שנה חדשה: עצות וברכות לרופאים צעירים מרופאים בכירים

ערב ראש השנה תשע"ה, פנינו אל עשרות רופאים בכירים בישראל בבקשה לברך את הקולגות, הרופאים הצעירים. שועלי הקרבות הוותיקים הרימו את הכפפה ובהתרגשות גדולה שלחו אלינו את עצותיהם - דברים שהיו מייחלים לדעת בתחילת דרכם, ואת ברכות הדרך שלהם למתחילים. העצות שעברו כחוט השני – "היו בני אדם, גלו צניעות וחמלה וטפלו בחולים כאילו היו בני המשפחה שלכם" ו"אל תשכחו את המשפחה בבית, אזנו בין חיים מקצועיים לחיים אישיים" – מעידות יותר מכל על המסירות הגדולה ועל האנושיות שדורש מקצוע הרפואה.

חלק ב' של הפרויקט יפורסם בערב סוכות

בחרנו לפתוח בברכתה לרופאים הצעירים של ד"ר לילי היערי, מנהלת היחידה לכירורגיית ילדים מהמרכז הרפואי זיו, שמצטטת את מילות השיר "היפוקרטס" מאת רענן בן טובים:

היפוקרטס
ד"ר לילי היערי, מנהלת היחידה לכירורגיית ילדים, המרכז הרפואי זיו: "וְקֹדֶם כֹּל, זֶהוּ אָדָם שֶׁלְּפָנֶיךָ./ וְקֹדֶם לַכֹּל, קְדֻשַּׁת הַחַיִּים./ וְקֹדֶם לְכָל אֵלֶּה אֵין לְךָ יְכֹלֶת לָדַעַת/ כַּמָּה יֵשׁ בּוֹ מְזוֹרִים./ וְקֹדֶם כֹּל, הוּא פָּנָה אֵלֶיךָ./ וְקֹדֶם לַכֹּל, רְאֵה אֶת הַפְּנִיָּה כְּהֶכְרֵחִית./ וְקֹדֶם לְכָל אֵלֶּה אֵין לְךָ הָרְשׁוּת לְבַתְּרוֹ/ בְּאִזְמֵל חָלוּד רִגְשִׁית./ וְקֹדֶם כֹּל, גַּע בִּמְלוֹא הָרְגִישׁוּת./ וְקֹדֶם לַכֹּל, הַקְשֵׁב לְכָל נִים שֶׁל הַבְּרִיאָה./ וְקֹדֶם לְכָל אֵלֶּה הִתְנַעֵר מִמֹּלֶךְ הַכֶּסֶף,/ הֱיֵה נֶאֱמָן לִשְׁבוּעָתְךָ./ וְקֹדֶם כֹּל, הָסֵר חָלוּק אוֹ גְּלִימָה./ וְקֹדֶם לַכֹּל, הִכָּנֵס לְנַעֲלָיו כְּאִלּוּ אַתָּה./ וְקֹדֶם לְכָל אֵלֶּה הֱיֵה אָדָם וּמִלִּים אַל תַּשְׁתִּיק,/ וְרַק אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה – אַל תַּזִּיק".

ראשית לכל, היו בני אדם

פרופ' מוטי חלק, מנהל מחלקת נשים ויולדות, המרכז הרפואי הלל יפה: "להשקיע בלימודים, לפתח את המקצועיות, להרחיב את הדעת – כל אלה אני תמיד ממליץ לעשות לכל רופא. ברפואה זה מתחייב והמקצוע דורש כל הזמן להתעדכן לטובת מי שאתה נותן לו את הטיפול והשירות. אבל החשוב ביותר הוא פשוט להיות בנאדם. זו המהות של מקצוע הרפואה וזו העצה שאני נותן לסטודנטים ולמתמחים שלי: אני יכול ללמד אתכם הכל, אבל 'להיות בנאדם' כבר תלוי בכם. לפעמים חשוב פשוט לעצור ולראות מי עומד מולכם ולא מה".

