חדשות

איך מטפלים בסרטן בגיל 85?

זה תלוי במידה רבה בחולה - יש פחות מחויבות לפרוטוקולים ויותר מקום להעדפות האישיות של החולה - ולא קובעים תוכנית טיפול בלי הערכה גריאטרית מלאה

כימותרפיה בגיל מבוגר (צילום: אילוסטרציה)

מאת ד"ר רעיה ליבוביץ, מרכז הסרטן, שיבא

עם ההתבגרות של האוכלוסייה ועם ההתקדמות המשמעותית בטיפול במחלות כרוניות, אנחנו רואים יותר ויותר מקרים של סרטן אצל קשישים. במקביל, מצב הבריאות הכללי של החולים הקשישים הוא טוב יותר מאי פעם. "80 זה ה-60 החדש". לכן, עולה השאלה איך לטפל בסרטן גם בגילאים שבעבר לא היה מקובל לטפל בהם.

רק שיהיה ברור: כשאנחנו אומרים קשישים, אנחנו מתכוונים לאנשים שחצו את גיל 75. ומי שכבר חגג 85 מוגדר "קשיש מופלג".

למרות שהגיל הוא לא פקטור, ברור שגבר בן 87, גם אם הוא ללא מחלות רקע, הוא לא גבר בן 67 ותמיד קיים החשש מטיפול יתר. בכל זאת, הרזרבות של קשישים הן מועטות, היכולת שלהם להתמודד עם מצבי עקה (סטרס) היא מופחתת והסיכון לרעילות הוא גבוה יותר.

אז מה בכל זאת שונה בטיפול בסרטן של קשישים?

יעדי הטיפול
יעדי הטיפול בגיל הקשיש יכולים להיות שונים, אם כי לא בהכרח. בגיל צעיר ברור שאנחנו נלחמים על כל יום ויום בחיים, בעוד שיכול להיות שבגיל המבוגר יותר היעדים יהיו אחרים. למשל, כמה זמן הקשיש יכול להישאר עצמאי.

היעדים תלויים במידה רבה ברצון החולה. בגיל 55 רוב הנשים עם סרטן שד גרורתי יגידו לי "דוקטור, תעשי הכול כדי שאני אחיה כמה שיותר". בגיל 85, לעומת זאת, מנעד האפשרויות גדול יותר – יש כאלה שיגידו לי "תודה, איני מעוניינת בטיפול, היו לי חיים שלמים", ויש כאלה שיגידו "אני רוצה להילחם על כל יום ויום". גם זה וגם זה לגיטימי.

כלי הטיפול
בחולים צעירים הרופאים מחויבים לפרוטוקולים מוגדרים ולקווי טיפול מנחים, בפרט במחלות שניתן לרפא. בגיל המבוגר יש הרבה יותר פתיחות לתוכניות מותאמות אישית. לדוגמה, חולה בן 85, ניצול אושוויץ, הגיע עם סרטן בכלייה ויכול היה להירפא באמצעות כריתת כליה והפיכתו לחולה דיאליזה, אך החליט שהוא לא מעוניין. לאחר דיון כנה ופתוח נתנו לו 'קצת' כימותרפיה במינון נמוך, פעם בשבוע (לפעמים הוא הגיע, ולפעמים לא), במשטר שלא כתוב בשום ספר. הוא הגיב תגובה מלאה, והיום הוא כבר בן 89. הטיפול לא ריפא אותו, אבל הביא אותו ליעד שהוא בחר ב'מחיר' שהוא היה מוכן לשלם.

באונקו-גריאטריה משתמשים באותם כלים, אבל במינונים אחרים לגמרי ובמשטרים אחרים לגמרי. בכימותרפיה נותנים תרופה אחת, ולא משלב של תרופות (משיקולי רעילות), המינונים נמוכים יותר ויש מוכנות להתגמש עם משטרי הטיפול.

הגישה הטיפולית

  1. שיחה כנה ופתוחה עם המטופל – שומעים מהמטופל מהם יעדי הטיפול ומהי תפיסת עולמו. אם מדברים על טיפול מאריך חיים בלבד (ולא מרפא), חשוב לשמוע מהמטופל מה הסימפטום שהכי מפריע לו – ירידה במשקל, כאבים, חוסר תיאבון וכו'.
  2. הערכה גריאטרית – מעריכים את מידת השבריריות וסינדרומים גריאטריים. אלה פרמטרים שישפיעו על היכולת של הקשיש לעמוד בטיפול. התברר, למשל, שירידה קוגניטיבית מנבאת רעילות לטיפול, גם כשמבחינה גופנית, לכאורה, הכל תקין.
  3. גיבוש תוכנית טיפול – מכינים תוכנית שתאפשר להגיע לתוצאה הרצויה במינימום רעילות, אם על ידי שימוש בתרופה אחת במקום שתיים, או בשימוש מופחת בניתוחים ושימוש מוגבר יותר בטיפולי קרינה.
  4. מעקב תכוף – מקפידים על איזון דקדקני של סימפטומים והתאמת הטיפול לפי התוצאות. אם לא מושגת תגובה, מפסיקים את הטיפול מוקדם. הנחת המוצא היא לא להזיק, לא לתת מינוני יתר וטיפולי יתר, וכמובן, לשנות את הטיפול בהתאם לתגובה ובהתאם ליעדים.
  5. טיפול אינטר-דיסיפלינרי – תוך היעזרות ביחידה לטיפול תומך, במערך הסוציאלי, במערך הפסיכולוגי ובמערך הסיעוד, ותוך קשר אדוק עם הגורמים המטפלים בקהילה.

ייעוץ גריאטרי
ד"ר רעיה ליבוביץ ופרופ' דן ג'וסטו (מנהל המערך הגריאטרי) הקימו יחד מרפאה מייעצת, שמעניקה ייעוץ גריאטרי לחולים אונקולוגים בנקודות צומת טיפוליות, כמו לאחר האבחנה או בהחלטה על בחירת טיפולים.

ד"ר ליבוביץ: "המטרה היא לספק הערכה גריאטרית כוללת והערכת שבריריות ופרוגנוזה כדי לעזור לרופא המטפל לקבל החלטה טיפולית. למשל, אם מגיע חולה עם סרטן ראש-צוואר שמחייב טיפול מאוד אגרסיבי על מנת להשיג ריפוי, המרפאה מספקת מידע על יכולתו לעמוד בטיפול הזה. לחלופין, היא יכולה להמליץ על דרכים שבהן ניתן לשפר את מצבו, כדי להביא אותו למצב שבו כן יוכל לעמוד בטיפול".

נושאים קשורים:  סרטן,  שיבא
תגובות