קלינאים ביחידות טיפול נמרץ מתמודדים פעמים רבות עם החלטות בנוגע להפסקת או אי מתן טיפול מאריך חיים, דבר המציב אתגרים קליניים ואתיים רבים. תקשורת וקבלת החלטות משותפת מהווים חלק משמעותי במעבר מטיפול אקטיבי לטיפול סוף החיים.
עוד בעניין דומה
מחקר חדש בוצע במטרה לחקור את החוויות והתפיסות של אחים/אחיות ורופאים/רופאות כאשר מתחילים טיפול לסוף החיים ביחידת טיפול נמרץ.
המחקר בוצע ביחידת טיפול נמרץ הכוללת 24 מיטות במלבורן, אוסטרליה. בוצעה בדיקה איכותית עם דגש על קבוצות מיקוד. אחים/אחיות ורופאי/רופאות טיפול נמרץ גויסו למחקר עם קבוצות מיקוד ספציפיות. דיוני קבוצות המיקוד הוקלטו, תומללו ועברו אנליזה.
5 קבוצות מיקוד בוצעו וכללו 17 אחים/אחיות ו11 רופאים/רופאות. הנושאים המרכזיים שנידונו כללו תקשורת וקבלת החלטות משותפת. תמות הקשורות לתקשורת כללו זמן קבלת ההחלטות בנוגע לסוף החיים וביצוע שיחות קישור. הטמעה וקבלה מולטי-דיסיפלינרית בנוגע לתכניות לסוף החיים וקבלת החלטות משותפת הכוללת את המטופלים ומשפחותיהם היו התמות המרכזיות בנוגע לקבלת החלטות משותפת.
תקשורת יעילה וקבלת החלטות בנוגע להתחלת טיפול לסוף החיים ביחידת טיפול נמרץ הן חשובות. יש צורך בשיפור בנוגע להטמעה וקבלה מולטי-דיסיפלינרית של תכניות לסוף החיים ביחידת טיפול נמרץ. תהליכים אירגוניים ברורים התומכים בהסמכת אחים/אחיות ורופאים/רופאות שינהיגו טיפול לסוף החיים הינם נחוצים על מנת לתעל תוצאים עבור המטופלים, קרובי המשפחה והקלינאים.
מקור: