נכון להיום, כאשר אין עדויות ברורות, קיים קושי רב בבחירה של טיפול אימונולוגי לטיפול ביבלות מבין האפשרויות הקיימות. מטרת המחקר הייתה להשוות, באמצעות מטה-אנליזה, את היעילות של טיפולים אימונולוגיים תוך-נגעיים (intralesional) שונים.
עוד בעניין דומה
החוקרים כללו באנליזה מחקרים מבוקרים אקראיים שהשוו בין טיפולים אימונולוגיים תוך-נגעיים לבין טיפול בהקפאה (cryotherapy), אינבו או טיפול עם imiquimod. החוקרים הציגו את התוצאים באמצעות יחסי הסיכויים עם רווח בר סמך של 95%. הניתוחים הקונבנציונליים והמטה-אנליזה (עם גישת שכיחויות) בוצעו באמצעות תוכנה. בנוסף, החוקרים השתמשו ב-P-score על מנת לדרג את הטיפולים השונים.
המטה אנליזה שביצעו החוקרים כללה 17 מחקרים מבוקרים אקראיים (1,676 מטופלים) והראתה ש-PPD (חיסון purified protein derivative, יחס הסיכויים 39.56), MMR (חיסון חצבת, חזרת ואדמת, יחס הסיכויים 17.46) ואינטרפרון בטא (יחס הסיכויים 15.55) היו בעלי היעילות הגבוהה ביותר מבחינת החלמה מלאה באתר הנגעים הראשונים בהשוואה לאינבו.
כאשר החוקרים בדקו החלמה מלאה באזור מרוחק, הם מצאו כי חיסון עצמי (יחס הסיכויים 79.95), PPD (יחס הסיכויים 42.95) ו-MMR (יחס הסיכויים 15.39) היו עדיפים באופן סטטיסטי על פני אינבו.
על פי ה-P-score, החוקרים מצאו כי MMR עדיף על טיפולים אחרים בהפחתת הסיכון לחזרה באותו אזור.
המגבלות של המחקר הנוכחי היו גודל המדגם הקטן יחסית בחלק מההשוואות וההבדלים שהיו במאפייני הבסיס.
החוקרים הסיקו כי PPD ו-MMR הם הטיפולים היעילים ביותר לצורך הגעה להחלמה מלאה באזור הנגע הראשוני ובאזורים מאוחרים (יחד עם חיסון עצמי במקרים של החלמה באזורים מרוחקים) וכי הם מפחיתים את שיעורי החזרה באותו אזור בהשוואה לטיפול בהקפאה ולטיפולים אימונולוגיים אחרים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