לכו עם נטיית הלב
פרופ' אליעזר ויצטום, פרופסור מן המניין בפסיכיאטריה, אוניברסיטת בן גוריון: "כמי שמאחוריו יותר משנות דור במקצוע הפסיכיאטריה, אני גאה ושמח שבחרתי לעסוק במקצוע שאותו אהבתי למרות שלא היה נחשב ל'יוקרתי'. עצתי העיקרית לרופא המתחיל: לך עם נטיית ליבך; בחר במה שמעניין אותך והתייחס בחשדנות ובזהירות ליועצים שינסו לשכנע אותך מדוע בחירתך אינה נכונה. זכור גם כי במקצוע הרפואה יש צורך, בנוסף למקצוענות ולידע, גם בחמלה ובאמפטיה כלפי החולה".

לחלום ולממש את החלומות
פרופ' אשר ברזילי, מנהל בית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים: "תחלום, תחלום, תחלום, ואחר כך תשאף לממש את החלומות. תמיד תחשוב מה עוד אפשר לעשות לטובת החולה ומשפחתו, תהיה קשוב, אין שני חולים זהים".

כולם רוצים לחיות
ד"ר אשר וינדר, מנהל המכון להמטולוגיה, המרכז הרפואי וולפסון: "דברים שהייתי מאחל לעצמי לדעת בתחילת הדרך: ששינה מוערכת יותר מדי ושבכל מקרה כדאי לשכנע את בן/בת זוגך מבעוד מועד שצלצולי טלפון באמצע הלילה עדיפים על נחירות; שכל סיום התמחות הוא פתח לתת התמחות, שבסופה אורבת השתלמות, ש...; שכל שמחה משפחתית לעולם תימהל בסיפור תלאותיה של דודה בלומה בסניף קופת חולים השכונתי, בהתייעצות דיסקרטית של הדוד נתן אם לנתח את הפרוסטטה ובמתן חוות דעת לגבי טווח רחב של שומות, דבלולים ותבלולים; שככל שאתה בכיר יותר, אתה עובד קשה יותר; שהחולים בכל העולם דומים זה לזה, אבל הדשא בבוסטון, לונדון ואפילו מלבורן ירוק יותר (ולכן כדאי לנסוע לשם מדי כמה זמן לכנס); שיש רופאים ללא גבולות, אבל אין רופאים ללא מגבלות; שכולם רוצים לחיות, והם, מה לעשות, סומכים עליך שתדאג לזה".

אל תחששו לשאול
פרופ' מוטי רביד, מנהל בית החולים מעייני הישועה: "מספר הארות לרופא הצעיר: זכור, ברפואה גיל צעיר הוא חיסרון אך הוא קטן מיום ליום. אתה מקנא ברופאים הבכירים על נסיונם ועל הביטחון העצמי שלהם. זכור, הם מקנאים בך על כך שאתה צעיר ועתידך לפניך.
החיפזון הוא מהשטן. זכור שעל חוסר ניסיון אפשר לחפות, חלקית, על ידי לימוד וחשיבה יסודית לפני קבלת החלטות. לכן, אל תמהר, בדוק כל מטופל ביסודיות, סכם לעצמך מה אתה יודע ומה חסר לך כדי לקבל החלטות ואל תחשוש לשאול. רופא בכיר המכבד את עצמו לעולם לא ייתן לך הרגשה שהשאלה היתה מיותרת. זכור, אין שאלות טיפשיות יש רק תשובות לא חכמות.
"אל תחשוש להביע דעה גם אם דעתך שונה משל הרופא הבכיר ממך או מנהל המחלקה/ יחידה. רופאים בכירים מעטים בלבד אוהבים מתמחים 'אומרי הן' (Yes Men). רופא אחראי מעוניין לשמוע 'איפכא מסתברא'. דעה נגדית מפרה את החשיבה. מתמחה שאינו מגלה חשיבה עצמאית, אינו זוכה להערכה.
"במחלקות שבהן יש מספר מתמחים, קיימת, כדרך הטבע, תחרות סמויה ולעתים גלויה בין המתמחים. אל תיפול בפח התחרות. שתף פעולה עם עמיתיך וסייע להם בכל הזדמנות. בטווח הארוך, הרופאים הזוכים להערכה ולקידום הם אלה המשתפים פעולה ועוזרים לחבריהם ולא אלה הקופצים בראש.
"ועצה אחרונה חשובה ביותר: אם טעית או שגית, אל תנסה להסתיר ואל תנסה להמציא תירוצים. הגישה הישירה היא הדרך היחידה המאפשרת ללמוד מהטעויות. הנזק שייגרם לך מהסתרת טעויות או ממסירת מידע לא מלא או לא נכון גדול לאין ערוך מזה שייגרם עקב הטעות עצמה".

