דעות

לא לשפוך את התינוק עם המים: במקום להפריט, חזקו את חיל הרפואה

כבר "היינו בסרט הזה": במקום להעביר משאבים למיקור חוץ, יש לחזק את חיל הרפואה שנותן את הטיפול הנכון והיעיל ביותר לחיילי צה"ל

לפני שתגובש עמדה בנוגע למיקור שירותי הרפואה לחיילי צה"ל, כדאי לסכם את הציפיות שלנו מחיל הרפואה: אנחנו דורשים מחיל הרפואה לדאוג ולקדם את בריאות החיילים, להציל את כל הפצועים בעת מלחמה, לקחת אחריות על בריאות ועל כשירות החיילים ולהעניק טיפול רפואי איכותי וזמין (אחריות חיל הרפואה בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי).

מושג כשירות החייל מתייחס ליכולת החייל לבצע את משימותיו. החלטות העוסקות בכשירות דורשות מקצועיות ומיומנות בתחום שונה מהרפואה הרגילה. רופא צבאי, המשרת עם היחידה הצבאית, מחובר למשימותיה, מכיר את המפקדים ואת החיילים, הוא הגורם הממונה והמקצועי לקבל החלטה לא פשוטה זו של כשירות החייל. הרופא הצבאי נמצא עם חייליו גם בעתות חירום (חשוב לחוסן של הצבא) ועוקב אחרי בריאותם וכשירותם ומתאים את החלטותיו לנסיבות המשתנות.

צה"ל, כצבא העם המתבסס על גיוס חובה, בונה על חיל רפואה מקצועי ודורש ממנו להיות שומר הסף, המתמרן בין כשירות החייל ורצונו לשרת (או לא) לבין צורכי המערכת. זהו צומת מורכב, הדורש מיומנויות ויכולת עמידה בהחלטות מקצועיות. אנחנו, אזרחי ישראל, המדברים על השוויון בנטל, מבקשים מחיל הרפואה קבלת החלטות שקולות ונכונות בנוגע לשערי הכניסה והיציאה מהשירות הצבאי. החלטות אלו קובעות מי ישרת ומי יקבל פטור וגם מהות השירות ואורכו.

לחיילי צה"ל, לבנינו ולבנותינו, שבבסיסם הם אוכלוסיה צעירה ובריאה, מגיע שירות רפואי איכותי וזמין. שירות זה יכול וחייב להינתן בנורמות הצבאיות ובאחריות חיל הרפואה של צה"ל.

כבר "היינו בסרט הזה" לפני כחמש שנים. כשכיהנתי כמפקד שירותי הרפואה, הפסקנו את מיקור החוץ לחיילי הקריה ותל השומר. הם קיבלו טיפול באמצעות קופות החולים שעשו עבודה טובה. אך "תופעות הלוואי" של טיפול בחיילים מחוץ לצה"ל היו קשות:

  • נוצרה הפרדה בין טיפול בבעיות הגופניות (טופלו בקופות החולים) לבעיות הנפשיות (טופלו בצה"ל). ראיית הגוף והנפש כשלם נפגעה. יכולת חיל הרפואה למצות את אחריות המלאה על הבריאות והכשירות - פחתה.
  • בסיסי הקריה ותל השומר התרוקנו מחיילים. התופעה זלגה לנגדים ולקצינים הצעירים. הכנת רשימת שמירה הפכה לאתגר גדול. יכולת הפיקוד של המפקדים נפגעה. אי השוויון בנטל קיבל משמעויות נוספות.
  • כשהתקבלה ההחלטה לחזור הביתה, היה משהו נוסף וכביכול "שולי" בהחלטות – כסף!

קופות החולים דרשו תוספת תקציב גדולה כדי להמשיך ולטפל בחיילי צה"ל. הבנו שטיפול בחיילים על ידי חיל הרפואה הוא הנכון והיעיל יותר. תופעות אלו מעלות שוב את שאלת יעילות השירות הרפואי הצבאי וטובת החיילים וצה"ל.

הבעיות בשירותי הרפואה בצבא דומות לבעיות במערכת האזרחית - זמינות שירותים (בעיקר כשמדובר ברפואת מומחים ובפריפריה, שם נמצאים החיילים הקרביים).

הסובלנות שלנו לתור ארוך של חיילים נמוכה יותר מאשר לתור אזרחי ובצדק, בדיקת החייל נדרשת בהקדם ויש לה השלכות על הכשירות והתפקוד.

החלק המשמעותי בבעיה ובפתרון הוא משאבים ולא האחריות והסמכות. אני מציע להקצות את כל המשאבים שיידרשו למיקור החוץ (והם רבים) לחיל הרפואה. אני בטוח, מתוך היכרות רבת השנים, שחיל הרפואה יכול לספק את המענה המתאים.

עוד נקודה למחשבה: קיים קשר הדוק בין תפקוד חיל הרפואה בשגרה לבין יכולותיו במלחמה. מי שחושב שחיל רפואה מצומק יכול להימתח במלחמה טועה ומטעה, ואסור לתת לזמן להוכיח זאת. ההחלטה על הפרטת השירות הרפואי היא החלטה על עתידו וערכיו של הצבא שלנו!

(המאמר התפרסם לראשונה ב-29.5.18 ב"ידיעות אחרונות")

נושאים קשורים:  חיל הרפואה,  שירותי רפואה בצה"ל,  חדשות,  דעות
תגובות

לא הרבה פעמים קורה שאני קורה פרסום ומרגיש כאילו שאני כתבתי את הכתוב. לכן רק אסיים ואנסה לחזק את מילות הכותב - אסור להפריד בין צהל וחייל הרפואה שלו. ואני מזכיר שלא מדובר רק הרופאים אלא גם בחובשים שביחידות שמטפלים עוקבים אחרי החיילים כול השנה

31.05.2018, 16:31

הגיע הזמן להכיר בכך שהצבא אינו יכול לספק שרותי רפואה ברמה ובזמינות הנדרשת היום. החיילים מצפים היום ליותר... וההורים שלהם דורשים עוד יותר...
כבוגר שנים רבות במילואים ושנים לא מעטות כעובד במרפאות צה"ל ב"מיקור חוץ" אינני מאמין שהצבא או קופות החולים יכולים לספק את השירותים המקצועיים למרבית החיילים בעורף.
הפתרון הוא לחזור למודל "בית החולים המשולב" כפי שהיה נהוג במשך שנים רבות. בתי החולים הם מרכזי ידע ומקצוענות. אפשר לחתום הסכמים גלובליים שיהיו נוחים הן לבתי החולים הציבוריים והן למערכת הביטחון. אפשר לשלב רופאים צבאיים בתקופת ההתמחות שלהם, בעבודה במרפאות (הם יודעים את צרכי צה"ל הרבה יותר טוב מרופאים אזרחיים בקופות או במוקדים), להציב קצין רפואה בכל בית חולים שישמש כמפקח על אישורי המחלה (ימי ג') ויהיה ממונה על הקשר בין בית החולים לצבא. חיל רפואה צריך לצאת מהקופסה, להכיר במגבלותיו וליצור שותפות פוריה עם המערכת האזרחית.

אנונימי/ת
01.06.2018, 13:06

כרופא אזרחי בקופת חולים ורופא מילואים בחירום ובשגרה אני יכול להעיד שהבעיה העיקרית של שירותי הרפואה הצבאיים הינם לא זמינות, סובלנות לחיילים, כסף, או כל דבר אחר. הבעיה הבסיסית היא בראש ובראשונה - ניהול מערכות הרפואה!
הניהול בחיל הרפואה ותכנון מתן שירותי הרפואה גובל בחרפה. מערכת מחשוב מיושנת שלא מתעדכנת בכלל, נהלים על גבי נהלים שונים ומיותרים שאף גורם בפיקוד חיל הרפואה אינו טורח לעדכן - כל אלו גורמים לכך ש-80% מזמנו של הרופא בצבא מתבזבז על שטויות ולא על רפואה.
בכל פעם שאני עושה מילואים עולה בי געגוע עז למערכת האזרחית. פשוט הכל לקוי וכושל. אם המערכת היתה מנוהלת כמו שצריך, היה צורך ברבע עד חצי ממספר הרופאים בהם צה"ל עושה שימוש כיום.
פשוט נראה שלאף אחד שם אין מושג במה שהוא עושה, או רצון לשפר ולתקן.

אנונימי/ת
02.06.2018, 13:01

הפתרון הפשוט ביותר.גימלים צריכים להיות מאושרים על ידי רופא צבאי ובאם יאושרו ההשגחה במתקן צבאי ולא בבית. 90 אחוז מהבעיות הרפואיות ייפטרו.חיילים יפסיקו לעשות הצגות לרופאים וצריכת שירותי הרפואה תצנח פלאים..להשאיר שירות רפואי מלא ומשור לקרביים כולל הבאת מןמחים איליהם בכל תחום