מגזין

פרופיל רפואי: ד"ר דניאלה מגן, מנהלת המכון לנפרולוגיה ילדים ברמב"ם

בין הקיק-בוקסינג ליוגה, היא מאתרת גנים הגורמים למחלות נדירות, מאמינה בכוחה של עבודת צוות במחקר מדעי ושואפת למערכת בריאות שוויונית שמעודדת רופאים להיות full timers ולהקדיש את כל מרצם לעבודה בבתי החולים הציבוריים

ד"ר דניאלה מגן, מנהלת המכון לנפרולוגיה ילדים ברמב"ם. צילום: מיקי קורן

"לאורך שנות עבודתי נצברו אצלי כל כך הרבה מקרים בלתי נשכחים, משמחים ועצובים, מאתגרים ומתסכלים, שקשורים להצלחות ולכשלונות גם יחד, שקשה למנות ולברור מקרה אחד מהעבר", אומרת ד"ר דניאלה מגן, מנהלת המכון לנפרולוגיה ילדים במרכז הרפואי רמב"ם כשהיא מתבקשת לספר על מקרה בלתי נשכח מחייה המקצועיים. "אבל", היא ממשיכה, "דווקא ממש לאחרונה, לפני מספר חודשים, חוויתי באחת הכוננויות חוויה מעצימה ומחשלת, שלמרות הוותק הרב שצברתי במקצוע והמקרים המאתגרים שנחשפתי אליהם לאורך השנים, לא יכלה להשאיר אותי אדישה.

"נקראתי לכוננות לקראת השתלת כליה דחופה באחד מחולי הדיאליזה שלנו", היא מספרת. "התורם היה ילד שאושפז בטיפול נמרץ ילדים ברמב"ם עקב טביעה, מת מוות מוחי, והמשפחה הסכימה, באצילות נפש, לתרום את איבריו. שני הילדים ומשפחותיהם, התורם והנתרם, היו מאושפזים בו זמנית ביחידה לטיפול נמרץ ילדים. התורם - לקראת התרומה, הנתרם - לקראת ההשתלה.

"תחילה הורד הילד התורם לחדר ניתוח לצורך הנצלת האיברים, כשהוריו מלווים אותו, נפרדים ממנו ולא יודעים את נפשם מרוב צער. מיד לאחר מכן הורדנו את החולה שלי לניתוח ההשתלה, כשהוריו מלווים אותו ולא יודעים את נפשם מרב התרגשות וציפייה. שתי משפחות, באותו חדר, באותו זמן, חווות אירוע כל כך מרגש שקשה להכילו. עבור משפחה אחת - טרגדיה, עבור משפחה אחרת - הצלה. ואני עומדת מהצד, ועם כל שנות נסיוני פורצת בבכי ולא יכולה להכיל את כל רגשות החמלה, הצער והתקווה בו זמנית. ההשתלה עברה בהצלחה מרובה, למושתל שלום".

ד"ר מגן, בת 55, נשואה ואם לשלושה ילדים (ענבל 27, עמרי 23, עמית 16), מתגוררת בחיפה. היא מגיעה לעבודה מדי יום במכון לנפרולוגיה ילדים במרכז הרפואי רמב"ם, שהיתה שותפה להקמתו ועליו היא מספרת בגאווה. "אני בוגרת לימודי רפואה בטכניון והתמחיתי ברפואת ילדים בבית החולים רמב"ם. עם סיום ההתמחות פניתי לתחום של נפרולוגיה ילדים והייתי שותפה להקמת המכון לנפרולוגיה ילדים ברמב"ם, שהפך עם השנים מיחידה קטנה למכון מהגדולים מסוגו בארץ.

ד"ר מגן. "למנוע זליגה של הטובים ביותר למערכת הפרטית". צילום: פיוטר פליטר

"המכון שלנו מספק שירות רפואי כוללני לילדים בכל הגילאים, הסובלים ממחלות כליה חריפות וכרוניות לסוגיהן השונים. כיוון שתחום העניין העיקרי שלי הוא מחלות גנטיות של הכליה, השתלמתי בתחום של ביולוגיה מולקולרית במעבדה לרפואה מולקולרית בפקולטה לרפואה בטכניון. בתקופה זו עסקתי במחקר בסיסי ואיתרתי מספר גנים חדשים הגורמים למחלות כליה ולמחלות מטבוליות נדירות".

בהמשך נסעה להשתלמות בנושא באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. עם חזרתה מארה"ב, התמנתה למנהלת המכון לנפרולוגיה ילדים. "מזה למעלה מעשור אני עוסקת באיתור גנים חדשים ולא ידועים הגורמים למחלקות כליה תורשתיות בילדים, ובשנים האחרונות אני שותפה להקמת הפרויקט הנפרו-גנטי ברמב"ם, המקדם אבחון גנטי בכל ילד עם מחלת כליה שסיבתה לא ידועה. בשנת 2014 השקנו ברמב"ם תכנית להשתלות כליה בילדים, לרווחת ילדי צפון הארץ, פרויקט שזוכה להצלחה רבה ואנו גאים בו מאוד".

מהו ההישג המקצועי העיקרי שלך?

"ההישג המקצועי העיקרי שלי הוא עבודת צוות ויצירת שיתופי פעולה רחבים עם מומחים מכל התחומים בבית החולים ומחוצה לו. אופי הרפואה המודרנית והמחקר המדעי כיום, רוחב היריעה וכמות המידע שרופאים ומדענים חשופים אליה, אינם מאפשרים עוד לקדם רפואה ומחקר איכותיים בעבודה פרטנית. רק עבודת צוות, שיתופי פעולה רחבים, שקיפות ושיתוף מידע עם חוקרים ועמיתים למקצוע יכולים לשנות ולקדם עוד את פני הרפואה והמדע, לרווחת החולים".

מדוע בחרת בתחום זה?

"ראשית, בחרתי ברפואת ילדים. היה לי מאז ומתמיד חלום עז להיות רופאת ילדים ולטפל בתינוקות ובילדים קטנים וחסרי ישע, שלא יכולים לבטא את סבלם במילים. במהלך ההתמחות נחשפתי לתחום של מחלות כליה והתאהבתי בו. ריתקה אותי הפיזיולוגיה של הכליה, ה'תבונה' המדהימה שיש באיבר הזה והיכולת להשתמש בכלים חישוביים ולוגיים כדי להבין, לאבחן ולהשפיע על תהליכים בכליה בזמן בריאות ובחולי.

"התמזל מזלי להיות תלמידתם של מורים נפלאים בתחום, בשלבים שונים של התפתחותי המקצועית. מורים נפלאים אלה - ובכללם ד"ר נתן איש שלום, ד"ר אירית וייסמן, ד"ר ראווי רמדאן, פרופ' אורי בתר, פרופ' יעקב גרין ז"ל, פרופ' קרל סקורצקי ועוד רבים וטובים - הגבירו בי את אהבת המקצוע וחשפו אותי ליופיו".

מיהו המודל לחיקוי שלך?

"פרופ' משה ברנט, מנהל מחלקת ילדים, שהיווה עבורי את המודל האולטימטיבי לרופא הילדים השלם, רחב האופקים, שאינו תוחם את עצמו לתחום צר ומסוים. רופא מן הסוג שקשה למצוא היום במקומותינו. הוא לימד אותי לחשוב רפואת ילדים, לשאול את השאלות הנכונות, לגלות ערנות לתופעות קליניות יוצאות דופן ולא לקבל דברים כמובנים מאליהם. הוא העניק לי שיעור לחיים בחמלה ובמסירות לילדים החולים ולמשפחותיהם, ולימד אותי בעיקר להקשיב.

"מפרופ' ישראל זליקוביץ למדתי את אבני היסוד בנפרולוגיה ילדים ובטיפול בילדים עם מחלות כליה, ומפרופ' קרל סקורצקי למדתי ועדיין לומדת שיעור בסקרנות מדעית, חשיבה מחוץ לקופסה, רוחב אופקים שאין דומה לו, אופטימיות, התמדה ואנושיות. אני חשה מאוד בת מזל שהיתה לי הזכות ללמוד ולעבוד במחיצת כל האנשים הללו".

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?

"צניעות וענווה, והימנעות מגבהות לב ומתחושת אומני-פוטנטיות. מזכירה את זה לעצמי כל יום, שעה שעה, כשאני עומדת בפני חולים, משפחותיהם, מחלתם, איתני הטבע והגורל. עיסוק ברפואה לאורך שנים הוא עבורי humbling experience מתמשך, ואני מודה על הזכות שנפלה בחלקי לעסוק בכך".

אם לא היית רופאה, היית?

"מדענית, בתחום כלשהו הקשור למדעי החיים".

ספרי בבקשה על תחביבייך, מה עושה לך טוב?

"ספורט מאתגר, הכרוך במאמצים פיזיים גדולים. עד לאחרונה הייתי מכורה לקיק-בוקסינג, עיצוב דינמי, ריצה וכל מה שמעלה את הדופק למקסימום וגורם להגעה לקצה ולאפיסת כוחות. ההתמכרות לאדרנלין ולמאמץ הפיזי היתה המפלט העיקרי שלי מטרדות היום יום. לאחרונה, עם הגיל ונסיבות החיים, הורדתי הילוך ועברתי להתמקד בפילאטיס ויוגה, וגם שם אני מוצאת רוגע ונחמה. לא יכולה בלי פעילות ספורטיבית, זה סוג של התמכרות רבת שנים. בנוסף אני אוהבת מאוד לטייל בטבע ולקרוא ספרים, מצליחה לקרוא ומוצאת לזה זמן".

לסיום, מה היה משנה במערכת הבריאות?

"הייתי שואפת למערכת שמעודדת יותר ויותר רופאים להיותfull timers  ולהקדיש את כל מרצם וזמנם לעבודה במסגרת בתי החולים הציבוריים. חשוב ש-full timers יגיעו מכל קשת המקצועות הרפואיים ולא רק מן המקצועות הכירורגיים, כפי שקורה היום בעיקר, אלא גם מן המקצועות הפנימיים, ובכללם מתחום רפואת הילדים.

"אני יודעת ש'אמרו את זה קודם לפני', אבל אני מאמינה בכל מאודי שאין תחליף למערכת בריאות ציבורית איתנה. ההון האנושי במערכת הבריאות הציבורית שלנו היום הוא מן המעלה הראשונה. צריך לשמר את טובי הרופאים בשירות הציבורי, לחזק את הישארותם במערכת ולמנוע זליגה של הטובים ביותר למערכת הפרטית. מערכת הבריאות חייבת להישאר שוויונית ונגישה לכל אזרח, במרכז כמו בפריפריה".

נושאים קשורים:  ד"ר דניאלה מגן,  המכון לנפרולוגיה ילדים ברמב"ם,  חדשות,  מגזין,  מחלות כליה,  מחלות מטבוליות,  אבחון גנטי,  full timers
תגובות

הי.
רופאה מבריקה! אישית ואנושית, בפרט!
סאאידה

אנונימי/ת
22.09.2018, 07:23

הדאגה שלך למערכת הציבורית מעוותת מן היסוד. לקבוע מדיניות תגמול על בסיס ההמצאה "רופאים טובים" ו-"רופאים לא טובים" זו אפלייה של ממש וכתם למערכת שמפסיקה בעצם להיות ציבורית. מי לדעתך ה="רופאים הטובים": אולי רופאי "השמנת" המקושרים ומקודמים שמקבלים ניהול יחידות ומחלקות הישר אחרי ההתמחות והשתלמות קצרה בחו"ל למרות שאין להם בכלל ניסיון ואף פוגעים בחולים? ומי לדעתך "הרופאים הלא טובים", אלה עם ניסיון רב, רופאים מקצוענים ומעולים, אבל בלי מספיק קשרים ומושמצים על ידי מערכת רפואית צבועה שמקדמת רופאים על בסיס פוליטיקה ושקר?

אנונימי/ת
26.09.2018, 21:44

קלעת בומבה!

אנונימי/ת
27.09.2018, 00:43

איזו תגובה חריפה הנראית כנובעת מתסכול מקצועי. מה אתה רוצה מד"ר דניאלה מגן? האם אתה רומז שהיא קיבלה את ניהול המכון לנפרולוגיה ילדים בזכות קשרים ופרוטקציה. היא ידועה כרופאה רצינית, מומחית במקצועה שלא "קפצה" לניהול עם גמר ההתמחות בה הצליחה. אני הבנתי את כוונתה שרצוי לעשות הכל כדי להשאיר את הרופאים הטובים במערכת הציבורית, כי זליגתם למערכת הפרטית מאפשרת רק למעטים להיעזר בהם. מה רע בכך שעיקר עבודתם ייעשה בבתי החולים הציבוריים?

אנונימי/ת
27.09.2018, 07:06

אכן תגבה קשה ואני לא מכירה את הרופאה או התחום. האם יש בכלל רפואה פרטית בנפרולוגיה של ילדים?

אנונימי/ת
28.09.2018, 14:27

אין קשר לרופאה הספציפית הזו. יש קשר לדבריה "למנוע זליגה של הטובים ביותר למערכת הפרטית". אולי היא רופאה טובה וישרה אבל ההתבטאות הזו מדרבנת את החוזים האישיים ההזויים במערכת הציבורית. אני חושב שמנהל עם חוזה אישי יכול לעבוד עם רופאים מתמחים צעירים בלבד. על כל חוזה אישי במערכת הציבורית יש 10 רופאים מומחים מעולים שירגישו קיפוח ולא ירצו לתרום למערכת ואף יעזבו אותה. מכיר לא מעט רופאים "כוכבים" עם חוזים אישיים או הטבות מרחיקות לכת שלא יודעים לנתח ואת הניתוחים שלהם מבצעים רופאים זוטרים מעולים שכל חייהם ימשיכו להיות זוטרים ובלתי מוכרים למרות היותם הרופאים הכי טובים. אני מבקש מהם: תפסיקו לנתח עבור ה-"בוס" הקטן שלכם, כל ניתוח שאתם מבצעים מאדיר את שמו של הבוס ואתם תשארו לנצח בעילום שם. זה לא רוסיה כאן, אל תפחדו! הייתי ברור עכשיו?

אנונימי/ת
28.09.2018, 17:23

שמע, אתה אמיץ ואומר את מה שכולם מפחדים ומתביישים לומר. וזה לא רק במקצועות הכירורגים גם במקצועות העל של הפדיאטריה והפנימית זה ניכר .

23.09.2018, 09:56

מהכרות אישית ומקצועית מדובר בכתבה שכולה אמת. רופאה מקצועית, ישרה, אהובה ומוערכת מאד על ידי מטופליה, משפחותיהם והצוות המקצועי. מוערכת מאד ברמב"ם, צנועה ואחראית. מה עוד אפשר לבקש? שתהיה לך ולצוות הנפלא שנה טובה של הצלחה, בריאות ואהבת-אדם.