חדשות

הלכה לעולמה פרופ' אירנה (אירקה) מוניס, מומחית ברפואת הרדמה ברמב"ם

בוגרת המחזור הראשון של הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, שהעמידה דורות של רופאים בתחומה, הלכה אמש לעולמה בגיל 93. "דוקטורס אונלי" מביא קטעים מראיון עימה

פרופ אירנה (אירקה) מוניס-חס ז"ל. צילום: ארכיון רמב"ם

פרופ' אירנה (אירקה) מוניס-חס, שהיתה מומחית מובילה ברפואת הרדמה בבית החולים רמב"ם בחיפה, מי שהעמידה כמה דורות של רופאים בתחומה, הלכה אתמול (ד') לעולמה והיא בת 93. השאירה אחריה בן ובת, פרופ' עידית מטות, מנהלת מערך ההרדמה, כאב וטיפול נמרץ במרכז הרפואי תל אביב, נכדים ונינה. הלווייתה תתקיים מחר (שישי) ב-10:30 בבית העלמין שדה יהושע (שער ברוש) בחיפה.

פרופ' מוניס-חס היתה בין 63 בוגרי המחזור הראשון של הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבלה תואר דוקטור לרפואה בטקס חגיגי שנערך בבנייני האומה בירושלים. ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, התכבד להעניק לבוגרים את הדיפלומות.

עד ימיה האחרונים היתה פעילה מאוד, צלולה, בעלת זיכרון מופלא לפרטים ("זה בגלל הברידג'" הסבירה בשעתו), לא אחת ביקורתית ונודעה כמתנסחת בלשון חדה.

כריכת הספר "יומנה של אירקה"

בשנת 2000 ראה אור ספרה "יומנה של אירקה" המבוסס על יומן שכתבה בהיחבא בשנות מלחמת העולם השנייה וימי השואה. "מסמך מעניין ונוגע ללב", כתב עליו פרופ' שבח וייס, בעבר יו"ר הכנסת ושגריר ישראל בפולין.

הסופר א.ב. יהושע כתב על כך: "אין זה שכיח למצוא יומן שנכתב על ידי נערה בעצם ימי השואה, בתקופה קצרה יחסית. יומן שבו אנו קוראים אמת אינדיווידואלית שנכתבה בשעת שיא של המצוקה. אמת ללא פרספקטיבה, ללא תקווה לעתיד, ללא עיבוד של הימים 'שלאחר', ללא ידיעה אפילו שמישהו יקרא בכלל את היומן. יומן - נוסח אנה פרנק".

בשיחה ל"דוקטורס אונלי", שפורסמה באתר בינואר 2017, סיפרה פרופ' מוניס-חס: "בטקס החגיגי ההוא בבנייני האומה התכבד לא אחר מראש הממשלה דוד בן גוריון להעניק לכולנו את הדיפלומות. היה מרגש מאוד. האירוע חקוק היטב בזיכרוני. 'אני רוצה לראות פה גם יותר רופאים מקרב אלו שעלו לישראל מרוסיה', אמר בן גוריון בפאתוס המוכר שלו.

"הוא אמר זאת משום שהיתה בינינו קבוצה די גדולה של עולים מבולגריה וכן ילדי 'האליטות' הארץ-ישראליות של אותם הימים, שנסעו ללמוד רפואה בשווייץ, צרפת ואמסטרדם ולאחר מלחמת השחרור שבו לארץ.

"אני עליתי לארץ מפולין. לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה הספקתי ללמוד חמש שנים רפואה בלודז'. הלימודים היו באותם ימים בחינם. ידעתי שאם אסיים את לימודי הרפואה בפולין לא ייתנו לי לצאת ממנה לארץ ישראל באופן חוקי. אז ברכבת משא הגעתי יחד עם אמי לגבול עם צ'כיה. אבא שלי, שהיה רוקח, ניספה בשואה. שוטרי הגבול הפולנים שאלו מהו מקצועי. אמא ענתה רוקחת. שוטר אחד העיף בה מבט ואמר בזלזול: 'סתם זקנה בת 50' ואפשר לה לעבור לצד השני. כשאני נשאלתי מה למדתי, עניתי להם 'ספרות פולנית אבל לא עשיתי בחינות'. השוטר העיר: 'אנחנו לא צריכים מטומטמים'. לאחר שוויתרתי רשמית על האזרחות הפולנית, חציתי גם אני את הגבול".

אירקה, כפי שהיתה מוכרת לרבים מעמיתיה ותלמידיה, הגיעה לארץ במאי 1950. "התגוררנו במחנה העולים 'שער העלייה' בכניסה לחיפה", סיפרה. "התנאים היו ממש פרימיטיביים. פגשתי שם במקרה מכר שלמד איתי באותה הכיתה בלודז'. הוא סיפר כי התקבל ללימודי הרפואה בירושלים, אבל אמר כי ההרשמה הסתיימה כבר. אבל החלטתי בכל זאת, מבלי לדעת אלא עברית מאוד בסיסית, לנסוע לירושלים ולנסות להתקבל.

"המשנה לדיקן היה פרופסור משה פריבס,  ממייסדי בית הספר לרפואה, יליד ורשה, ממשפחה מיוחסת שהיוותה השראה לסיפור 'משפחת מושקט' שכתב הסופר יצחק בשביס-זינגר. הוא ראיין אותי ומיד הודיע שהתקבלתי".

על מוריה בפקולטה לרפואה הראשונה בישראל, סיפרה: "היה כמובן פרופסור ישעיהו ליבוביץ - רופא, מורה, ביולוג, כימאי, משפטן - בעצם מה לא. הוא חשב עצמו ממש לרמב"ם. לא אהבתי במיוחד את ההרצאות שלו משום שעל כל נושא וסוגיה שלימד היה לו גם מה לומר ותמיד ההפך ממה שבעצמו לימד...

"והיה גם פרופסור גדעון מר, אביו של שחקן ובמאי התיאטרון ג'וליאנו מר חמיס, שנרצח בג'נין ב-2011. פרופסור מר לימד אותנו על מחלות זיהומיות. היה בעל שם עולמי כחוקר מלריה. דמות של יהודי רוסי שכאילו יצא מתוך סיפור של דוסטוייבסקי. ואיך אפשר לשכוח את פרופסור ברנרד צונדק האגדי שהיה ראש המחלקה לגינקולוגיה ב'הדסה' ופיתח ערכת בדיקה להריון, ערכת צונדק-אשהיים.

"הרצאות שמענו במגרש הרוסים בירושלים או בבניין הישן של 'הדסה' בעיר. הנסיעה מחיפה, שם התגוררתי, לירושלים היתה בעיקר ברכבת ונמשכה כמעט חצי יום.

"חלק מהמורים דיברו איתי בכלל גרמנית. הבחינות היו בעברית. אלא שאני ידעתי עברית בסיסית מאוד מהבית. אמנם דיברנו רק פולנית, אבל אבא הביא לי מעיר אחרת מורה מיוחד לעברית כדי שילמד אותי. זה היה עוד בילדות, לפני המלחמה".

מצוידת בדיפלומה ובתואר דוקטור לרפואה נשלחה מוניס-חס, "מיד לאחר הטקס", לשמש כרופאת מעברת ראש פינה.

"לא היה לי שמץ ניסיון במיוחד ברפואת נשים. עד שהגעתי לשם, היה שם אח, יליד רומניה. הוא 'קיבל את הלידות', כך הגדירו זאת אז. כולן נעשו במעברה. ד"ר אוחובסקי היה אחראי על כל נושאי הרפואה בראש פינה והסביבה וגם בקיבוצים. הוא היה מגיע למרפאה דלת האמצעים שלי כשהוא רכוב על סוס. הנשים, עולות מתימן ומכורדיסטן, סירבו ללדת בבית חולים - הקרוב ביותר למעברה היה בכלל בית החולים הסקוטי בטבריה. השקעתי מאמץ לא קטן כדי לנסות לשכנע אותן אבל לרוב ללא הצלחה. רק כאשר הוחלט בכנסת שהביטוח הלאומי יעניק גימלה לכל מי שתלד בבית חולים ולא בבית, מאמצי השכנוע שהפעלתי עליהן החלו לשאת פרי. נציג חברת מקורות באותה סביבה התגייס כדי להסיע את היולדות 'שלי' במכוניתו הפרטית. היה אפילו מקרה אחד שאישה אחת ילדה 'לו' במושב האחורי...".

ב-1954 עם בעלה המנוח המהנדס ד"ר יהושע חס, דור שני בארץ ישראל, נסעה אירקה מוניס לבוסטון.

"אלה היו הימים של המקרתיזם בארה"ב", סיפרה באותה שיחה. "מצוד אחר כל מי שנחשד אוהד 'האדומים', הקומוניסטים. כיוון שנולדתי בפולין תחקרו אותי עוד לפני שקיבלתי את אשרת הכניסה לארה"ב. הקונסול האמריקני בחיפה שאל אותי שאלה אחת: מי יותר גרועים, הגרמנים או הרוסים, וכשעניתי ללא היסוס הרוסים, השתכנע מיד להעניק את הוויזה. בעלי עבד שם במפעל, אני עבדתי כבר כרופאה בבית החולים הידוע לנשים בבוסטון".

ב-1957 חזר הזוג מוניס-חס מבוסטון. "הגעתי לרמב"ם, רציתי לעסוק ברפואת נשים, אבל לאחר שיחה לא הכי נעימה עם אחד הבכירים בבית החולים, שהעיר לי כי מבחינתו נשים זה רק במיטה, וכאשר הרמתי גבה, הוסיף מיד: 'כמובן כשהן חולות', החלטתי להתמחות בהרדמה. בין שאר ההישגים האישיים שאני גאה בהם במיוחד: כשהצלחתי להביא לרמב"ם את תא הלחץ הראשון. הוא ניתן לי ממש כמתנה אישית על ידי המיליונר היהודי דייויד רוס, מהתורמים היותר בולטים לטכניון".

נושאים קשורים:  פרופ' אירנה (אירקה) מוניס-חס,  רפואת הרדמה,  רמב"ם,  חדשות
תגובות

זכיתי להכיר אותה מקרוב-מרשימה ובלתי נשכחת

זכיתי להכיר אותה מקרוב-מרשימה ובלתי נשכחת

28.09.2018, 13:19

רופאה מרדימה בעלת ידע רב ומסורה למנותחים, טובת לב ואצילת נפש שעבדתי במחיצתה שנים רבות.
יהי זכרה ברוך ותנחומים למשפחתה

28.09.2018, 13:49

לכבוד הוא לי שבחרנו באותה התמחות ושביתה המוכשרת ממשיכה את דרכה הנצטיינת

הכרתי את אירכה מעבר המחיצה. שה פגרידה ביני כמנתח ובינה המרגדימה. תמיד הגדרתי אותה כ"טיפוס". אכן אישה לא שגרתית ,דעתנית ולוחמת בלתי נלאית לטובת עמיתיה למקצוע. לא הססה לקרוא לי לבי"ח גם שלא הייתי כונן כי זה בשביל המטופל. הצטערתי כשפרשה לגמלאות וצר לי במותה. יהיה זכרונה ברוך

הערכתי את פרופ. אירקה מוניס בהיותי מתמחה ברמבם. אישה נהדרת בעלת חוש הומור מיוחד. תהיה זיכרה ברוך!

02.10.2018, 18:45

הכרתי אותה בתור מנתחת פלסטית ב-בית חולים אלישע. היא נתנה לי הרגשת ביטחון
ששיתוף הפעולה בינינו תמיד ייגמר בהצלחה. שמחתי לעבוד אתה. יהי זכרה ברוך, ותנחומים למשפחתה.