שימוש יתר באנטיביוטיקה עלול לאפשר עמידויות לאנטיביוטיקה וקשור לתוצאות לא רצויות בקרב יילודים. במחקר חדש שנערך במספר מרכזים בקנדה, והתפרסם בכתב העת Pediatrics, ביקשו החוקרים לעקוב אחרי הקשר בין משך הטיפול האנטיביוטי לבין תוצאות קצרות-טווח בקרב יילודים שנולדו במשקל נמוך מאוד (very low birth weight, VLBW) (פחות מ-1,500 גרם) ללא אלח דם שהוכח בתרביות.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו תינוקות VLBW אשר אושפזו ביחידות לטיפול נמרץ יילודים (NICU) ברשת היילודים הקנדית בין השנים 2010 ל-2016 אשר נחשפו לאנטיביוטיקה בשבוע הראשון ללא אלח דם שהוכח בתרביות. חשיפה לאנטיביוטיקה חושבה כמספר הימים אשר היילוד טופל באנטיביוטיקה בשבוע הראשון לחייו. התוצאה העיקרית המורכבת הוגדר כתמותה או כל תחלואה מז'ורית (פגיעה נוירולוגית קשה, רטינופתיה של פגות, אנטרו-קוליטיסי נמקי, מחלה ריאתית כרונית או זיהום שנרכש בבית החולים).
מתוך 14,207 תינוקות שנכללו, 21% (N=2950) 38% ,(n=5401) ו-41% (n=5856) קיבלו 0, 1 עד 3 ו-4 עד 7 ימים של אנטיביוטיקה, בהתאמה. חשיפה לאנטיביוטיקה במשך 4 עד 7 ימים הייתה קשורה לסיכון גבוה יותר לתוצאה המורכבת (יחס צולב מתוקן של 1.24, רווח סמך 95% של 1.09-1.41). כל יום נוסף של טיפול באנטיביוטיקה היה קשור לעלייה ב-4.7% (רווח סמך 95% של 2.6% עד 6.8%) בסיכון לתוצאה המורכבת ועלייה של 7.3% (רווח סמך 95% של 3.3% עד 11.4%) בסיכון בקרב תינוקות VLBW בסיכון נמוך לאלח דם מוקדם (לידה בניתוח קיסרי, ללא צירי לידה וללא כוריואמניוניטיס).
החוקרים מסכמים שחשיפה ממושכת לאנטיביוטיקה אמפירית בשבוע הראשון לחיים בתינוקות VLBW קשורה לסיכון מוגבר לתוצאה המורכבת. נוהג זה מהווה מטרה אפשרית של תוכניות לשימוש מושכל באנטיביוטיקה.
מקור: