מגזין

פרופיל רפואי: ד"ר אורן ברזל, מנהל השיקום האורתופדי ב"שיבא"

ציוני הבגרות והפסיכומטרי שלו לא היו מספיק גבוהים כדי להתקבל ללימודי רפואה, אבל הוא התעקש לקבל את התואר רופא. ככזה, קהילת הקטועים בישראל קרובה לליבו והוא עוקב באדיקות אחרי התפתחותם האישית והמקצועית של רבים ממטופליו

ד"ר אורן ברזל חלם להיות רופא אבל ציוני הבגרות והפסיכומטרי שלו לא היו מספיק גבוהים להתקבל ללימודי רפואה והוא נאלץ למצוא דרך אחרת להגשים את חלומו. "החלטתי על לימודי מדעי החיים. אמרתי לעצמי שאם לא אתקבל לרפואה, לפחות זה יהיה מקצוע מעניין", הוא מספר. ואז, סיים בהצטיינות את התואר במדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון והתקבל ללימודי הרפואה בטכניון.

לפני כחודש הוא הפך רשמית למנהל מחלקת השיקום האורתופדי ב"שיבא", לאחר שד"ר יצחק זיו-נר סיים את עבודתו ארוכת השנים ועבר לנהל את אגף השיקום במשרד הבריאות.

הוא בן 48, נשוי, אב לארבעה ילדים ומתגורר עם משפחתו במודיעין. בתו הבכורה הולכת בדרכו ומשרתת בצה"ל כחובשת.

לד"ר ברזל שתי התמחויות: "הראשונה היתה התמחות באורתופדיה, אותה עשיתי ב'הדסה'. ההתמחות היתה קשה ומאתגרת ולקראת סיומה פנה אלי המנהל פרופ' אירי ליברגל ושאל אותי באיזה תחום אורתופדי ארצה לעסוק. אני רציתי כף יד או ברכיים וספורט, אבל הוא המליץ לי לבדוק את תחום השיקום. הסכמתי איתו ועשיתי ההתמחות בשיקום, שבזמנו נחשבה להתמחות נוספת בת חמש שנים ולא כפי שהיא היום - התמחות של שנתיים וחצי. כדי להשלים את ההתמחות בשיקום האורתופדי, עברתי ל'שיבא', למחלקה היחידה בארץ שהיא גם משקמת וגם מנתחת ובהמשך התחלתי לעבוד כרופא בכיר במחלקה".

על מקצוע השיקום האורתופדי הוא מספר: "זהו תחום מעניין ולא מוכר הכולל מספר נושאים ובעיקר קטועים, מטופלים לאחר חבלה רבת איברים כגון תאונות דרכים קשות, נפילות או נסיונות אובדניים, חולי CRPS, חולים צעירים עם בעיות שזקוקים לשיקום אבל אינם מוצאים מסגרת טיפול מתאימה. לדוגמה, כעת מאושפזת אצלנו לצורך טיפול מטופלת עם טורטיקוליס קשה ובעיות רגשיות. בנוסף, אנו מטפלים ומרכזים את נושא הרגל הסוכרתית בבית החולים.

"היבט נוסף מיוחד בשיקום הוא העבודה עם צוותים רב תחומיים ומגוונים שמאפשרת שיח רחב ולתקוף את הקשיים שבהם אנו נתקלים ממספר זוויות ולהגיע לפתרונות טובים", הוא מציין ומודה על ההמלצה שניתנה לו אז, ב"הדסה", לבחור בתחום השיקום.

"מטופל, לאחר שנפצע באופן משמעותי או עבר קטיעה, נמצא בטריטוריה לא מוכרת ומאתגרת. קיים קושי רב להצליח לחזור לחיים רגילים, לחזור לתפקוד", מסביר ד"ר ברזל. "השיקום האורתופדי מהווה את החיבור והעזרה למטופלים בשלבים אלה ועוזר להם לעבור את הקשיים הראשונים הקיימים לאחר הפציעה ולאחר ההתערבות הניתוחית שעברו כדי שיוכלו להתחיל את תהליך החזרה לתפקוד ולחיים.

"השיקום הוא מעין גשר למטופלים מעל מים סוערים. אני שמח מאוד להיות חלק מהצוות שאותו אני מנהל בעזרה למטופל לעבור את הקשיים הללו. אנו מסבירים, כמובן, למטופלים שהשיקום רק מתחיל במחלקה אך הוא יכול להמשיך עוד זמן רב אחר כך".

מיהו המודל לחיקוי שלך, המאסטר?

"במהלך לימודיי והכשרתי פגשתי רופאים רבים שהערכתי ולימדו אותי רבות, לכן יש הרבה רופאים וחברים למקצוע הרפואה שאני חייב להם תודה וחושב שהם עזרו לעצב ולהביא אותי למקום שבו אני נמצא. אבל לא רק הרופאים הם אלה שעיצבו אותי, אני משתדל ללמוד מכל אדם, מאנשי צוות וממטופלים.

"כמובן, אי אפשר לשכוח את חברי הקיבוץ וגרעין הנח"ל שבו הייתי, אבל הכי חשובה זו המשפחה הקרובה שתמכה והאמינה בי, אשתי היקרה נעה, שוויתרה על הלימודים כדי שאוכל ללמוד. אבי זכרונו לברכה, שלימד אותי לעשות יותר ולדבר פחות, ואמי, תיבדל לימים ארוכים, שאהבה את המקצוע אך לא זכתה לעסוק בו, כיוון שהיא חברת קיבוץ".

ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחייך המקצועיים?

"קהילת הקטועים היא קהילה קרובה לליבי ואף הייתי שייך לוועדה המארגנת של הכנס הראשון בארץ של קהילת הקטועים, 'כנס הצעד הבא'. אני מכיר באופן אישי קטועים רבים ועוקב אחרי התפתחותם האישית והמקצועית.

"מטופלת כזו שלי, כבת 13 היום, נולדה עם חסר מולד של רגל, עברה ניתוח לקיצור שארית הרגל והושארה עם גדם בעייתי לשיקום. באחת השבתות, כשהייתי כונן, אמה סימסה לי שהברך נתפסה והן בדרך למיון. לילדה היתה פריקה של הברך, ולמזלה הייתי במקום והחזרתי את הפיקה למקומה. לאחר מכן החלה המטופלת בשיקום ארוך ומתמשך לחיזוק הברך ולמניעת פריקות חוזרות. בנוסף, הייתי שותף במציאת פתרון של תותבת מיוחדת במינה כדי שתהיה נוחה וקלה עבורה וגם תמנע פריקה חוזרת של הברך.

"מקרה זה הוא אחד מרבים שבו מתבטא הקשר אל המטופלים הקטועים שמרגישים נוח לעדכן אותי בכל דבר ואני מנסה לסייע להם במה שניתן".

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?

"המוטו שלי בעבודה הוא שאין מטופל שאנו לא יכולים לטפל ולעזור לו להשתקם. מצד שני, צריך לדעת שיש דברים שאנו לא יכולים לרפא, ולדעתי זה הדבר הכי קשה בעבודה".

אם לא היית רופא...?

"כשסיימתי את לימודי מדעי החיים עמדו בפני שתי אפשרויות: להמשיך ללימודי רפואה או לוטרינריה, אז כנראה שהייתי וטרינר. נכון שהייתי מוכן לעשות הפסקה קטנה מהמקצוע לשבוע-שבועיים או אפילו לחודש, ואולי לחזור להיות חקלאי ולעבוד במטע או בבקר, לרכוב על סוסים, או להיות מציל בבריכה - אלו רק כמה מהעבודות שבהן עסקתי כשהייתי צעיר, אבל אז לבטח הייתי רוצה לחזור לעסוק ברפואה".

מה אתה נהנה לעשות בזמנך הפנוי?

"לפני כשנתיים הצטרפנו נעה אשתי ואני לחבורת הזמר 'לשיר ביחד' במודיעין. האמת שתמיד אהבתי לשיר - בבית הורי היינו שרים אחרי ארוחות שישי שירי ארץ ישראל והייתי גם חבר מקהלה כשהייתי קטן, בן אחד עם עוד 11 בנות, אבל לא היה לי אכפת - העיקר שאוכל לשיר. למזלי, הצטרפנו לחבורת הזמר, בניצוחו של איתי לב, ומאז אנו נפגשים פעם בשבוע, לומדים שירים ומתאמנים עליהם, ואף יצא לנו להופיע בחו"ל עם החבורה".

לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?

"מערכת הבריאות הישראלית היא מערכת מורכבת ולצערנו לא מספיק מתוגמלת, לא רק בתגמול כלכלי ישיר לרופאים אלא מורגשת השחיקה הרבה של המערכת ושל העובדים בה. בישראל יש אחת ממערכות הבריאות הטובות בעולם ביחס לכסף שהממשלה משקיעה בה. הייתי שמח אם בישראל לא היו מלחמות עם שכנינו ולא היו גופים שלא עובדים ולוקחים חלק מהעוגה התקציבית, אך זה המצב.

"אם הייתי יכול לשנות, הייתי מנסה לשפר את ההמתנות המרובות שיש למטופלים לתורים לרופאים מומחים, לניתוחים ולהדמיות. הייתי מוריד את הביורוקרטיה של טפסי 17. המצב שבו מטופל שאין לו קשרים או כסף צריך להמתין לרופא או לפרוצדורה כלשהי מעל שלושה חודשים יוצר פערים גדולים בחברה".

נושאים קשורים:  ד"ר אורן ברזל,  שיקום אורתופדי,  אורתופדיה,  המרכז הרפואי "שיבא",  חדשות,  קטועי גפיים,  ד"ר יצחק זיו-נר,  פרופ' אירי ליברגל,  מגזין,  טופס 17
תגובות
12.07.2019, 13:46

ברכת הצלחה לדר' ברזל

אנונימי/ת
12.07.2019, 15:01

מה הכוונה ״גופים שלא עובדים ולוקחים חלק בעוגה התקציבית״ מצאת גם כאן במה להשתלח בחרדים? ההסתה מכל כיוון אפשרי נמאסה!!!!!!!!!!
החרדים ברובם עובדים ושעורי האבטלה במגזר זה זהים לאחוזים במגזר הכללי.
די לדחוף הסתה בכל דלת וחלון אחורי.
בסוף עוד תהיה פה מלחמת אחים.
אפשר לומרשזה כבר די קורה ולא ע״י הנאצים.

אנונימי/ת
12.07.2019, 18:37

האם במקרה שלך מתאים הפסוק "על ראש הגנב בוער הכובע"? הוא לא הזכיר חרדים ואם כך בכל זאת הבנת כנראה יש לך בעיה בהבנת הנקרא.

אנונימי/ת
12.07.2019, 18:37

האם במקרה שלך מתאים הפסוק "על ראש הגנב בוער הכובע"? הוא לא הזכיר חרדים ואם כך בכל זאת הבנת כנראה יש לך בעיה בהבנת הנקרא.

14.07.2019, 11:48

כתבה משכילה ומאירה. רופא נעים. נהניתי לקרוא.