במחקר חדש שנערך ב-Université Paris Sorbonne בפריס, צרפת והתפרסם בכתב העת Pediatrics, ביקשו החוקרים לדווח תוצאות קליניות והדמייתיות ארוכות טווח של ילדים בני 15 שנים ומטה אשר קיבלו טיפול עקב אניורימזה מוחית קרועה או סימפטומטית ולזהות גורמים פרוגנוסטיים לתוצאה קלינית, חזרה, ודימום חוזר.
עוד בעניין דומה
החוקרים זיהו באופן רטרוספקטיבי את כלל המקרים של מפרצת מוחית בין השנים 2000 ו-2015 ולאחר מכן העריכו באופן פרוספקטיבי חסימה ארוכת טווח באמצעות MRI מוח ומדדים של תוצאות קליניות: התוצאה נחשבה כטובה אם היה ציון King’s Outcome Scale for Childhood Head Injury של 5 ומעלה. החוקרים ביצעו אנליזה חד-משתנית ורגרסיה לוגיסטית בינארית בכדי לזהות משתנים הקשורים לתוצאות קליניות והדמייתיות.
51 ילדים (גיל ממוצע 8.5 שנים, סטיית תקן 1.1) עם 37 מפרצות קרועות ו-15 מפרצות סימפטומטיות, נכללו במחקר ועברו טיפול אנדו-וסקולרי (84%) או מיקרו-כירורגי (16%). על אף שיעור תמותה של 19.6%, בתקופת מעקב ממוצעת של 8.3 שנים, 35 ילדים (68.6%) היו עם תוצאות טובות. שיעורי דמם שנתיים וחזרה של מפרצת עמדו על 1.4% סטיית תקן 1.1% ו-2.6% סטיית תקן 1.8%, בהתאמה. איסכמיה מוחית, בין אם ראשונית או במהלך החודש הראשון, ניבאה תוצאה קלינית גרועה באנליזה רבת-משתנים (יחס צולב של 25, רווח סמך 95% של 0.43 עד 143 ; p<0.0001), בעוד גודל מפרצת של מעל 5 מ"מ היה הגורם היחיד שנמצא קשור לחזרה (יחס צולב 14.6, רווח סמך 95% של 2.4 עד 86.1 ; p=0.003).
החוקרים מסכמים ששני שליש מהילדים בני 15 שנים ומטה אשר סבלו ממפרצת מוחית סימפטומטית או קרועה היו עם תוצאה ארוכת טווח טובה. שיעורי דמם וחזרה שנתיים היו נמוכים אחרי טיפול אנדו-וסקולרי או ניתוחי. מעקב הדמייתי ארוך טווח מסייע בתיאור הישנות של המפרצת או יצירה של מפרצת חדשה, יחד עם מניעה של אירועים של דמם חוזר.
מקור: