לוקמיה מיאלואידית חריפה

שילוב חדשני של ונטוקלקס עם נוגדות-מתילציה הוכח כיעיל ובטוח לחולי AML מבוגרים

מחקר עוקבה זה בחן את היעילות והבטיחות של שילוב בין התרופה ונטוקלקס (Venetoclax) לבין נוגדות המתילציה דציטבין (Decitabine) או אזאציטידין (Azacitidine), עבור חולי AML מבוגרים שטרם טופלו

26.06.2019, 17:31
כימותרפיה (צילום: אילוסטרציה)

התגובה של חולים מבוגרים המאובחנים בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML) לטיפול ההשראה (אינדוקציה) הכימותרפי איננה טובה. ההשלכה של ביטוי יתר של החלבון BCL-2י(B-cell lymphoma 2) היא הישרדות של תאי ה-AML ועמידות לטיפול. מטרתו של מחקר זה הייתה לדווח על הבטיחות והיעילות של טיפול עם התרופה ונטוקלקס (Venetoclax) בשילוב עם דציטבין (Decitabine) או אזאציטידין (Azacitidine).

מחקר שלב b1 זה היה גדול, רב-מרכזי, ובוסס על העלאת מינון והרחבת הטיפול. המטופלים שנכללו במחקר (145 מטופלים) היו חולי AML בני 65 ומעלה שטרם קיבלו טיפול למחלתם, וכן לא היו מועמדים לטיפול כימותרפי מוגבר. במהלך העלאת המינון, ונטוקלקס ניתנה פומית במינון של 400, 800 או 1,200 מיליגרם ביום, בשילוב עם דציטבין (20 מיליגרם/מטר רבוע, בימים 1-5 של הטיפול, מתן תוך-ורידי) או עם אזאציטידין (75 מיליגרם/מטר רבוע, ימים 1-7 של הטיפול, מתן תוך-ורידי או תת-עורי). במהלך הרחבת הטיפול, ונטוקלקס ניתנה במינון 400 או 800 מיליגרם יחד עם כל אחת משתי התרופות האחרות (המשתייכות לקבוצת נוגדות המתילציה).

הגיל החציוני של המטופלים היה 74 שנים, ומאפייני תורשה תאיים (ציטוגנטיים) המוגדרים כבעלי סיכון מוגבר נמצאו ב-49% מהם. האירועים החריגים הנפוצים היו בחילה (מעל 30%), שלשול, עצירות, ספירת נויטרופילים נמוכה בליווי חום, עייפות, תת-ריכוז של אשלגן בדם, ירידה בתיאבון, וספירה נמוכה של תאי דם לבנים. לא נצפו מקרים של תסמונת פירוק הגידול. עם הגעה לזמן החציוני של המחקר (8.9 חודשים), 67% מהמטופלים (בכל המינונים) הגיעו למצב של הפוגה מלאה (CR) או להפוגה מלאה הכוללת התאוששות ספירות שאיננה מלאה (CRi). שיעור המטופלים שהגיעו ל-CR+CRi לאחר טיפול עם ונטוקלקס במינון 400 מיליגרם ועם אחת מהתרופות נוגדות-המתילציה היה 73%. למטופלים עם  מאפיינים ציטוגנטיים בסיכון גבוה ולמטופלים בני 75 ומעלה, היו שיעורי CR+CRi של 60% ו-65%, בהתאמה. המשך החציוני של CR+CRi (בכל המטופלים) היה 11.3 חודשים, ומשך ההישרדות החציוני היה 17.5 חודשים. הקבוצה שטופלה עם ונטוקלקס במינון 400 מיליגרם לא הגיעה למשך ההישרדות החציוני.

החוקרים הסיקו שהשילוב החדשני של ונטוקלקס עם דציטבין או אזאציטידין היה יעיל, וכן נסבל היטב על ידי חולים מבוגרים עם לוקמיה מיאלואידית חריפה.

מקור: 

DiNardo, CD. et al. (2019). Blood. 133(1):7-17

נושאים קשורים:  לוקמיה מיאלואידית חריפה,  ונטוקלקס,  דציטבין,  אזאציטידין,  מחקרים
תגובות