החייאה

הוראת אי החייאה בילדים עם סרטן בסוף החיים

החוקרים מסיקים כי כיום הורים רבים לילדים עם סרטן בסוף החיים חותמים על הוראות "אי החייאה" (DNR)

החייאה. צילום אילוסטרציה

הוראות "אי החייאה" (do not resuscitate - DNR) מהוות חלק בלתי נפרד מטיפול בסוף החיים במטופלים עם סרטן סופני. בעבודה רטרוספקטיבית זו החוקרים סקרו את הרשומות הרפואיות של מטופלים אשר טופלו בבית חולים שלישוני במחלקה אונקולוגית לילדים בין מאי 2006 ומאי 2017.

החוקרים אספו מידע בנוגע למספר הימים בין חתימה על DNR לתמותה, גיל בזמן המוות, מין, סוג המחלה והסטטוס שלה, מקום המוות ותמותה. בוצע שימוש במבחני X² ו-t-test כמקובל.

מתוך 225 מטופלים [127 ילדים, 98 ילדות; גיל חציוני 10.0 שנים (טווח, 0.4-23.4)] שנרשמו למחקר, 130 (57.8%) סיפקו הוראת DNR חתומה על ידי האפוטרופוסים. בנוסף, 29.3%, 44.8% ו-25.8% ממקרי המוות אירעו במחלקה האונקולוגית לילדים, בטיפול נמרץ ובבית או בית חולים אחר, בהתאמה. החוקרים מצאו כי ישנה עלייה שנתית במספר החותמים על DNR. הזמן החציוני בין חתימה על DNR ותמותה היה יומיים (טווח, 0-88 ימים). יתרה מכך, הוראות DNR נחתמו יותר על ידי הורים לילדים עם מחלה המדרדרת באיטיות ואלו עם שרידות כללית מוארכת.

החוקרים מסיקים כי חתימות על הוראות DNR ברורות הינן נפוצות בקרב הורים לילדים בני עשר שנים ומעלה עם סרטנים בסוף החיים. ייתכן וישנו יישום לא מספק של חתימה על הוראות אלו בקרב הורים לילדים הקטנים מעשר שנים.

מקור:

Chang, C. et al. (2018) Journal of Palliative Care Medicine. 8(4), 340

נושאים קשורים:  החייאה,  סרטן,  סוף החיים,  מחקרים
תגובות