השתלת תימוס הינה אסטרטגיה מבטיחה לטיפול בתסמונת די-ג'ורג' עם חוסר תימוס מלא ( athymic complete DiGeorge syndrome –cDGS). במסגרת מחקר זה שניים-עשר חולים עם cDGS עברו השתלה עם תימוס אלוגנאי. מטרת המחקר הייתה לאשש ולהרחיב את תוצאות שנמצאו בעבר במרכז רפואי בודד.
עוד בעניין דומה
שניים מהחולים מתו מזיהומים ויראליים קודמים ללא שהתרחש תימו-פוייזיס. מקרה תמותה בודד התרחש כתוצאה מטרומבוציטופניה אוטואימונית. חולה אחד חווה שוק ספטי זמן קצר לאחר ההשתלה שהוביל לאובדן השתל וצורך בהשתלה חוזרת.
עדות לתימו-פוייזיס התרחשה 5-6 חודשים לאחר ההשתלה ב-10 חולים. הרמה החציונית של תאי CD4 נאיביים בדם הייתה 44*10^6 לליטר (טווח, 11-440*10^6 לליטר) ו-200*10^6 לליטר (טווח, 5-320*10^6 לליטר) 12 ו-24 חודשים לאחר ההשתלה, בהתאמה. רמות חציוניות של מעגלי חיתוך של קולטן תאי Tי(T-cell receptor excision circles) היו 2,238/10^6 תאי T (טווח, 320-8,870/10^6) ו- 4,184/10^6 תאי T (טווח, 1,582-24,596/10^6) לאחר 12 ו-24 חודשים, בהתאמה.
הספירות לא הגיעו לרמות התקינות לגיל אך החולים הצליחו לפנות זיהומים קיימים וכאלו שנרכשו לאחר מכן. לאחר זמן חציוני של 49 חודשים (טווח, 22-80), שמונה חולים הפסיקו לקבל טיפול אנטיביוטי מניעתי וחמישה הפסיקו לקבל טיפול אימונוגלובוליני חלופי. אימות היסטולוגי של תימו-פוייזיס נצפה ב-7 מתוך 11 חולים שעברו ביופסיה של הרקמה המושתלת ובכלל זה חמישה שהדגימו הבשלה מלאה עד לשלב הסופי של יצירת גופי Hassall. ביטוי בקרים אוטו-אימוניים נצפה גם כן. סיבוכים אוטו-אימוניים נצפו ב-7 מתוך 12 חולים. בשני חולים המוליזה אוטואימונית מוקדמת חלפה לאחר טיפול ולא חזרה. חמשת האחרים חוו בעיות אוטו-אימוניות מתמשכות ובכלל זה תיירודיטיס (3 חולים), המוליזה (חולה אחד), טרומבוציטופניה (4 חולים) ונויטרופניה (חולה אחד).
מחקר זה מאמת את הדיווחים הקודמים שהשתלת תימוס יכולה לשחזר את אוכלוסיית תאי ה-T בחולים עם cDGS אך הדבר כרוך בסיבוכים אוטואימוניים בניצולים.
מקור:
Davies, E.G. et al. (2017) The Journal of Allergy and Clinical Immunology . 140(6), 1660