אוקרליזומאב

מדד ה-NEDA בקרב חולי טרשת נפוצה התקפית הפוגתית: אוקרליזומאב מול אינטרפרון בטא 1

להלן אנליזה של מדד  ה-NEDA (היעדר פעילות מחלת הטרשת הנפוצה), במחקרים בקרב חולי טרשת נפוצה התקפית הפוגתית שטופלו באוקרליזומאב (אוקרוואס) מול  אינטרפרון בטא 1 (רביף)

מאת דר' כרמון יובל, מומחה לטרשת נפוצה ונוירואימונולוגיה, מנהל המרפאה לטרשת נפוצה ביה"ח מאיר

מדד ה-NEDAי(No Evidence Of Disease Activity) הוא מדד מורכב המבטא שילוב של היעדר התקדמות מאומתת במוגבלות יחד עם היעדר פעילות מחלה קלינית וכן היעדר פעילות מחלה הדמייתית ב-MRI (מוקדים פעילים או חדשים בהדמיות עוקבות) בקרב חולי טרשת נפוצה התקפית (Relapsing Multiple Sclerosis). מדד ה-NEDA הפך להיות מקובל במחקרים לביטוי מדד תוצאתי רגיש יותר בשיקוף היעילות הכוללת של הטיפול הנבדק.

אוקריליזומאב הוא נוגדן חד שבטי רקומביננטי, שבאופן סלקטיבי פוגע בתאי B המבטאים CD20.

אוקרילזומאב (במינון 600 מ"ג, פעם ב-6 חודשים) נבדק בשני מחקרי פאזה III זהים (OPERA I, OPERA II) מול אינטרפרון בטא 1a, בתדירות גבוהה (3 פעמים בשבוע), ובמינון גבוה (44 מק"ג), ונמצא מפחית את כל רכיבי מדד ה-NEDA לאחר 96 שבועות בקרב חולי טרשת נפוצה התקפית.

מכיוון שלחלק מהתרופות מנגנון פרמקודינאמי המתבטא ביעילות המצטברת לאורך הזמן, חלוקת משך תקופת הטיפול לפרקי זמן קצרים יותר, ובחינת מידת השגת מדד ה-NEDA בכל אחת מהן יכולה לתת ביטוי הולם יותר ליעילות התרופה בשלבים השונים.

מטרת האנליזה המחודשת הנוכחית היתה להעריך את השפעת אוקרליזומאב על מידת השגת NEDA תוך כדי חלוקה למס' תקופות זמן ויצירת Baseline חדש (Re-Baselining) בקרב כל החולים במחקרי ה-OPERAי(n=1520). קיבוץ כל החולים התאפשר בשל אוכלוסיות ומאפייני מחלה ודמוגרפיה זהים בשני המחקרים וכן מבנה מחקרים זהה.

לאחר מעקב של 96 שבועות, שיעור החולים שטופלו באוקרליזומאב שהשיגו NEDA היה 48%, כלומר עליה ב-75% (p<0.001) בהשוואה לאינטרפרון בטא a1. כאשר נעשתה חלוקה לתקופות זמן, שיעור החולים שהשיגו NEDA עם אוקרליזומאב לאחר Re-Baselining לשבוע 24 היה 72%. כלומר, בהשוואה לאינטרפרון בטא 1a, מידת עליית שיעור ה-NEDA היתה  ב-33% בשבועות 0-24, ואילו בשבועות 24-96 חלה עליה ב-72%  (p<0.001).

כאשר נבחנה קבוצת  החולים שהמשיכה להדגים פעילות מחלה (קבוצת EDA:יEvidence Of Disease Activity) בשבועות 0-24 בלבד (לאחר  התחלת טיפול), נמצא כי שיעור השגת NEDA בתקופה העוקבת 24-96 שבועות, עלה ל-66.4% בקבוצת האוקרליזומאב מול 24.3% בקבוצת האינטרפרון בטא a1, כלומר עליה יחסית של 177% (p<0.001).

כאשר נבחנה קבוצת החולים שהמשיכה להדגים פעילות מחלה EDA בשבועות 24-48 לאחר התחלת טיפול (אוקרליזומאב או רביף), נמצא בהמשך בתקופה העוקבת 48-96 שבועות, כי שיעור השגת NEDA היה 77.2% עם אוקרליזומאב מול %38.3 של אינטרפרון בטא a1י(p<0.001).

לסיכום:

לאחר 96 שבועות, כמחצית מהחולים (48%) שטופלו באוקרליזמאב השיגו NEDA, בעוד שכאשר מנטרלים את פרק הזמן הראשוני המושפע מפעילות המחלה טרם תחילת הטיפול, שיעור החולים שהשיגו NEDA עולה ל-72% בשבועות 24-96. שיעורים אלו גבוהים מאלו שנצפו בתרופות אחרות בעלות יעילות גבוהה שבהן נעשה שימוש בפרקי זמן דומים.

מסקנת החוקרים הייתה כי אוקרליזומאב הביאה באופן עקבי להפחתת המחלה הקלינית והתת קלינית בהשוואה לאינטרפרון בטא a1 בחולי RMS, כפי שנמדד ע"י NEDA בתקופות זמן שונות.

מקור: 

Hardova E. et al, Mult Scler J Exp Transl Clin. 2018 Mar 12;4(1)

נושאים קשורים:  אוקרליזומאב,  מחקרים
תגובות