רמות פריון הילודה בישראל גבוהות יותר מאשר בכל מדינה מפותחת אחרת וזה הגורם העיקרי לשיעור הגידול באוכלוסיה בארץ הנחשב לחריג. אולם, הפריון בישראל יוצא דופן גם בכך שניכרות בו נורמות לעידוד ילודה החוצות מגזרים, רמות השכלה ורמות דתיות שונות וכן מפני שהעלייה בפריון התרחשה בד בבד עם העלייה בגיל הלידה הראשונה והתרחבות ההשכלה בקרב נשים, לפחות באוכלוסיה היהודית. כך קובע דו"ח חדש על דפוסי הפריון יוצאי הדופן בישראל שפרסם מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. את הדו"ח כתבו אלכס וינרב, דב צ'רניחובסקי ואביב בריל.
עוד בעניין דומה
הדו"ח מדגיש כי שיעור הפריון הכולל בישראל בשנת 2015 היה 3.1 - גבוה במידה חריגה ומעל "שיעור ההחלפה" - מספר הילדים הממוצע לאישה הנחוץ כדי לשמור על גודל האוכלוסיה, העומד על 2.1.
ב-150 השנים האחרונות המגמה הכללית בעולם היא ירידה ניכרת בשיעורי הפריון. השינוי הראשון, המכונה "מפנה הפריון", הוריד את שיעור הפריון הכולל ל-3-2 ילדים לאישה. במסגרת "מפנה הפריון השני", שהתרחש בשנות ה-70, ירד השיעור אל מתחת ל-2 ילדים לאישה. אולם ישראל היא היחידה מבין כלל מדינות ה-OECD שמפנה הפריון השני לא התרחש בה.
מחברי המסמך ציינו כי שיעור הפריון הכולל בישראל הוא בראש טבלת ה-OECD וגבוה כמעט בילד אחד ויותר בהשוואה למדינות הפוריות ביותר אחרי ישראל - מקסיקו וטורקיה. שיעור הפריון הכולל בישראל גבוה בהרבה גם מהשיעור במדינות BRICS (ברזיל, הודו, רוסיה, סין ודרום אפריקה) וכן בכלכלות מתפתחות אחרות.
למרות ההבדלים הרבים ביניהן, המדינות שישראל קרובה אליהן ביותר מבחינת רמת הפריון הן מצרים וסוריה.
שיעור הפריון הכולל בישראל מעולם לא ירד אל מתחת ל-2.8 ילדים, ואף עלה ב-0.2 נוספים בין 1995 ל-2015. פרט לישראל, בכל המדינות ששיעור הפריון הכולל שלהן עלה על 2.0 בשנת 1995 חלה ירידה בפריון עד שנת 2015.
שיעורי הפריון של קבוצות שונות באוכלוסיה בישראל דומים זה לזה באופן יחסי. העלייה של 0.2 ילדים בשני העשורים האחרונים נובעת במידה רבה מהפריון שחל באוכלוסיה החילונית והמסורתית.
בין 1960 ל-2016 ירד שיעור הפריון הכולל של הנוצרים בארץ מ-4.68 ל-2.05; הפריון בקרב הדרוזים צנח מ-7.3 ל-2.3 ילדים בשנים 2010-1970 והפריון בקרב המוסלמים צנח גם הוא משיעור המוערך ב-9.2 בשנת 1965 ל-3.3 ילדים, 50 שנים לאחר מכן.
מאז שנת 2005 רמות הפריון בישראל נמצאות כל הזמן במגמת עלייה וזאת למרות שהפריון בקרב המוסלמים והדרוזים ירד והפריון בקרב הנוצרים יציב. כל זאת בגלל עלייה בפריון בקרב יהודים. בין 1960 לתחילת שנות ה-90 חלה אמנם ירידה מסוימת בקרב יהודים, אך מאז הוא שוב עולה.
מאז שנות השמונים של המאה העשרים שיעור הפריון הכולל בישראל נע סביב 7 ילדים לאישה בקרב חרדים, וסביב 2.5 לאישה בקרב חילונים ומסורתיים המגדירים עצמם כלא-דתיים. באוכלוסיה החרדית בשנים 2013-2007 הוא היה מעט נמוך יותר מהפריון באמצע שנות התשעים, ואילו הפריון בקרב האוכלוסיה היהודית שאיננה חרדית עלה מאז שנות התשעים.
