מטרת המחקר הייתה לקבוע במחקר עוקבה פרוספקטיבי שכלל אנשים מרקעים שונים החולים בזאבת, את התדירות, השיוך, הקשר, הן בקליניקה והן בנוגדנים שבאים לביטוי בעת פסיכוזה על רקע זאבת ותוצאים קצרי וארוכי טווח כפי שהוערכו על ידי הרופאים והמטופלים.
עוד בעניין דומה
המטופלים עברו הערכה שנתית ל-19 אירועים נוירופסיכיאטריים הכוללים בתוכם פסיכוזה. בנוסף החולים הוערכו על ידי השאלונים SLE Disease Activity Index 2000, Systemic Lupus International Collaborating Clinics/American College of Rheumatology Damage Index, Short Form 36. עבור ניתוח הנתונים נעשה שימוש בזמן עד לאירוע ורגרסיות לינאריות.
מתוך 1,826 חולי זאבת שהשתתפו במחקר, 88.8% היו נשים ו-48.8% היו ממוצא לבן. הגיל הממוצע ± סטיית התקן עמד על 13.3 ± 35.1 שנים, משך המחלה בתחילת המחקר עמד על 4.2 ± 5.6 חודשים, ומשך המעקב הממוצע עמד על 4.5 ± 7.4 שנים. במהלך זמן המחקר אירעו 31 אירועים של פסיכוזה בקרב 28 מהמטופלים (1.53%), כאשר לרוב המטופלים היה אירוע בודד (26/28 מהמטופלים). ברוב המטופלים (20/25) ואירועי הפסיכוזה (28/31), הפסיכוזה הייתה מקושרת לזאבת ולרוב התרחשה בשנה שלפני האבחנה או בשלוש השנים הראשונות שלאחר האבחנה. נמצא קשר חיובי בין פסיכוזה בזאבת לבין אירועים נוירופסיכאטריים אחרים (יחס סיכונים 3.59, רווח בר-סמך 95%: 1.16-11.14), מין זכרי (יחס סיכונים 3.0, רווח בר-סמך 95: 1.20-7.50), גיל מוקדם בעת האבחנה (יחס סיכונים לכל 10 שנים 1.45, רווח בר-סמך 95%: 1.01-2.07) ומוצא אפריקאי (יחס סיכונים 4.59, רווח בר-סמך 95%: 1.79-11.76).
רוב האירועים הפסיכוטיים נפתרו עד לביקור השנתי השני אצל הרופא המטפל, ביחד עם שיפור בשאלון SF-36.
מקור: