ערכה של פעילות גופנית באנשים עם שחיקה במפרק הברך

רבים מקרב האוכלוסייה, בגיל הביניים ומעבר לכך, סובלים כיום בעולם המערבי משחיקת מפרקים, ובמקרים רבים מדובר בשחיקה במפרקים הגדולים של הגפיים התחתונות בדגש על ברכיים וירכיים. רובנו העוסקים בטיפול באוכלוסייה זו נתקלים בבעיה באופן כמעט יומי. לעיתים הביטוי יהיה כאב ונפיחות ועד כדי אובדן משמעותי של ימי עבודה ואיכות חיים באופן כללי.

חלק מהאנשים סובלים משחיקת מפרק על רק חבלה בעבר כגון שבר לאחר תאונה או פגיעה במפרק כמו קרע רצועה או קרע מניסקוס בעקבות פעילות ספורט, אחרים סובלים משחיקה בהקשר של ניתוח שעברו במפרק, ובמקרים אחרים קשה להצביע על גורם ספציפי אשר היה אחראי לתהליך השחיקה. יתרה מכך, מקובל היום כי תהליך השחיקה של הסחוס המפרקי הוא תהליך מורכב אשר בו לוקחים חלק הן גורמים מכאניים, הן גורמים גנטיים, והן גורמים דלקתיים מסיבות כאלה ואחרות אשר במקרים שונים תורמים כל אחד תרומה שונה להתקדמות תהליך השחיקה.

אחת הדעות הלא-מבוססות מהבחינה המדעית בהקשר של פעילות גופנית ושחיקת ברכיים ניתנת לניסוח באופן הבא: "אם יש לי שחיקה במפרק, יוצא מכך שמסוכן לי ואף אסור לי לבצע כל פעילות גופנית כיוון שזו עלולה להחמיר את השחיקה ולפגוע בתפקוד". כמטפלים, חשוב שנדע כי יש אי-דיוק רב במחשבה זו, ולכך נקדיש את הכתבה שלהלן.

בשנת 2015, פורסמה סקירה מדעית רחבת היקף אשר בוצעה על פי קריטריונים מדעיים מחמירים המקובלים ב-Cochrane review system. בסקירה זו נבדקו לעומקם הממצאים המדעיים של מחקרים בתחום הפעילות הגופנית ושחיקת הברך והקשר ביניהם כפי שבוצעו לאורך שנים רבות, והיא נערכה על ידי חוקרים מובילים בתחום הטיפול בשחיקת הברכיים, ביניהם Fransen M, McConnell S, Bennell KL ואחרים.

את מסקנת הסקירה הנרחבת הזו ניתן לתאר כדלקמן: "ישנה עדות מדעית חזקה התומכת בכך שפעילות גופנית מבוססת-קרקע (כגון הליכה, אופניים, אימוני כוח, ועוד) תורמת להפחתת כאב ולשיפור התחושה של איכות החיים, וישנה עדות מדעית בעוצמה בינונית לכך שפעילות זו משפרת את התפקוד הגופני באנשים הסובלים משחיקת סחוס הברכיים (= אוסטאוארתריטיס). יתר על כן, מגוון נרחב של סוגי פעילות גופנית אשר נעשים באופן סדיר ותחת בקרה של אנשי מקצוע בתחום הפעילות הגופנית, יכולים להפחית כאב, ולשפר תפקוד גופני ותחושת איכות חיים."

הרציונל לביצוע פעילות גופנית בקרב אנשים עם שחיקה של סחוס הברכיים

בשנת 2017 פורסמה סקירה מעמיקה בכתב העת המדעי המוביל בעולם Nature אשר האירה את התהליכים המטבוליים (תהליכי חילוף החומרים) המורכבים לאין-שיעור המתרחשים בברכיים עם שחיקת סחוס. סקירה זו הבהירה כי בתהליכים המובילים לשחיקת סחוס הברכיים מתרחשים תהליכים במרכיבים רבים במפרק, כולל הסחוס המפרקי, העצם התת-סחוסית, ורקמת הסינוביום (הרקמה האחראית להפרשת חומרים ולפינוי חומרים במפרק וכן לתגובה חיסונית, דלקתית ועוד).

שינויים אלה משפיעים על מסלולים מטבוליים בתוך התאים של כל אחד ממרכיבי המפרק הללו (סחוס, עצם, סינוביום) ועל האינטראקציות שלהם עם המערכת החיסונית באמצעות חומרי דלקת שונים. מהצטברות הראיות המדעיות עולה כי אינטראקציות אלה משפיעות על יצירתם של מספר סוגי חלבונים ייחודיים המעודדים תהליכי דלקת אשר בפני עצמם יכולים להחמיר את הרס הסחוס המפרקי. תקצר היריעה כאן מלתאר את מורכבותם העצומה של תהליכים אלה, אך נאמר רק בקצרה כי הסתבר שפעילות גופנית יכולה להיות בעלת השפעה מיטיבה על תהליכי הדלקת ועל תהליכים שיכולים לעכב יצירת חלבונים הפוגעים בסחוס המפרקי.

יתר על כן, פעילות גופנית אשר מובילה לחיזוק השרירים סביב האגן וסביב הברך יכולה לשפר תחושת יציבה, ובכך לתרום גם כן להפחתת עומס במפרק הפגוע, להפחית כאב, ולשפר תפקוד.

לא כל פעילות גופנית בהכרח טובה לכל סוג של שחיקת סחוס בברכיים

כידוע לכולנו גם מתחומי הרפואה האחרים, אין "תמיד" ואין "אף-פעם". פעילות גופנית כגון זו הכוללת ריצה למרחקים ארוכים, קפיצות וניתורים חוזרים, וכן שינויי כיוון חדים (כמו במשחקי כדור) ניתנת להגדרה כפעילות שהיא "באימפקט גבוה", וזאת להבדיל מפעילות "באימפקט נמוך" כדוגמת הליכות, אופניים, שחיה, או אימון מבוקר בחדר כושר ובמכון לפיזיותרפיה. מסתבר שפעילות "באימפקט נמוך" היא פעילות טובה יותר לשימור ולשיפור התפקוד של מפרקי הברך, והפוטנציאל שלה להזיק למפרק הוא נמוך ביותר. על כן לרוב היא סוג הפעילות שתומלץ לאנשים הסובלים משחיקת סחוסי הברך. בשונה מכך, לא בהכרח יהיה מומלץ לעסוק בפעילות "באימפקט גבוה" במצבים של שחיקת סחוסי הברכיים כיוון שהיא עלולה להיות "יותר מהנדרש" ואף להזיק במידת מה למפרק. כמו-כן, חשוב לדעת שלא כל שחיקה בסחוס הברכיים זהה לרעותה, ויתכנו מצבים שונים של פגיעות באזורים שונים בסחוס המפרק, כאשר ההמלצה לסוג הפעילות יכולה להשתנות בהתאם לסוג הפגיעה הספציפית ומיקומה במפרק. על כן יש חשיבות להתייעצות באנשי מקצוע טרם התחלת הפעילות הגופנית כדי להחליט מהי בדיוק הפעילות הנכונה שתוביל בסבירות גבוהה להטבה ולשיפור באיכות החיים.

השפעות מיטיבות נוספות של פעילות גופנית

פעילות גופנית תורמת לא רק לשיפור של תפקוד מפרק הברך כאמור, אלא יש לה השפעות חיוביות רבות על בריאותנו. למשל, הוכח במחקרים רבים לאורך השנים כי פעילות גופנית של 150 דקות בשבוע זמן כולל ואף מחצית מזמן זה, יכולה להוביל להפחתת סיכון תחלואה מסכרת, יתר לחץ דם, עודף שומני הדם, סיכוני השמנה, וכן הארכת תוחלת החיים. כלומר, לפעילות הגופנית בעצימות הנכונה יש יתרונות רבים על איכות חיינו, וחסרונותיה מנגד קלושים וזניחים בדרך כלל.

חדר הכושר הרפואי במרכז הרפואי "מאיר"

כחלק מגישה המאמצת את חשיבותה של הפעילות הגופנית לשיפור איכות החיים באנשים בגיל הביניים והמבוגר הסובלים משחיקת סחוס הברכיים, ובהתאם למתואר כפי שהובא להלן, מתקיימת בחדר הכושר הרפואי במרכז הרפואי מאיר מזה כחמש שנים תכנית הכוללת קורס מובנה לפעילות גופנית בעצימות נמוכה ובינונית בהדרכה פרטנית של מאמנים שיקומיים ובראשם הגב' גורפינקל אפרת. בראשית הקורס מתבצעת גם הערכה פיזיולוגית-מטבולית של הנרשמים לקורס.

במקביל, מתבצע איסוף נתונים פרוספקטיבי אשר כולל כימות של מידת שביעות הרצון בשיפור איכות החיים ויכולות התפקוד של הנבדקים על פני הקורס במספר רב של פרמטרים, הן טרם הקורס והן בסופו וזמן מה לאחריו. עד כה עולה מהנתונים הנאספים כי אכן על פי רוב פעילות גופנית הנעשית בעצימות הנכונה תוך הקפדה על הדרכה נכונה, מובילה לשיפור באיכות החיים ובתפקוד של המשתתפים.

בברכת פעילות גופנית מהנה ובטוחה!

ד"ר יפתח חצרוני, אורתופד בכיר ומנהל השירות לפציעות ספורט במחלקה האורתופדית, המרכז הרפואי "מאיר"

*בהשתתפות פרופ' גדעון מן, לשעבר מנהל השירות לפציעות ספורט במחלקה האורתופדית, המרכז הרפואי "מאיר"