גם בקרב הנשים היהודיות המזדהות כחילוניות וכמסורתיות שיעור הפריון הכולל מעולם לא ירד מ-2.2, כך שהוא גבוה יותר משיעור הפריון הכולל בכל המדינות האחרות ב-OECD.
שיעור הפריון מחוץ לנישואים הוא מהנמוכים שבעולם
נושא אחר שעלה במחקר הזה: במדינות ה-OECD ובמדינות מפותחות נוספות יש מתאם חיובי בין שיעור הפריון הכולל לבין שיעור הילדים הנולדים מחוץ למסגרת הנישואים. אולם בישראל מתאם זה איננו מתקיים: למרות שיעור הפריון הגבוה במדינה, שיעור הפריון מחוץ לנישואים הוא מהנמוכים שבעולם (פחות מ-10%, לעומת כ-40% בממוצע ב-OECD). עם זאת, שיעור זה נמצא במגמת עלייה: מ-3% בשנת 2000 ל-5% ב-2016 בקרב נשים בנות 39-25 ומ-7% ל-17% מבין כלל הלידות של נשים בגיל 40 ומעלה.
עוד ציין דו"ח המחקר כי הגיל בעת הלידה הראשונה במדינות ה-OECD ממשיך לעלות, בעיקר בשל שיפור בגישה לאמצעי מניעה יעילים ובשל העלייה ברמות ההשכלה והתעסוקה בקרב נשים, ויש לכך מתאם שלילי עם שיעור הפריון.
בשנים 2016-1994 הגיל בעת הלידה הראשונה עלה בכ-3 שנים בקרב נוצריות ודרוזיות, ובשנה אחת עבור מוסלמיות. העלייה תואמת את הירידה בשיעור הפריון הכולל באוכלוסיות אלו.
לעומת זאת, בקרב נשים יהודיות, הגיל בעת הלידה הראשונה עלה בכ-2.8 שנים בתקופה זו, אף על פי ששיעור הפריון הכולל בקרב יהודיות לא-חרדיות עלה בכ-0.2 ילדים כאמור. המשמעות היא שהעלייה בשיעורי הפריון בגילאים מבוגרים חזקה יותר מהירידה בפריון בגילאים צעירים יותר.
במדינות שבהן נפוצים אמצעי מניעה, אין קשר ברור בין שכיחות החיים ללא ילדים לבין שיעור הפריון הכולל. במדינות מזרח אירופה יש נטייה פחותה לחיים ללא ילדים, לצד שיעור פריון כולל נמוך יותר בהשוואה למדינות שבמערב אירופה וכן ארה"ב, קנדה ואוסטרליה.
באופן כללי שיעור האנשים החיים ללא ילדים בישראל נמוך יחסית. התופעה מעט נפוצה יותר בקרב נשים ערביות מאשר בקרב יהודיות: ל-13.7% מהנשים הערביות בגיל 59-45 אין ילדים, לעומת 6.4% מהיהודיות בנות אותו הגיל.
ככל שההשכלה עולה – הפריון יורד
רמת ההשכלה בקרב נשים, ציינו מחברי הדו"ח, היא מהגורמים החשובים ביותר המשפיעים כבר זמן רב על הפריון. משכילות יולדות מעט יותר ילדים מנשים משכילות פחות - לכן לעלייה ברמות ההשכלה הרצויה ברמה האישית וברמה החברתית יש "מחיר": ירידת הפריון בחברות שונות.
ברוב קבוצות האוכלוסיה בישראל, ככל שההשכלה עולה – הפריון יורד. המצב שונה בשתי קבוצות: בקרב גברים יהודים שאינם חרדים מספר הילדים זהה בקרב אקדמאים ובקרב בעלי השכלה נמוכה יותר. בקרב חרדיות אקדמאיות, גיל הלידה מאוחר יחסית, אך עד סוף שנות השלושים לחייהן הפריון עולה ומתלכד עם התוואי של חרדיות בעלות השכלה נמוכה.
עיקר ההבדל בפריון בין ישראל למדינות המפותחות נובע מכך שמשפחות משכילות יחסית – ששיעורן מבין המשפחות בישראל גבוה וממשיך להתרחב – מביאות לעולם הרבה יותר ילדים ממקבילותיהן באירופה. בשל דפוסים אלה, שיעור גבוה יותר מהילדים בישראל נולדים להורים מבוגרים יותר ולהורים אקדמאים וזאת בהשוואה לכל מדינה אחרת החברה ב-OECD.