הנה כמה תגובות שהופיעו בכלי תקשורת אמריקאיים בנוגע לממצאי מחקר שהופיע לפני שנה בכתב העת המוערך JAMA, ושבדק את סיכויי התמותה והאשפוז החוזר של מאושפזים קשישים שטופלו על ידי רופאים גברים, בהשוואה למטופלים שטופלו על ידי רופאות.
עוד בעניין דומה
- "אני מעדיפה רופא טוב - ורוב הרופאות טובות יותר" (איירין לורינג, תיכון לבנות, פרת', אוסטרליה)
- "אני מעדיפה רופאים גברים. נראה לי שהם יותר מבינים וקשובים מרופאות בהקשר לחדלון וסת וכיו"ב, למשל" (ג'ולי גרין, מונטריי, קליפורניה)
- "לי יש כבר שנים לא מעטות רופאה. אני מעריכה את העובדה שהיא לא זילזלה בבעיות הבריאות שלי כאשר הצגתי אותן לפניה. היא האמינה לי ועקבה אחריהן. קיבלתי את הרושם שחלק מהרופאים הגברים שאליהם הגעתי חשבו שאני היפוכונדרית וזקנה טיפשה. באחרונה אובחנתי עם בעיות אוטואימוניות חמורות. אני מקבלת טיפול הולם – והכול תודות לה, לרופאה שלי" (לוריין סמית, עוזרת לנושאים אקדמיים, אוניברסיטת RMIT, מלבורן).
- "לי יש אמונה מלאה ברופאת המשפחה (GP) הנוכחית שלי. בעבר הייתי אצל רופא-משפחה גבר, שעזב את המרפאה שלנו. זמן רב חיבבתי אותו. תיארתי לפניו את חששותיי מתסמינים שונים - אבל הוא ביטל אותם ואת כלל דאגותיי במחי-יד. המליץ שאבצע ניטור של המצב במשך 12 חודשים. גיליתי מאוחר מדי שהביע דאגה מזויפת למצבי. בביקור הראשון שלי לצורך התייעצות והיכרות עם הרופאה החדשה, הזכרתי את התסמינים הללו והיא מיד אמרה כי איננו יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהם - ושלחה אותי בדחיפות למומחה שגילה כי יש לי שלב מוקדם של סרטן. נותחתי זמן קצר לאחר מכן – ועד כה לא הופיעו סיבוכים. אני בן 81 וחש פגוע ואף נעלב על כך שרופא המשפחה הקודם שלי חשב שאני מבזבז זמנו לריק. אינני אומר שכלל לא האמין לי, אבל הרופאה הנוכחית קשובה לכל מה שאני אומר לה. מבחינתי היא יקרת ערך" (הרולד קלארק, בלגרייב, אוסטרליה).
למעשה, מאז למעלה משנה זוכה המחקר בצורות שונות להתייחסויות, ובאחרונה בעיקר מצד רופאים, במאמרי דעה ובלוגים שהם מעלים באתרי החדשות המוקדשים לנושאי רפואה בארה"ב.
במחקר נמצא, כי קשישים שאושפזו בבית החולים השיגו תוצאות טובות יותר תחת טיפול של רופאה פנימאית מאשר זה של רופא פנימאי, מבחינת הסיכון לתמותה או הסיכון לאשפוז חוזר בתוך 30 יום.
היה זה מחקר שנעשה על אוכלוסייה גדולה במיוחד. נותחו נתונים לגבי כמעט 1.6 מיליון אשפוזים בבתי חולים בארה"ב של אנשים שהיו מבוטחי Medicare. החוקרים בדקו סוגיות כמו שיעור מקרי המוות בתוך 30 יום מתום האשפוז - ומולם לשם השוואה 1.6 מיליון אנשים נוספים, שחזרו ואושפזו מחדש בתוך 30 יום מהשחרור הראשון. כלומר בסיס הנתונים הכולל הגיע ל-3.2 מיליון אשפוזים.
כאשר החוקרים השוו את הטיפול והשגחה על-ידי רופאים-גברים לעומת רופאות, כולם פנימאים – התוצאה היתה באופן ברור, הגם שמדובר בהבדלים קטנים אך עם זאת עקביים - לטובת הרופאות.
מקרי מוות בתוך 30 יום לאחר אשפוז התרחשו אצל 11.07% מהחולים ששוחררו מבית החולים ונמצאו לאחר מכן תחת טיפול והשגחה אצל רופאות. בעוד שאצל הגברים השיעור היה 11.49%.
אשפוז חוזר בבית חולים בתוך 30 יום מהשחרור הופיע אצל 15.02% מהמטופלים כאשר הם היו בטיפול רופאות אבל השיעור עלה ל-15.57% כשהיו תחת השגחה של רופאים-גברים.
"האם התוצאות היו דומות אם היה מדובר ברופאים שעוסקים בתחומים אחרים כמו כירורגיה, רפואת נשים ומיילדות, פסיכיאטריה?"
גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמים רלבנטיים שונים כמו חומרת המחלה או סוגה, וכן ניסיון וצורת ההכשרה והאימון הרפואי שעברו הרופאים והרופאות, או גילם – הממצאים והפערים, נותרו לרוב כפי שהם.
"הגם שההבדלים בנתונים עשויים להיראות קטנים, יש להם השלכות גדולות לגבי סבל שאיננו מתחייב, מוות בטרם-עת וכן עלויות הטיפול כאשר נושאים אלו נשקלים לגבי מיליוני אשפוזים בבתי חולים שמתבצעים מדי שנה", כתב בעניין ד"ר רוברט שמרלינג – רופא המכהן כראש היחידה לראומטולוגיה במרכז הרפואי "בית-ישראל דיקונס" -Harvard Health Publications. בעבר כתב הרופא על המחקר בבלוג שלו, אולם במאמר בכתב העת של אוניברסיטת הרווארד הרחיב על משמעותו.
"המחקר מביא אותי לשאלה: אם רופאות משיגות תוצאות טובות יותר -כיצד הן עושות זאת? מהם ההבדלים בדרכים שבהם רופאים-גברים ורופאות מבצעים באופן פרקטי את עבודתם – מה שמוביל את תוצאי הטיפול וההשגחה הרפואית של רופאות להיות טובים יותר", כתב ד"ר שמרלינג.
"התשובה לשאלה זאת חשובה", הדגיש, "יש צורך לזהות מהם ההבדלים שבין רופאים גברים לרופאות המספקים את הטיפול ואת ההשגחה הרפואית למטופליהם – והתשובה לכך תוביל לשיפור רוחבי של כלל הטיפול הרפואי הניתן לחולים מבלי להתייחס למינו של הרופא".
ד"ר שמרלינג ציין כמה השערות:
- רופאות כנראה מקפידות יותר ולעתים תכופות יותר למלא אחר ההנחיות וההמלצות שנתנו בעת שחרור החולה מהאשפוז.
- רופאות ככל הנראה מתקשרות טוב יותר עם המטופלים ופחות משתמשות במינוח רפואי, בז'רגון רפואי, בעת שהן משוחחות עם המטופלים שלהן.
- רופאים גברים כנראה שוקלים פחות מדי את הצורך להציג בעיות מסובכות לחולים שלהם – ומחקר עבר אכן טען כך.
- יתכן שרופאות מקשיבות יותר ואף בזהירות, למה שמטופלים אומרים בפגישות עמן.
- רופאות, עשויות להקדיש יותר זמן למטופליהן. זה מאפשר להן להיות רגישות יותר לדיווחי המטופלים על תסמינים. וכמו כן – יותר זמן המוקדש למטופל, פירושו גם שזה יעזור לכך שהמלצותיהן לחולה יהיו מובנות טוב יותר.
עם זאת העלה ד"ר שמרלינג כמה תהיות לגבי המחקר: "האם התוצאות היו דומות אם היה מדובר ברופאים שעוסקים בתחומים אחרים כמו כירורגיה, רפואת נשים ומיילדות, פסיכיאטריה? והאם מין הרופא המטפל הוא פקטור כאשר מדובר בחולה צעיר יותר? יש לקחת בחשבון שממוצע הגיל של המטופלים משתתפי המחקר הזה היה כמעט 81. האם היו מושגות אותן תוצאות לגבי מטופלים במרפאות קהילה?"
"קרוב לוודאי שאפשר ללמוד משהו מכל אחד משני המינים העוסקים ברפואה", סיכם, "לי אין ספק שעלינו הגברים להכיר בכך שקיימת אפשרות שבהיבטים שונים בתחום הטיפול הרפואי, רופאות משיגות תוצאות טובות יותר מאתנו הגברים – אבל יהיה צורך להבין מדוע זה כך וכי יהיה זה הרבה יותר קונסטרוקטיבי, מאשר להפגין עמדה מתגוננת כלפי ממצאי המחקר".