כל שלב במסלול הוא חיוני וחשוב
פרופ' גיל בולוטין, מנהל מחלקת ניתוחי לב, הקריה הרפואית רמב"ם: "הייתי מאחל לעצמי לדעת בתחילת הדרך, שהמסלול המפותל והלא מאורגן של חיי הבוגרים והמקצועיים ייראה בדיעבד כל כך נכון ומתוכנן בקפידה. המסלול האקראי שלי כלל: לימודי תיכון מקצועי במגמת מכונות, שירות כטייס קרב בחיל האוויר, כישלון בניסיון ראשון להתקבל ללימודי רפואה, טיול אחרי צבא בדרום אמריקה, קבלה ללימודי רפואה בבאר שבע, מעבר וסיום לימודי רפואה בירושלים, התמחות בניתוחי לב בחיפה, דוקטורט במחקר בהולנד, מעבר כמנתח לב בכיר לתל אביב, שנה התמחות ברובוטיקה בניתוחי לב בעיר קטנה בצפון קרוליינה, שנה וחצי באוניברסיטת שיקגו, חזרה לתל אביב, בריחה לשנה וחצי כמנתח לב בהולנד, חזרה לחיפה כמנהל המחלקה לניתוחי לב ברמב"ם. והיום ביחד עם לייקו ושלוש הבנות שלנו, אני מסתכל על השנים הללו ונדהם לראות עד כמה כל שלב שעברתי בדרך היה חיוני, חשוב וכאילו חלק מתכנית מסודרת".

אין תחליף לניסיון
פרופ' איל סיון, מנהל אגף נשים ויולדות, המרכז הרפואי שיבא: "הייתי רוצה לדעת שאין תחליף לניסיון ברפואה. למרות הקושי והדרך הארוכה, בהמשך הדרך, האהבה והדאגה שלך למטופלות תחזור אליך פי כמה. המקצועיות שלך היא המתנה הגדולה ביותר שאתה יכול להעניק למטופלות והפתרון לעייפות הוא להיזכר בסיבה שבחרת במקצוע".

שותפות עזה לגורלו של האחר
פרופ' פיה רענני, מנהלת מערך המטולוגי והמטו-אונקולוגי, בית החולים בילינסון, המרכז הרפואי רבין: "מה הדברים שהייתי מאחלת לעצמי לדעת בתחילת דרכי כרופאה? ידעתי אז ואני יודעת גם היום שמקצוע הרפואה הוא הייעוד שלי ושלא הייתי מחליפה אותו בשום מקצוע אחר. ידעתי אז ואני יודעת גם היום עוד יותר, שרפואה איננה רק מקצוע אלא דרך חיים ושכדי להיות רופא/ה אמיתי/ת צריך להאמין בזה ולחיות את זה, כל יום מחדש. ידעתי מראש שכדי לעשות רפואה משובחת יש לוותר על דברים, אבל אולי לא ידעתי עד כמה.
"היום אני יודעת שכדי להיות רופאה כמו שחלמתי אז להיות, יש לעשות את הדברים לא בתחושת ויתור אלא בידיעה שאתה עושה את הדבר הנכון ובאופן הנכון. אמנם ידעתי גם אז שיקשה עלי להתמודד עם אובדן ושכול, אבל אינני בטוחה שידעתי עד כמה ובאילו מקומות עמוקים זה ייגע בי. לא תיארתי לעצמי שכל כך הרבה פעמים אתייסר האם עשיתי את הדבר הכי נכון, בין אם התוצאה טובה או גרועה.
"בשעתו לא הבנתי והיום אני מבינה הרבה יותר עד כמה חשוב לצד העבודה הקלינית  לעסוק גם במחקר. עיסוק זה מעמיק את ההבנה  הקלינית, נותן עוד מימד  לעבודה הקלינית,  מוסיף עניין לעבודה השגרתית ומפחית שחיקה באופן משמעותי. ידעתי אז אבל אני יודעת זאת הרבה יותר היום, שלטפל בחולה זה לא רק לטפל במחלתו אלא לטפל בו כאדם שלם ולהיעזר ולטפל בסביבה שעוטפת אותו. לא ידעתי אז, אבל אני יודעת היום שגם אם לא הצלחתי להציל את כל מי שרציתי, עצם זה שהייתי שם בשביל החולה ומשפחתו והקלתי במשהו על תחושת הבדידות שלהם ברגעים הקשים, תרמתי. ידעתי אז שחברים הם חברים לספסל הלימודים, לבילויים, לעזרה אבל לא הכרתי סוג חברות שיש בין שותפים למלחמה על חיי החולה. זוהי שותפות עזה לגורלו של האחר".

נסו למתן את רגשות האשמה
ד"ר סיגל סבירי, מנהלת היחידה לטיפול נמרץ פנימי, בית החולים הדסה עין כרם: "בהסתכלות אחורה לאורך השנים, אין ספק שלמדתי הרבה מהדרך שעשיתי בטיפול נמרץ בפרט וברפואה בכלל. הייתי רוצה לאחל לרופאים ורופאות הצעירים את הדברים הבאים: רפואה היא מקצוע אדיר ומיוחד. יש לה את הפוטנציאל למלא אתכם בתחושת סיפוק, ייעוד, מטרה ושליחות. אלו לא סתם מילים. אלה דברים שאחריהם אנשים רודפים. זוהי זכות; רפואה אמורה לתת לכם תחושת סיפוק גם כשאתם עייפים, רעבים, עצובים, מיואשים, מפחדים. רפואה היא מקור של כוח ואושר פנימי וכל מקרה של הצלחה, חולה שמשתפר, מחייך, יוצא הביתה, נותן כוח להתמודד עם הקשיים שבדרך והמקרים הפחות משמחים.
"לכו אחרי הלב שלכם. זו לא סתם אמירה. תהיו במקום שבו אתם מתלהבים, מרגישים סיפוק, עניין, תחושת עשייה וכן, גם מידה של חשיבות. אם אתם לא שם, אולי כדאי לחפש את המקום הנכון. תעשו את הכי טוב שלכם. תזכרו שהאדם מולכם הוא יקר למישהו ותחשבו מה הייתם רוצים לעשות אם הוא היה יקר לכם. אל תעשו קיצורי דרך, תבדקו כל דבר עד תום. תלמדו כל הזמן, תתייעצו.
"היו צנועים, אמפתיים, אל תחסכו במבט ישיר לחולה, למשפחה שלו, תנו מילה טובה, חייכו והקשיבו. תאהבו אדם. זה הרבה יותר חשוב מהרבה בדיקות ופרוצדורות שאנחנו לומדים לעשות. כסף זה לא מקור האושר בחיים. זה אמצעי. משפחה? משפחה זה חשוב, מאוד חשוב, אבל צריך איזונים. העבודה לא יותר חשובה אבל גם לא בהכרח פחות. תנסו למתן קצת את רגשות האשמה, והעיקר, תיהנו".

דין וחשבון, רק למטופלים
פרופ' מיכאל וינגרטן, מומחה ברפואת משפחה, ממקימי הפקולטה לרפואה בצפת של אוניברסיטת בר אילן והפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל: "אל תשכח שהרפואה היא מקצוע חופשי. רק אתה אחראי על מעשיך ולא הממונים עליך. ההנהלה תמיד תנסה להשתלט ואתה צריך את העוז לעמוד בפרץ. בסופו של יום אתה חייב דין וחשבון רק למטופלים שלך. שנה טובה".

השחיקה היא האויב הכי גדול
פרופ' מ.קליני אילן גרינולד, מנהל היחידה לנוירו-אורולוגיה, הקריה הרפואית רמב"ם: "במפגש שלך עם המטופלים, הנה כמה דברים שחשוב לזכור: לעולם אל תשכח שהמטופל שמולך הוא אדם ועולם ומלואו ולא רק מקרה ואבחנה; שחיקה היא האויב הכי גדול שלך. היה תמיד מודע לכך ופעל למניעתה. בחר בתחום הרפואי שיעניק לך הכי הרבה סיפוק עצמי, נפשי ורגשי. בכל רופא טמונה היכולת האישית להעניק והיכולת השכלית לקדם את הרפואה - תמיד תזרום עם המחשבה הזו".

גוונו את העבודה, הרחיבו תחומי עיסוק
פרופ' אהוד גרוסמן, מנהל מחלקה פנימית ד' והיחידה ליתר לחץ דם, המרכז הרפואי שיבא: "מדובר בבחירה בדרך חיים. זה דורש השקעה קבועה לאורך הרבה שנים. מקצוע עם המון סיפוק אך גם אכזבות. התמורה העיקרית היא הסיפוק בעזרה שאתה יכול להעניק לזולת. אם אתה רואה את העיסוק בדרך זו, יש סיכוי שלא תישחק. חשוב לגוון את העבודה במשך השנים, להרחיב תחומי עיסוק שקשורים גם לחינוך ואקדמיה. ההצלחה במקצוע תלויה בבת הזוג ובמשפחה. מדובר בהתמסרות מלאה".

אין מטופל נודניק
פרופ' בשארה בשאראת, מנהל בית חולים נצרת, יו"ר החברה לבריאות האוכלוסיה הערבית, מרצה בכיר בפקולטה לרפואה בגליל - בר אילן: "זכור, אין מטופל נודניק, יש מטופל שטרם הצלחנו להבין את הסיבות למצוקתו. לעולם אל תעניש מטופל, גלה חמלה, נסה להכיל את החולה ולתמוך בו, הוא מצפה שנרגיש אותו ואת מצוקתו. כולם טועים, אך מי שמודה ולומד מהטעות מצליח יותר".

כבדו את הבקשה להתייעצות שנייה
פרופ' רון שאול, מנהל היחידה לגסטרואנטרולוגיה בילדים, בית החולים רות, הקריה הרפואית רמב"ם: "שים עצמך במקום המטופל, היה סבלני, אמפטי, תקשיב, המפתח לאבחנה עשוי להיות שם. אל תתנשא, דבר למטופל בגובה העיניים, אל תפסול דברים וגם אם אתה חושב שקולגה שלך שגה, אל תבקר אותו מול המטופל. אל תהסס להתייעץ, אנחנו לא יודעים הכל, זה לא מפחית מכבודנו להתייעץ, ההפך הוא הנכון, אנחנו מוערכים על ידי המטופלים והקולגות אם אנחנו מתייעצים. כבד את בקשת המטופל להתייעצות שנייה, זו זכותו וברוב המקרים זה יחזק את אמונו בך. תמיד תמיד תזכור את אחריותך למטופל".

פחות לחץ, יותר הומור
פרופ' אייל שיינר, מנהל מחלקת נשים ויולדות ב', המרכז הרפואי סורוקה: "חשוב ליהנות מהדרך, ותמיד תמיד לדעת שעשית את המקסימום בשביל המטופלת. זיכרו שעדיף לעשות הכל עם פחות לחץ ויותר הומור. ושבריאות זה הדבר החשוב ביותר. כל היתר בונוס".

שתפו את החולה בהתלבטות
פרופ' משה מיטלמן, יו"ר האיגוד הישראלי להמטולוגיה ומנהל מחלקה פנימית א', המרכז הרפואי תל אביב: "חפשו את הפשטות – זיכרו, חולים ייטלו תרופה שנטילתה פשוטה (פעמיים ביום ולא 4 ביום, למשל) ויקפידו על הנחיות אם תהיינה פשוטות וברורות. לעתים, 'האויב' של הטוב הוא הטוב מאוד. שתפו את החולה ואת המשפחה בהתלבטות בעת הצורך בקבלת החלטה קשה. החלטה משותפת קלה יותר".

גלו סבלנות והקשיבו היטב לחולים
פרופ' חוליו וינשטיין, מנהל היחידה לטיפול בסוכרת, המרכז הרפואי וולפסון: "כמו בתחומים רבים נוספים, אנחנו רוצים את מבוקשנו מיד. אין זמן. גם רופאים צעירים רוצים לקבל אבחנה מהר. אין להם זמן לשמוע את הסיפור שהחולה מספר, מה בדיוק קרה לו ואיך. אם מקשיבים היטב, ניתן להגיע לאבחנה מדויקת. לא כך היום. הרופאים הצעירים בטרם שואלים את החולה מדוע הגיע בכלל לבית החולים או מה גילו, האם הוא סובל ממחלה כרונית או נוטל תרופות קבועות, במקום להקשיב לו, שולחים אותו לבצע צילומים, בדיקות דם, אק"ג ועוד. רק לאחר מכן שואלים ואז מבינים שחלק מהבדיקות מיותרות ואולי כולן. עצתי לרופאים הצעירים: סבלנות! הקשיבו הקשבה מלאה למה שהמטופל מספר ואל תראו לו סימנים של 'נו כבר'. זו הדרך היעילה, הבטוחה וגם המהירה ביותר להגיע לאבחנה מדויקת, תמיד".

ההשקעה משתלמת
פרופ' משה סלעי, מנהל החטיבה האורתופדית, המרכז רפואי איכילוב: "ברוך בואכם לחיק עולם הרפואה, שאני בטוח כי אהבת האדם, סקרנות אנושית ומדעית הן, בין יתר, התכונות שהביאו אתכם אליו. אנחנו חיים בעולם נהדר בו מחד הכל פתוח ופרוש לפניכם, ומאידך, הדרישות בעולם זה גבוהות. זאת כיוון שרפואה אינה מקצוע אלא דרך חיים בה בחרנו כולנו, דרך שיש בה נתינה, מסירות, התחשבות, מקצועיות ומקצוענות, ובעיקר, הרבה חמלה. בלעדיה, לא תצלח דרכנו. ואיך מודדים הצלחה במקצוע הזה? ביכולת שלנו לבוא כל יום לעבודה עם חיוך (לשמוח על כך כי אנחנו מהצד של נותני הטיפול וברוך השם לא נזקקים לטיפול) ולסיים את יום העבודה עם חיוך. כי היום למדנו עוד נושא, מקרה, ניתוח חדש. נתקלנו בעוד אנשים מעניינים (מאחורי כמעט כל מטופל יש סיפור, לפעמים מרתק ביותר). לכן, צרור העצות הטוב ביותר שאני יכול לתת לרופא המתחיל מסתכם בלהיות בן אדם טוב, אנושי, חם, פתוח ללמוד, ביקורתי, חקרן וסקרן, המנצל את האפשרויות הפרושות לפניו לממש רצונותיו הגלומים במקצוע ולחתור אליהם. לעתים, במחיר ויתור על דברים אחרים, התגברות על עייפות, לחצים ומחויבויות משפחתיות וחברתיות, אבל בראייה לטווח ארוך (ואין מה לעשות, זה מקצוע עם ראייה ובנייה לטווח ארוך), ההשקעה משתלמת, ובגדול. בהצלחה!".

הפנימו, אתם מתחתנים פעמיים
ד"ר לידיה איזקסון, מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית, המרכז הרפואי זיו: "תביא בחשבון שאתה מתחתן עם המקצוע, מבחינת עוצמת המעורבות וההתחייבות, ובעצם יש לך שתי משפחות: אחת הרגילה, עם בעל/אישה וילדים והשנייה היא המחלקה, המרפאה, הצוות והמטופלים. גם מבחינת אורך הזמן שמעבירים יחד, העבודה הרבה פעמים גוברת על המשפחה. למרות כל החששות ושנות התמחות קשות, המקצוע מתגמל מאוד מבחינה נפשית, מעלה אתגרים וגורם לסיפוק. בעיני, הרפואה היא מעבר למקצוע. זוהי דרך חיים".

שנות ההתמחות קשות אך היפות ביותר
ד"ר יעקב ברקון, מנהל מחלקת ילדים, הדסה הר הצופים: "שנות ההתמחות הן מאתגרות, לפעמים נראות קשות אך מאוחר יותר זכורות לטובה, כיפות ביותר. בשלב זה אתה אחראי על הטיפול הרפואי, אתה מיישם את מה שלמדת וגם ממשיך ללמוד, צומח ומתעצב, כמטפל וכבן אדם. מצא איזון נכון בין מקצועיות ואנושיות וזכור שהן אינן סותרות. זכור מדוע בחרת במקצוע שלנו, תמשיך להתרגש וליהנות ממנו ולדאוג למטופליך".

היו בני אדם נפלאים
ד"ר אלחנדרו רויזנטול, מומחה לכירורגיית הפה והלסתות, המרכז הרפואי זיו: "לאחר שתסיים את הסטאז' ותשרוף אלף שעות בתורנויות מיון, ולאחר שתהפוך למומחה מכובד ומוכר, אני מאחל לך שמטופליך יגידו לך שאת/ה בן אדם נפלא. חג שמח".