הדם הסיסטולי בקרב מטופלים ברבעון הנמוך של לחץ דם דיאסטולי.
מקור: